Page 18 - etmol 24

‫לאירופה ומשם הזעיק את מורגנטאו‬ ‫אברהם )״אייבי״(‪ ,‬שהיה אז בן ‪ ,10‬״זרקו‬ ‫מסדרון לכמה דקות ולחשוב על שם‬
‫באיסטנבול‪ .‬העניין הגיע עד ל״חלונות‬ ‫אותנו השייטים הערבים מהאניה לסירות‬ ‫מתאים‪ .‬בעוד הוא מהרהר נפל מבטו‬
‫הגבוהים״ וחסן‪-‬בק קיבל מברק שעליו‬ ‫שלהם כאילו היינו שקי תפוחי‪-‬אדמה‪.‬‬ ‫על שלט גדול של חברה לייצור משק­‬
‫להתיר לוילסון )שלעתים נחשב לקרובו‬ ‫אחר‪-‬כך העמסנו את כל החפצים ש­‬ ‫אות חריפים — ״וילסון ויסקי״ — מ­‬
‫של נשיא ארצות‪-‬הברית בעת ההיא‪ ,‬שגם‬ ‫הבאנו על חמישה גמלים‪ ,‬והלכנו אחרי­‬ ‫עברו השני של הרחוב‪ .‬שתי דקות ל­‬
‫הוא נקרא בשם זה( לחזור לביתו בתל‪-‬‬ ‫הם ברגל עד לבית שהכין לנו אבא‪.‬‬ ‫אחר מכן אישר השופט את השם החדש‬
‫החול הגיע עד הברכיים‪ ,‬אבל זה היה‬
‫אביב‪.‬‬ ‫כאין וכאפס לעומת מה שציפה לנו ב‪-‬‬ ‫— וילסון‪.‬‬
‫תל‪-‬אביב‪ :‬חדר קטן יאחד‪ ,‬בגודל של‬
‫ב‪ ,1917-‬לאחר שהכריזה ארה״ב מלח­‬ ‫שמואל וילסון היה לא רק קבלן מצליח‪.‬‬
‫מה על גרמניה‪ ,‬גורש בידי התורכים‬ ‫‪ 3 x 3‬מטר — לשמונה נפשות״‪.‬‬ ‫הוא היה גם ״ציוני שרוף״‪ ,‬שאמריקה‬
‫עם שאר תושבי תל‪-‬אביב‪ .‬וכשחזר כ־‬ ‫הגדולה היתה לו רק בבחינת תחנת‬
‫שנה‪-‬וחצי לאחר‪-‬מכן‪ ,‬נכנס במרץ מחו­‬ ‫שנתיים התגוררה המשפחה בתנאים‬ ‫מעבר בדרכו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬ב‪,1909-‬‬
‫דש לענף הבניה‪ .‬זמן קצר אחר‪-‬כך‬ ‫קשים‪ .‬שמואל וילסון חזר והבטיח ל­‬ ‫שנת ייסודה של ״אחוזת‪-‬בית״‪ ,‬הגיעו‬
‫הצטרף אליו בנו אברהם שהשתחרר‬ ‫אשתו ולילדיו כי לא ירחק היום והם‬ ‫אליו ידיעות‪ ,‬כי השכונה הנבנית עשויה‬
‫מהגדוד העברי והשניים עסקו בבנייתה‬ ‫ייצאו למרחב‪ .‬והוא קיים את הבטחתו‪.‬‬ ‫לספק תעסוקה לבעל‪-‬מקצוע כדוגמתו‪.‬‬
‫של תל‪-‬אביב‪ .‬תחילה בנה וילסון בתים‬ ‫תוך תקופה קצרה הפך העולה מאמרי­‬ ‫הוא הריץ מכתב לארץ וביקש פרטים‪.‬‬
‫בני קומה אחת‪ ,‬ואחר‪-‬כך בנה בתים דו‪-‬‬ ‫קה לאחת הדמויות האהודות בתל‪-‬אביב‪,‬‬ ‫התשובה שקיבל לא היתה מעודדת‪ .‬מנחם‬
‫קומתיים‪ ,‬ובמשך הזמן החל לבנות גם‬ ‫נבחר לוועד‪ ,‬והחל לקבל עבודות בניין‪.‬‬ ‫שיינקין‪ ,‬מ״לשכת המודיעין בארץ‪-‬ישר‪-‬‬
‫בתים בני שלוש קומות‪ .‬על ארבע קו­‬ ‫את הבית הראשון בנה בשביל ד״ר‬ ‫אל״ הסביר לו‪ :‬״רובי הבתים הנבנים‬
‫פוחובסקי‪ .‬כשראו התושבים כי הוא‬ ‫בארץ‪-‬ישראל המה של ערבים ואין כלל‬
‫מות ויותר עדיין לא חלמו אז‪.‬‬ ‫בונה בתים יפים ובזול‪ ,‬פנו אליו רבים‪.‬‬ ‫לחשוב שקבלן הבא לארץ‪-‬ישראל והוא‬
