Page 23 - etmol 82
P. 23
כדין .הקמנו סוכה ,אך לא תחת כיפת השמים ,אלא בתוך יום אחד פנה למשרד ,בו שימשתי בתפקיד מתרגם ,כומר
חדר המגורים כדי שלא להסב את עינם של השלטונות .כבר מעדת הנוצרים שבעיר לשם סידור עניין אזרחי כלשהו.
נודעה לנו פרשת ניל״י ונהגנו זהירות .השגתי מאת מכרי אגב כך התוודעתי אל הכומר מקרוב ואחר פניה חוזרת שלו
הנוצרים שטיחים וכרים וחפצי נוי לקישוט הסוכה ,אספתי למשרדנו נתקשרה בין שנינו ידידות והזמינני אליו לכנסיה
כפות תמרים אך חסרו לנו פרחים .שאלתי את הכומר
אבלחה בדבר פרחים והוא ענה שאין להשיגם בעיר אלא של העיר .שמחתי על ההזמנה.
באחד המנזרים המרוחקים וויתרתי עליהם .למחרת בשובי בתורכיה ניעורה בי סקרנות עמוקה ואתגר לתהות על
מעבודתי במשרד הופתעתי ונפעמתי עמוקות .בפתח דירתי קנקנם של טיפוסי אדם ולנסות לשער את מקורם מעממים
עמד הכומר אבלחה כשהוא ממתין לי וחובק במלוא קדומים .כר מגוון שימש לחקר מסוג זה הצבא התורכי
זרועותיו עומר ענק של פרחי טגטס ומקביל פני בשמחה )והגרמני( ,פגשתי תכופות חיילים בעלי טיפוסים שונים:
גלויה במלים :״את אלה אספתי' 'במנזר בעוירה בשביל תורכים ,ערבים ,נוצרים לבנוניים ,ארמנים ,יוונים,
בושנקים ,צ׳רקסים ,קורדים ,פרסים ,גרמנים אוסטרים,
סוכתך״... שבויים סלביים ,ועוד .במסענו מירושלים לקושטא נתעכב־
בליל ראשון של החג הזמנו את שני חברינו מהארץ נו לשעה בעיר אסקישהיר שבלב אסיה הקטנה וסרנו
ששירתו גם הם במוסול ,את מרדכי לבנון ואת מאיר בוגדן, לבאזאר והופתעתי ממראה פניו של חנווני שדמה בכל
הוא מאיר שלי ,לקידוש החג .הם הופתעו מהפגישה ובילינו הפרטים לסיני בגוון הכתום של עור פניו ובגבות המלוכס*
באווירה של התייחדות וגעגועים על המולדת שהיתה נות של עיניו עד שנדמה לי כי נקלעתי הרחק הרחק עד
נתוקה מאתנו מיום כיבושה ע״י הבריטים. איזור שבטי המונגולים שלחוף האוקיינוס השקט.
בחול המועד סוכות הזמינני אבלחה לבוא אל אחד האיים הפגישה עם הכומר במוסול -אבלחה שמו פתחה לפני
שבתוך החידקל במרחק שעה מהעיר .עברתי זרוע אחת של אשנב לשיכבה אנושית חדשה שלא הכרתי עד כה .הוא היה
הנהר ברכיבה על פרד שחצה «1ים עד החזה והגעתי לאי, בן עדת הסוריינים שראו עצמם צאצאים של האשורים
שם המתינו לי כל בני משפחתו של אבלחה .בילינו שעה הקדמונים .נמצאה בעיר עדה לא קטנה של נוצרים שלשון
ארוכה במקשה שבה גדלו דלועים גמלוניים ובוצינים ,זהו הקודש שלהם ,היינו לשון התפילה ,היתה ארמית ,זו השפה
מין מלפפון ענק באורך למעלה ממטר אחד ובעובי עשרים הידועה לנו מתרגום אונקלום ,מפרקי תפילה כגון ״יקום
וחמישה ס״מ ובטעם קרוב למלון ואחרי שהטבנו לבנו פורקן״ ,״קדיש״ ,״אקדמות״ ,נוסח ״הכתובה״ ומלשון־
בסעודה ובשיחה שמנו פנינו לדרך חזרה .מהאי עברנו לאי
שני ברגל .הפשלנו את בגדינו עד הברכיים וצעדנו בתוך המשא ומתן בתלמוד.
המים הכחולים כשהזרם כמעט מפיל אותנו .שורה ארוכה מחמת הטמפרטורה הגבוהה בקיץ היתה העבודה במשרד
של אנשים ,נשים וילדים מגודלים צעדו בזה אחר זה שובתת בשעות הצהרים לחמש שעות והייתי חופשי מהמש
מופשלי בגדים וחשופי רגלים .צפו ועלו הדברים המפור רד .בהפסקה זו הייתי הולך אל הכומר בבית הכנסיה ומבלה
שים של הנביא :״חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות״
אתו בשיחה בענייני היום.
