Page 15 - ראש בראש לאתר
P. 15

‫ההימור הגדול של הרצל  ‪13‬‬

‫עם טורקים הוא תמיד דבר מסובך‪ ,‬אמר והביא דוגמה‪' :‬אם רצונך לקנות שטיח‬
‫מטורקי‪ ,‬עליך לשתות קודם חצי תריסר ספלי קפה ולעשן ‪ 100‬סיגריות‪ .‬אחר כך‬
‫אתה מגלגל בסיפורי משפחה ומזמן לזמן אתה מדבר שוב מילים מספר בעניין‬
‫השטיח'‪ .‬אך לעמו — המשיך הרצל — אין זמן‪' :‬לי‪ ,‬אומנם‪ ,‬יש זמן לנהל [עם‬
‫הטורקים] משא ומתן‪ ,‬אך לבני עמי אין שהות‪ .‬הם גוועים בשל סבלם בתוך‬

                                            ‫המכלאה ועליי להחיש להם עזרה מייד'‪.‬‬
‫צ'מברליין תפס מהר את כוונותיו של הרצל‪ .‬הוא הבהיר לו שאיתו יוכל לדון‬
‫רק בנושא קפריסין‪ ,‬שכן זו מושבה בריטית באחריות משרדו‪ .‬לא כן בעניין אל‪-‬‬
‫עריש‪ ,‬משום שבנושאי מצרים מטפל משרד החוץ‪ .‬לגבי קפריסין הביע צ'מברליין‬
‫ספק אם ניתן להכניס לאי יסוד לאומי שלישי‪ ,‬לצד היוונים והמוסלמים (בפועל —‬
‫טורקים)‪ .‬אשר לאל‪-‬עריש‪ ,‬נתן להרצל עצת חינם‪ :‬כדאי לו לעמוד בקשר עם‬

        ‫הלורד קרומר‪ ,‬הנציג‪-‬הסוכן של בריטניה במצרים‪ ,‬ולמעשה שליט המדינה‪.‬‬
‫צ'מברליין הבטיח להרצל שיתאם עבורו פגישה עם שר החוץ‪ ,‬הלורד לנסדאון‬
‫וביקש ממנו שיחזור למחרת היום להמשך השיחה ביניהם‪ .‬מה הניע את צ'מברליין‪,‬‬
‫מדינאי קשוח ומפוכח‪ ,‬להקשיב להרצל‪ ,‬ובהמשך אף לסייע לו בחיפוש טריטוריה‬
‫לעמו? לדעת הביוגרף שלו‪ ,‬ג'וליאן ֶא ֶמִרי‪ ,‬נימוקיו של הרצל עשו עליו רושם‬
‫עמוק‪ .‬עד אז הייתה התעניינותו ביהדות ובציונות הומניטרית בעיקרה‪ .‬עתה ראה‬
‫בה גם יתרונות לבריטניה‪' .‬על ידי תמיכה בציונות‪ ,‬תוכל בריטניה הגדולה לגייס‬
‫את אהדת היהדות העולמית לצידה‪ .‬היא תוכל גם להבטיח הון יהודי ומתיישבים‬
‫בשביל פיתוח שטח בריטי'‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מושבה יהודית בסיני תסייע ללא ספק‬
‫להגברת ההשפעה הבריטית בארץ ישראל הסמוכה‪ ,‬כשתגיע שעתה הסופית של‬

                                                              ‫הקיסרות העות'מאנית‪.‬‬
‫הרצל‪ ,‬מעודד מהשיחה הראשונה‪ ,‬חזר למחרת לשיחה שנייה‪ .‬שר המושבות‬
‫'הכין שיעורים' והיה מוכן לסייע‪ .‬לדעתו‪ ,‬התיישבות יהודית בחצי האי סיני היא‬
‫בעלת סיכוי גדול יותר ואת קפריסין מוטב לעזוב‪ .‬הוא בישר להרצל ששר החוץ‪,‬‬
‫הלורד לנסדאון‪ ,‬יקבלו לשיחה באותו יום אחר הצהריים‪ .‬לקצב כזה הרצל לא היה‬

                                         ‫רגיל — בוודאי לא בחצר הסולטאן הטורקי‪.‬‬
‫לנסדאון‪ ,‬ככל איש רשות‪ ,‬האזין להרצל ולאחר מכן ביקש ממנו להכין תזכיר‬
‫מסודר ובו הנימוקים מדוע כדאי לבריטניה להסכים להתיישבות יהודית בחבל אל‪-‬‬
‫עריש שבחצי האי סיני‪ .‬יש לזכור שבאותם ימים היה השטח‪ ,‬לפחות תיאורטית‪,‬‬
‫שייך לטורקיה‪ ,‬והבריטים השתלטו עליו‪ ,‬כשם שהשתלטו על כל שטחה של‬
‫מצרים כ‪ 20-‬שנה לפני כן‪ .‬שר החוץ הבטיח להעביר את התזכיר לעיונו של הלורד‬
‫קרומר בקהיר‪ .‬הרצל שאל אם יוכל לשלוח לקהיר את איש אמונו‪ ,‬העיתונאי‬
‫האנגלי ליאופולד גרינברג‪ .‬לנסדאון הסכים והבטיח לצייד את גרינברג במכתב‬

                                                                    ‫המלצה לקרומר‪.‬‬
‫בדרכו חזרה מלונדון לווינה כתב הרצל ביומנו‪ ,‬תחת הרושם של שלוש‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20