Page 13 - etmol 24

‫״עיר קטנה ואנשים בה מעט״‬

‫רבים מן הדמויות והנופים המופיעים ב״תמול שלשום״‬

‫וב״כעיר נצורה״ שבים ועולים בספרו של נחום גוטמן ״עיר‬

‫קטנה ואנשים בה מעט״‪ ,‬שהופיע בשנת ‪ ,1959‬ליובלה‬

‫החמישים של תל־אביב‪ .‬המיוחד בסיפורים המקסימים הללו‬

‫על ראשיתה של ״אחוזת־בית״‪ ,‬היא תל־אביב‪ ,‬הוא שגוטמן‬

‫היה ילד ונער שעה שנתרחשו כל המאורעות הללו‪ ,‬בשנים‬

‫‪ ,1918—1905‬וזאת מעלותו של נחום בן השבע עם אביו‬

‫הסופר ש‪ .‬בן־ציון ומשפחתו לגור ביפו‪ ,‬בנוה־צדק ובתל־ ‪i‬‬
‫אביב‪ ,‬ועד תום מלחמת העולם הראשונה‪ .‬ברנר‪ ,‬עגנון וברש‬

‫כבר היו אז בבחינת דמויות של סופרים‪ ,‬ופרקי־חייהם‬

‫שבטרם עלותם ארצה היו בעלי משמעות מכרעת לעולמם‬

‫הרוחני וליצירתם‪ .‬לא כן נחום הילד‪ ,‬אשר לא ■ העלה כלל‬

‫בציוריו‪ ,‬ובסיפורים שעתיד היה לכתוב בגיל מאוחר־יחסית‪,‬‬

‫את עולם ילדותו שבטרם עלותו ארצה‪ ,‬אלא נתאהב מיד‬

‫ונזדהה עם נוף המזרח‪ ,‬עם הים‪ ,‬החולות וכחול־השמיים‪,‬‬

‫וראה בראשיתה של תל־אביב מעין התחלה חדשה‪ ,‬עיר‬

‫שצומחת על החולות‪ ,‬ללא עבר‪ ,‬ללא נטל הגלות‪ ,‬הוויה‬

‫שכולה ארצישראלית‪ ,‬נלבבת ורבת־קסם‪ .‬כיום אין להפריד‬

‫את ראשיתה של תל־אביב מן האגדה החיה‪ ,‬כמעט הייתי‬

‫אומר‪ ,‬המיתוס‪ ,‬שהציב לה נחום גוטמן בציוריו ובסיפוריו‪.‬‬

‫אותו הווי של גימנסיה ״הרצליה״‪ ,‬שברנר הציג בסיפורו‬

‫״מהתחלה״ את כל הרופס‪ ,‬הב‪1‬סרי והנלעג שבו‪ ,‬מקבל אצל‬

‫גוטמן קסם של נעורים ארצישראליים חד־פעמיים בראשו־‬

‫ניותם‪ ,‬כמתואר בסיפורי־העלילות שכתב וצייר לבני־ הנעו־‬

‫רים‪ :‬״החופש הגדול או תעלומת הארגזים״ ו״שביל קליפות‬

‫התפוזים״‪ .‬גם מלחמת־העולם הראשונה ו״הגירוש״ מתל־‬

‫אביב‪ ,‬שגוטמן נתנסה בו כנער‪ ,‬מצטיירים בספריו מתוך‬

‫איזו גישה משועשעת ותאבת־חיים‪ ,‬ובכושר ציור לשוני‬

‫מעולה שהוא אחד משיאיה של הפרוזה עברית עד היום‬

‫מבחינת סוד הנקיון‪ ,‬הפשטות והריכוז שבתיאור‪.‬‬ ‫נ‪ .‬גוטמן‬ ‫ש׳׳י עגצון‬

‫כשכתב גוטמן‪ ,‬לימים‪ ,‬את ״עיר קטנה ואנשים בה מעט״‪,‬‬

‫לא נתכוון להעלות סיפור־בדוי‪ ,‬אלא ביקש להעלות‪ ,‬ממרחק‬

‫יובל השנים שחלף‪ ,‬את מראות ילדותו ונעוריו בראשיתה של‬ ‫הביל״ויי ד״ר ציפין )הוא ד״ר חיסין(‪ ,‬והעסקן־הסופר ר׳‬

‫העיר‪ ,‬את מייסדיה‪ ,‬גיבוריה ויושביה של תל־אביב‪.‬‬ ‫פלטיאל בן ליש הלוי )מרדכי בן הלל הכהן(‪ ,‬והמורים‪,‬‬

‫דומה שאין טוב מלסיים רשימה זו באפיזודה אחת שבה‬ ‫ומנהלי־הגימנסיה‪ ,‬ועוד גלריה של דמויות שזיהויין אינו‬

‫מסיים נחום גוטמן את ספרו‪:‬‬ ‫קל ואולי גם אינו חד־משמעי‪ ,‬אם משום שלא הותירו‬

‫״רבותי‪ ,‬אני יודע כי נאום אינו ספר־זכרונות‪ .‬אבל אני‬ ‫רישומם בתולדות־הישוב ואם משום שמרבית הזוכרים אותן‬

‫זוכר את הנעליים החומות של דויד פרישמן‪ ,‬הסופר והמבקר‬ ‫בשר־ודם כבר אינם בין החיים כיום ואין מי שיפענחן לנו‪.‬‬

