Page 195 - ראש בראש לאתר
P. 195
העימות שאינו נגמר 193
לדבריו הוועדה חרגה מסמכותה והממשלה רשאית לקבל חלק ממסקנותיה ולדחות
מסקנות אחרות .הוא גם לא הסכים לטון ההחלטי של המסקנות וקבע כי לאור
חקירה שמיוזמתו ביקש לעשות במחנות ,הוא מבקש להעלות על נס את העושים
במלאכה ,ו'זוהי עבודת קודש ,בייחוד בילדי העולים'.
בהזדמנות זו גם עקץ את מפ"ם ,שחברת כנסת שלה ,פייגה אילנית ,טענה כי
מסקנות הוועדה הן עיוות המציאות והוועדה הוקמה למעשה בהרכב פגום כדי
להגיע לשלום בית בקואליציה .בן-גוריון השיב לה ,בהתכוונו למפלגתה מפ"ם
ולקשריה עם ברית המועצות' :רק מי שאין לו הרגשה יהודית והוא חי בהרגשה
של עם זר ומדינה זרה ,יכול לומר דברים כאלה' .דבריו התקבלו במחאות עזות
מספסלי מפ"ם.
גם בין חברי מפא"י היו שהסתייגו מהמסקנות .מאיר גרבובסקי (ארגוב) אמר כי
הוועדה חטאה בכך שחשפה רק את חצי האמת והמסקנות כפי שפורסמו עלולות
להזיק לשמה של ישראל בעולם .לעומתו ,חבר הכנסת יצחק בן-אהרון (מפ"ם)
קרא לממשלה להתפטר לנוכח הטלת האחריות עליה במסקנות הוועדה.
בחודשים הבאים נרגע מעט העניין אך הוא חזר ועלה בסתיו ,כשמשבר
ממשלתי איים על יציבות הקואליציה .המשבר היה בנושא אחר ונושא החינוך
במחנות העולים השתלב בו .הדתיים טענו כי דבר לא השתנה ,להוציא את שלושת
הפיטורים ,ולמעשה המצב אף החמיר .יותר מכך ,במעברות שזה עתה הוקמו
נמשכת אפליית החינוך הדתי.
מי ששילם מחיר בעקבות מסקנות ועדת פרומקין היה זלמן שזר .בעקבות
המשבר הממשלתי של סתיו 1950הוקמה ממשלה חדשה והוא סיים את תפקידו
בממשלה .במקומו נתמנה לשר החינוך והתרבות דוד רמז .אומנם בן-גוריון הסביר
כי שזר מיועד ל'שליחות מיוחדת' ולכן עזב ,אולם אין ספק כי מסקנות הוועדה
קירבו את קץ כהונתו בממשלה.
הממשלה הישנה-חדשה לא החזיקה מעמד זמן רב .המפלגות הדתיות לחצו
שוב ושוב על בן-גוריון בעניין החינוך במעברות וטענו כי בשטח יש התעלמות
מוחלטת ממסקנות ועדת פרומקין .אנשי מפא"י השיבו כי המסקנות התייחסו
רק לגבי מחנות העולים ,והמעברות הן פרק חדש .להערכת צמרת ,במפא"י נלאו
מהתלונות החוזרות ונשנות של המפלגות הדתיות .בן-גוריון הגיע למסקנה כי
מה שמעניין את הדתיים הוא לא החינוך אלא שליטתם במחנות העולים ודחיקתו
המוחלטת של החינוך הדתי-ההסתדרותי .ביומנו כתב שהוא אינו מוכן להמשיך
עם הדתיים 'במצב של נרגנות פנימית והאשמות' ,וכי המפלגות הדתיות 'מספסרות
בדת'.
ב 5-בפברואר 1951הגיע הפולמוס שוב לכנסת .לאחר כמה ימי דיונים סיכם
בן-גוריון בנאום תקיף ושלל את זכותם של הזרמים הדתיים לבלעדיות בחינוך
במחנות העולים ובמעברות .גם הזרם הכללי וזרם העובדים רשאים לפעול בהם,