‫וילסון החל בפרסומת בנוסח אמריקה‪,‬‬ ‫חדש על המקום‪ ,‬יוכל לקבל עבודת ה­‬
‫למעלה מ‪ 20-‬שנים היה וילסון קבלן‬ ‫כינה עצמו ״קבלן אמריקאי״ ופירסם‬ ‫בניה אצל אלו הבונים‪ .‬הרבה בתים‬
‫בתל‪-‬אביב ובנה כ‪ 200-‬בתים‪ ,‬ביניהם‬ ‫מודעות גדולות בעתוני הימים ההם בהן‬ ‫נבנים גם על‪-‬ידי יהודים‪ ,‬אבל לרוב‬
‫את בתיהם של ״טובי העיר״‪ ,‬את ה­‬ ‫הציע את שירותיו‪ .‬כשנערכה ברחובות‬ ‫הם בונים בעצמם ואינם מוסרים את‬
‫בניין הראשון של ״לודז׳יה״ ברחוב נח­‬ ‫התערוכה השנתית של הישגי הישוב ה­‬ ‫העבודה לקבלנים״‪ .‬בהמשך הציע לו‬
‫מני של היום; את אולם ״אוהל שם״‪.‬‬ ‫יהודי‪ ,‬הקים ביתן מיוחד ובו חידוש‪:‬‬ ‫שיינקין שינסה את מזלו בירושלים‪,‬‬
‫בתים רבים ברחוב מונטיפיורי‪ ,‬וגם את‬ ‫תצלומים גדולים של הבתים שבנה‪ .‬היו‬ ‫אלא שגם שם קיימות בעיות‪ ,‬והטוב‬
‫בית‪-‬הכנסת הגדול ברחוב אלנבי‪ .‬ב‪-‬‬ ‫שכעסו עליו על שצירף גם תצלומים של‬ ‫ביותר יהיה ״אם אפשר לו לקבל על‬
‫״עבודת קודש״ זו שימש כמשגיח כללי‬ ‫בתים מטים‪-‬לנפול וציין לידם‪ :‬״בתים‬ ‫עצמו להיות מן ההתחלה פועל‪ ,‬שיעבוד‬
‫על העבודה‪ ,‬שלא על מנת לקבל פרס‪.‬‬ ‫אצל אחרים‪ ,‬אולי יכיר את התנאים‬
‫שנבנו לפני בואי לתל‪-‬אביב״‪.‬‬ ‫במשך הזמן ויוכל לחשוב גם על‪-‬דבר‬
‫ושוב תנורים‬
‫הוא חידש הרבה בבניה‪ .‬יום אחד‬ ‫קבלנות אצל אחרים״‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1932‬בהיותו בן למעלה מ­‬ ‫החליט‪ ,‬כי החלונות המורכבים בבתים‬
‫ששים‪ ,‬החליט לפרוש‪ .‬הוא עבר להת­‬ ‫בארץ אינם מתאימים לתפקידם‪ .‬תחילה‬ ‫וילסון לא נבהל‪ .‬הוא החליט לעלות‬
‫גורר בראשון‪-‬לציון‪ ,‬ל ‪ T‬אחת מבנותיו‪,‬‬ ‫ניסה לשכנע את הנגרים המקומיים ש­‬ ‫לארץ ולעבוד בה כקבלן‪-‬בניין‪ .‬נטל‬
‫והפך לאזרח מכובד של המושבה ה­‬ ‫יעשו חלונות ״כמו באמריקה״‪ .‬כשלא‬ ‫את אשתו וששת ילדיו ונסע לניו‪-‬יורק‪.‬‬
‫דרומית‪ .‬בתקופת מלחמת העולם ה­‬ ‫הצליח במסע השכנוע‪ ,‬נעלם לחודשים‬ ‫תוך כדי המתנה לספינה השתבשו ה­‬
‫שניה חזר למלאכת נעוריו‪ :‬הקמת תנו­‬ ‫מספר‪ .‬כשחזר‪ ,‬התברר‪ ,‬כי נסע לאמרי­‬ ‫תוכניות‪ .‬אשתו פגשה אשה אחת ש‪-‬‬
‫רים‪ .‬למרות שזה מכבר חגג את יום‬ ‫״יררה״ מהארץ וסיפרה עליה סיפורי‬
‫הולדתו השבעים‪ ,‬הזמינו אותו הבריטים‬ ‫קה כדי להביא את דגם החלון הרצוי‪.‬‬ ‫זוועה — שממה‪ ,‬מחלות‪ ,‬נחשים מסתו­‬
‫להקים את כל התנורים שחיממו את ה­‬ ‫בבים בבתים‪ .‬בשתי מלים‪ :‬ארץ למטו‪-‬‬
‫צריפים הצבאיים במחנה צריפין‪ .‬כן בנה‬ ‫דגל אמריקאי‬ ‫רפים‪ .‬התוצאה — ״סם‪ ,‬אני לא נו­‬