‫הגדול‪ ,‬כשהן בוססות תחתן בסקרנות ובזהירות כך שלא‬ ‫כד למשל הבחור הנכפה והעני עוזר אלמוגי‪ ,‬אשר רק‬

‫׳תתגלשנה׳ לתוך החפירה שחפרו הפועלים לבור של כיבוי־‬ ‫פעם אחת בחייו רואה מבעד לחלון אשה עירומה‪) ,‬סיפור‬

‫סיד‪ .‬תחילה הביט סביבו‪ ,‬לכל מרחבי האופק‪ ,‬ואמר‪ :‬חול‪.‬‬ ‫דומה עתיד להופיע ב״עיר קטנה ואנשים בה מעט״(‪ .‬הערבי‬

‫ניגש אל בור־הסיד‪ ,‬הרתית רגליו‪ ,‬פשט צווארו והביט לתוך‬ ‫כאסרו‪ ,‬מזכיר הקונסוליה האוסטרית ביפו‪ ,‬המתבייש באחיו‬

‫החפירה‪ .‬נצנוץ הציפייה שבעיניו כבה‪ ,‬והוא אמר באכזבה‪:‬‬ ‫המשוגע אנטון‪ ,‬שמלבין פניו ברבים‪ .‬הזקן קומורניק בונה‬

‫שוב חול‪.‬‬ ‫הבתים‪ ,‬אשר קמל בימי המלחמה‪ .‬הרצאתו של הפרופיסור־‬

‫״‪ ...‬וכי יכולתי אני‪ ,‬הנער‪ ,‬להגיד לו מה קסם יש בחול‪,‬‬ ‫האורח שמיץ באולם ״עדן״‪ ,‬בליווי נגינת פסנתר של הגברת‬

‫מה טעם טוב בקרירות של חול בשעות הבוקר‪ ,‬באין־סוף של‬ ‫דולנקו‪ .‬זקני המושבה הגרמנית ביפו ובשרונה‪ .‬המורה‬

‫חולות ? הוא העמיק ראות‪ .‬הוא ידע שהחול צופן שיכחה ללא‬ ‫הפרטי פינטוס‪ .‬שתי האחיות הרווקות עדה ונחמה נוי‪.‬‬

‫שיור‪ .‬זה אופייה של תל־אביב‪ .‬זה אופייך הבהול לחדש‪.‬‬ ‫אהבותיו של סימון בן הדיה‪ .‬השתפכותו של המורה העממי‬

‫בתים ראשונים של אזרחיך — נמחו ללא שיור‪ .‬עצי השקמים‬ ‫מחברון‪ ,‬יונה בר יונה‪ .‬החלפנים‪ .‬בית ויגדורוב והפרשה‬

‫גודעו‪ .‬הפרדסים נעקרו‪ .‬בי ת־ועד־העיר הראשון נהרס ללא‬ ‫המוזרה של רופא הבהמות מירון גוברנאטור ואשתו וירה‪.‬‬

‫רחמים‪ .‬וי‪ ,‬וי‪ ,‬כמה נעים היה לו יכולנו לשמוע את צעדי‬ ‫פרשת אהבתם הטראגית של הגברת ראיסה סידקוב ובוריס‬

‫הילדים במדרגות הלולייניות שהוליכו אל חדר־הישיבות של‬ ‫קלדם )הוא גיבור סיפורו המצויין של ברש ״איש וביתו‬

‫ועד־העיר — והילדים היו פוקחים עיניים ומתפלאים כיצד‬ ‫נמחו״(‪ .‬וסניור פיצינגא הקונסול האוסטרי‪ .‬והזונה היהודיה‬

‫התקפלו בבניין זערורי זה הדברים הגדולים המצויים כיום‪.‬‬ ‫העלמה גונקין הנוסעת בחצות הלילה מפתח־ תקוה אל‬

‫גם זוכרי ראשיתך עתידים להימחות כעקבות בחול‪ .‬לכן אני‬ ‫הקאימאקם ידידה בתל־אביב‪ ,‬כדי להשיג רשיונות ישיבה‬

‫אומר‪ :‬תל־אביב• חקקי זכרונותייך על לבבות צעירים‪ .‬בתל־‬ ‫לקבוצה ממגורשיה של העיר היושבים בזכרון־יעקב‪ .‬וכל‬

‫אביב למדנו לשיר שירים בעברית לא גמישה במנגינות‬ ‫אלה על רקע המאורעות הידועים שעברו על תל־אביב בימי‬

‫שאולות — אך כיוון ששפתי ילדים מילמלו אותם ועיני‬ ‫מלחמת־העולם הראשונה‪ ,‬ובעיקר פרשת ה״גירוש״‪ ,‬פינוי‬

‫ילדות נוצצו לשמעם‪ ,‬צועדות רגלינו אחריהם בבטחה‪.‬״‬ ‫העיר מכל תושביה היהודיים‪ ,‬בצו השלטונות הצבאיים‬

‫)״עיר קטנה ואנשים בה מעט״‪ ,‬עמ׳ ‪.(262‬‬ ‫התורכיים‪ ,‬בהתקרב אליה החזית האנגלית מדרום‪ ,‬ב־‪.1917‬‬

‫‪13‬‬