Page 15 - ראש בראש לאתר
P. 15
ההימור הגדול של הרצל 13
עם טורקים הוא תמיד דבר מסובך ,אמר והביא דוגמה' :אם רצונך לקנות שטיח
מטורקי ,עליך לשתות קודם חצי תריסר ספלי קפה ולעשן 100סיגריות .אחר כך
אתה מגלגל בסיפורי משפחה ומזמן לזמן אתה מדבר שוב מילים מספר בעניין
השטיח' .אך לעמו — המשיך הרצל — אין זמן' :לי ,אומנם ,יש זמן לנהל [עם
הטורקים] משא ומתן ,אך לבני עמי אין שהות .הם גוועים בשל סבלם בתוך
המכלאה ועליי להחיש להם עזרה מייד'.
צ'מברליין תפס מהר את כוונותיו של הרצל .הוא הבהיר לו שאיתו יוכל לדון
רק בנושא קפריסין ,שכן זו מושבה בריטית באחריות משרדו .לא כן בעניין אל-
עריש ,משום שבנושאי מצרים מטפל משרד החוץ .לגבי קפריסין הביע צ'מברליין
ספק אם ניתן להכניס לאי יסוד לאומי שלישי ,לצד היוונים והמוסלמים (בפועל —
טורקים) .אשר לאל-עריש ,נתן להרצל עצת חינם :כדאי לו לעמוד בקשר עם
הלורד קרומר ,הנציג-הסוכן של בריטניה במצרים ,ולמעשה שליט המדינה.
צ'מברליין הבטיח להרצל שיתאם עבורו פגישה עם שר החוץ ,הלורד לנסדאון
וביקש ממנו שיחזור למחרת היום להמשך השיחה ביניהם .מה הניע את צ'מברליין,
מדינאי קשוח ומפוכח ,להקשיב להרצל ,ובהמשך אף לסייע לו בחיפוש טריטוריה
לעמו? לדעת הביוגרף שלו ,ג'וליאן ֶא ֶמִרי ,נימוקיו של הרצל עשו עליו רושם
עמוק .עד אז הייתה התעניינותו ביהדות ובציונות הומניטרית בעיקרה .עתה ראה
בה גם יתרונות לבריטניה' .על ידי תמיכה בציונות ,תוכל בריטניה הגדולה לגייס
את אהדת היהדות העולמית לצידה .היא תוכל גם להבטיח הון יהודי ומתיישבים
בשביל פיתוח שטח בריטי' .יתר על כן ,מושבה יהודית בסיני תסייע ללא ספק
להגברת ההשפעה הבריטית בארץ ישראל הסמוכה ,כשתגיע שעתה הסופית של
הקיסרות העות'מאנית.
הרצל ,מעודד מהשיחה הראשונה ,חזר למחרת לשיחה שנייה .שר המושבות
'הכין שיעורים' והיה מוכן לסייע .לדעתו ,התיישבות יהודית בחצי האי סיני היא
בעלת סיכוי גדול יותר ואת קפריסין מוטב לעזוב .הוא בישר להרצל ששר החוץ,
הלורד לנסדאון ,יקבלו לשיחה באותו יום אחר הצהריים .לקצב כזה הרצל לא היה
רגיל — בוודאי לא בחצר הסולטאן הטורקי.
לנסדאון ,ככל איש רשות ,האזין להרצל ולאחר מכן ביקש ממנו להכין תזכיר
מסודר ובו הנימוקים מדוע כדאי לבריטניה להסכים להתיישבות יהודית בחבל אל-
עריש שבחצי האי סיני .יש לזכור שבאותם ימים היה השטח ,לפחות תיאורטית,
שייך לטורקיה ,והבריטים השתלטו עליו ,כשם שהשתלטו על כל שטחה של
מצרים כ 20-שנה לפני כן .שר החוץ הבטיח להעביר את התזכיר לעיונו של הלורד
קרומר בקהיר .הרצל שאל אם יוכל לשלוח לקהיר את איש אמונו ,העיתונאי
האנגלי ליאופולד גרינברג .לנסדאון הסכים והבטיח לצייד את גרינברג במכתב
המלצה לקרומר.
בדרכו חזרה מלונדון לווינה כתב הרצל ביומנו ,תחת הרושם של שלוש