‫בראשון‪-‬לציון‪ ,‬במו ידיו‪ ,‬בית קטן ל­‬ ‫סעת!״ הכריזה גברת וילסון באוזני בע­‬
‫ב‪ 1914-‬כבר היה לוילסון בית גדול‬ ‫לה‪ .‬שמואל וילסון לא נבהל‪ .‬הוא הבטיח‬
‫עצמו‪ .‬אז היה בן ‪ 77‬שנה‪.‬‬ ‫משלו והוא נהג להזמין אליו את אורחיה‬ ‫לאשתו ולילדיו הרבים אמצעי‪-‬מחיה ב‪-‬‬
‫החשובים של תל‪-‬אביב‪ .‬אחד מהם היה‬ ‫ניו‪-‬יורק ונסע לבדו לארץ‪-‬ישראל‪ .‬״אב­‬
‫בני משפחתו מעידים עליו‪ ,‬כי היום‬ ‫הנרי מורגנטאו )האב(‪ ,‬שגריר ארצות‪-‬‬ ‫דוק שם את התנאים‪ ,‬אכין לכם בית‪,‬‬
‫המאושר ביותר בחייו היה יום הקמת‬ ‫הברית בתורכיה‪ ,‬שביקר אז בארץ‪ ,‬ושמח‬ ‫ואביא את כולכם לשם״‪ ,‬אמר לבני‬
‫המדינה‪ .‬הזקן בן ה‪ ,78-‬שראה עצמו‬ ‫לראות כי אזרח מדינתו עושה חיל ב­‬
‫כאחד ממקימיה‪ ,‬התוודה כי לא האמין‪,‬‬ ‫עיר הנבנית‪ .‬ארבעה חודשים לאחר מכן‬ ‫משפחתו‪.‬‬
‫כשבא לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬כי יבנה בתים רבים‬ ‫פרצה מלחמת העולם הראשונה ואזרחותו‬
‫כל‪-‬כך וכי יזכה לראות בהקמתה של‬ ‫האמריקאית של וילסון סייעה רבות לבני‬ ‫אין נחשים‬
‫תל‪-‬אביב‪ .‬ארצות‪-‬הברית היתה נייטר­‬
‫מדינה יהודית‪.‬‬ ‫לית בראשית המלחמה‪ ,‬וביתו של ויל‪-‬‬ ‫בארץ פגש חבר ותיק מימי ביאליסטוק‪,‬‬
‫סון‪ ,‬שעליו הונף דרך‪-‬קבע הדגל ה­‬ ‫טפר שמו‪ ,‬שעבד בבניין בנס‪-‬ציונה ו­‬
‫הוא זכה לחיות במדינת ישראל עוד‬ ‫אמריקאי‪ ,‬היה ״מחוץ לתחום״ למשטרה‬ ‫ברחובות‪ .‬השניים נכנסו לעסקי שיפוץ‬
‫שנים רבות‪ .‬כשנפטר ב‪ ,1962-‬היה בן‬ ‫התורכית העויינת‪ .‬יתר‪-‬על‪-‬כן‪ ,‬כשגורשו‬ ‫בתים‪ ,‬ולאחר כמה חודשים עברו לתל‪-‬‬
‫למעלה מ‪ .90-‬כל בניו ובנותיו )להוציא‬ ‫אלפים מתושבי הארץ למצרים‪ .‬הצטרף‬ ‫אביב‪ ,‬העיר החדשה‪ ,‬שסיפקה עבודת‪-‬‬
‫אליהם וילסון ה״אמריקאי״ כמלווה‪ .‬ארבע‬ ‫בניין בשפע‪ .‬סם כתב לאשתו על הצל­‬
‫אחד( ובני משפחותיהם חיים בארץ‪.‬‬ ‫פעמים הפליג למצרים‪ ,‬וכשחזר בפעם ה­‬ ‫חתו והבטיח לה‪ ,‬כי אין שחר לסיפורי‬
‫אחרונה החליט חסן‪-‬בק‪ ,‬מושלה של יפו‪,‬‬ ‫הזוועה ששמעה‪ .‬שלושה חודשים לאחר‬
‫בנו אייבי מבקש להדגיש קו חשוב‬ ‫להיפטר ממנו בדרך מקורית‪ :‬הוא אסר‬ ‫מכן היתה המשפחה בדרכה לארץ‪ .‬״כ­‬
‫באופיו של אביו‪ :‬יחסו הבלתי‪-‬רגיל ל­‬ ‫עליו לרדת לחוף‪ .‬וילסון הוכרח לנסוע‬ ‫שהגענו ליפו״‪ ,‬נזכר בנו של שמואל‪,‬‬
‫פועליו‪ .‬הוא העסיק פועלים רבים‪ ,‬במשך‬
‫עשרות שנים‪ ,‬והיחסים ההדדיים היו טו­‬
‫בים‪ .‬הכל ידעו שאצל וילסון טוב לע­‬
‫בוד‪ .‬והבן מדגיש בגאווה‪ :‬אצל אבי‬

‫לא היתה אף פעם שביתה‪.‬‬

‫‪18‬‬