)ישעיהו מ״ז ב׳( הכתוב לבש ממשות חיה. הכנסיה היתה רחבת ידים ומסביב לחצר מרווחת חדרים
ושוב הזמינני אבלחה לטיול אחר ,לאורך הגדה המזרחית רבים .המקום השרה עלי שלווה נעימה והרגשה ביתית,
של החידקל .תחילה עברנו ברצועת מקשאות וגני ירק, רחוק משאון החולין והתיפלות ששרר במשרד הצבאי
אחר כך נקלענו לתוך יער של עצי ערבה .שעה ארוכה אנו
פוסעים ועצי הערבה אינם פוסקים מללוות אותנו .עולה על הגרמני.
דעתי פרק שבתהלים המדבר בגולי בבל שתלו כינורותיהם בתיווכו של הכומר אבלחה קשרתי היכרות וידידות עם
על הערבים ,אלו עצי הערבה ,המלווים אותנו בדרכנו ללא כמה מבני העדה הנוצרית ,אישים נכבדים ומנומסים ,בעלי
תערובת אילנות אחרים ,ואני מהרהר בפסוק הראשון ״על צורה ואינטליגנטים ,נעימים ומסבירי פנים .מפעם לפעם
נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון״ .לא הייתי מוזמן אצלם לסעודה וללינת לילה .פעמים נטלוני
הספקתי לסיים בדמיוני את הפסוק והנה פתח הכומר אבלחה לתפילת שחרית בבתי תפילתם .נעם לי קול החזן שהזכיר
לקרוא בקול בלשון הארמית את אותו הפסוק עצמו לי קולו של חזן יהודי ,בייחוד חזן ספרדי .נעם לי לשמוע
שהירהרתי בו :״על נהרי דבבל תם יתבנו גם בכינו בדברנו את המלים הארמיות מפי המתפללים .דומה היה עלי שאני
נמצא בתוך עמי ורחשתי לבני העדה קירבת לב .למדתי
את ציוך. לקרוא בכתב ספריהם .המצבות שעל קבריהם נשאו כתובות
זמן קצר אחרי סוכות רפתה המתיחות בין הצבאות בארמית וגם בערבית והיו מוקמות בתוך חצרי הכנסיות
הלוחמים .שקעו הקרבות בהדרגה והוכרזה סוף-סוף מיראה פן יחוללו על־ידי המוסלמים שהיו רוב בעיר ובארץ
שביתת-נשק בין תורכיה ואנגליה .התחילו הגייסות
התורכיים לסגת לאנטוליה ואני איתם .הכומר אבלחה ושאר עירק בכלל.
מיודעי מבין ה״אשורים״ ביקשוני להישאר איתם ולעבור על יחסי הקרוב לעדה זו הוסיפה העובדה שגם אצל בני
בעזרתם לבגדד על מנת לחזור ארצה .אך משום מה רציתי אשור אלה מצויה החלוקה לשתי כיתות מקבילות -הסוריי*
להגיע לסוריה כדי לקצר את הדרך .לצערי ארכה הדרך נים והכלדנים -הנבדלות זו מזו בין השאר גם בהגהת
משום שזחלנו דרך מרחבי עירק לחלב .חלק מהדרך הזו אף הניקוד של קמץ ופתח בדומה להבדלי המיבטא הספרדי
עברתי -לסיפוקי -ברגל .לאחר שהיות רבות הגענו והאשכנזי אצלנו .כיתה אחת מבטאה את המלה אלהא,
לנציבין .כאן שוחררתי רשמית מהצבא .השלטונות שמשמעה אלוהים ,בקמץ אשכנזי אלוהו והכיתה האחרת
התורכים ברכוני לקום מדינה עברית בארץ )כך ראו מבטאה אותו שם בפתח אלהא ,כיוצא בזה יש גם אצלם
התורכים את הצהרת בלפור( והסיעוני עד חלב שהיוותה תרגום תפילות ותחינות בלשון הערבית אך בכתב סורייני,
עיר הגבול בין תורכיה וסוריה .ברכבת גדושה עד אפס דבר המקביל אצלנו בספרי קודש המיוחדים בעיקר לנשים
מקום יצאנו מנציבין מערבה לעבר חלב .ושוב שיחק לי ששפתם אידית אך בכתב עברי כגון העברי״טייט״ש של
המזל לעבור את הפרת בלילה ,וגם הפעם בליל מואר של
לבנה במילואה .ושוב ליוותי ברטט את המראה המלכותי ״צאינה וראינה״.
של זוהר פני המים של הפרת .נפרדתי בה בשעה מארץ בבל
ומנהרותיה ,בה עשיתי כשנתיים במחיצתם של מכרים שנת תרע״ח ) (1918נתקרבה לקיצה ואני עם הקצין
וידידים נאמנים בקרב עדת בני אשור ,ומגמת פני לארצי, מתתיה ,איש מאה״שערים שבירושלים שסיים איתי את
בית־הספר לקצינים בקושטא ,החלטנו לחוג את חג הסוכות
לירושלים.
23
