Page 172 - מוחמד והיהודים מיכאל לקר
P. 172
170מיכאל לקר | מוחמד והיהודים
במסורת משפחתית מפורטת על קבורתו של ַס ְעד ,חוליית הקישור בין
ואִקדי לבין הנין אל ֻח ַציְן אינה ֻע ְתּבה בן גַ'ּ ִבירה אלא בנו של אל ֻח ַציְן,
אבראהים ,שמצטט את דאוד בן אל ֻח ַציְן ,שהיה קרוב לוודאי אחיו( .גם
כאן המקור הראשון של המסורת אינו בן משפחה )390.ואִקדי קיבל ידיעה
נוספת על קבורת ַס ְעד (שעוסקת בתנחומי מוחמד לאמו של ַס ְעד ליד הקבר
הטרי) גם מאבראהים בן אל ֻח ַציְן וגם ממקור נוסף .למרבה האירוניה שניהם
מסתמכים על צאצא של אחד מניצולי ֻקַריְט'ה391.
לסיכום ,המסורת המשפחתית הנוגעת ל ַס ְעד בן ֻמעאד' מסתמכת לעתים
על מקורות מחוץ למשפחה .היא מילאה תפקיד מרכזי ואולי אף עיקרי
בשימור הידיעות עליו בהיסטוריוגרפיה האסלאמית.
הדיון בסעד בן ֻמעאד' ובתפקיד עבד אל ַא ְש ַהל לא יהיה שלם בלי מעין
אחרית דבר שוואִקדי מצטט מפי הנין אל ֻח ַציְן דרך חוליית הקישור של
ֻע ְתּבה בן גַ'ּ ִבירה .המדובר בקרב אל ַח ּרה ( )683בין חיילי הח'ליפות ה ֻא ַמיית,
שבאו מסוריה ,לבין תושבי ַמדינה:
הטריטוריה (דאר) הראשונה של האנצאר שנבזזה כשמלחמת אל ַח ּרה
עוד לא הסתיימה הייתה הטריטוריה של בני עבד אל ַא ְש ַהל .הם
[החיילים הסורים] לא השאירו בבתים חפצים ( ַאת'את') ,תכשיטים
שנשים ענדו ובגדים [שאותם שדדו] ,או מזרן שלא ניערו אותו [כדי
להפיץ לכל עבר] את הצמר שלו או תרנגולת ויונה שלא שחטו ואחר
כך תלו את התרנגולות והיונים מאחורי [האוכף של] אחד מהם .ואנו
עוברים מחדר לחדר [לחפש מחסה] .נשארנו כך שלושה ימים בעוד
ֻמ ְסִרף ["איש הדמים" ,שיבוש מכוון של שם המפקד ה ֻא ַמיי ֻמ ְס ִלם בן
ֻעְקּבה] נמצא ב[ואדי] אל ַעִקיק והאנשים במצב חמור זה ,עד שראינו
את הסהר של חודש ֻמ ַח ּרַם .הם נכנסו לחצר של מוחמד בן ַמ ְס ַלמה
והנשים הקימו קול זעקה .זַיְד בן מוחמד בן ַמ ְס ַלמה ועמו חבורה
נזעקו למשמע הקול ומצאו עשרה [סורים] כשהם בוזזים .הם נלחמו
בשער ובחצר ובחדר עד שכל הסורים (שא ִמיון) נהרגו והם חילצו
מידיהם את מה שלקחו מהם[ .אבל] את חפציהם היקרים ( ֻח ּר ַמתא ִעהם)
