Page 154 - בחזית העורף / משה נאור

‫פרק רביעי‬

‫העורף במלחמה‬

‫בעוד המוסדות הלאומיים מנהלים את המאמץ המלחמתי ומרכזים את תהליך‬
‫ההתגייסות לטובת המאמץ המלחמתי והשלטון המקומי דואג לתפקודם של‬
‫השירותים החיוניים ולקיומם התקין של מוסדות הקהילה‪ ,‬נדרשה החברה להתמודד‬
‫עם השפעותיה הישירות והעקיפות של הלחימה‪ .‬בשלושה תחומים מרכזיים באו לידי‬
‫ביטוי בתל אביב השפעות מהלכי הלחימה על התנסות הקהילה ועל תפיסת הקשר‬
‫שבין עורף לחזית‪ ,‬אשר המחישו את מאפייניה הטוטליים של המלחמה‪ :‬ראשית‪,‬‬
‫בפגיעה הצבאית באוכלוסייה האזרחית במעבר ממלחמת עמדות להפצצות מן‬
‫האוויר ובמשמעות החברתית והצבאית שניתנה להיותם של אזרחים יעד להתקפות‬
‫צבאיות; שנית‪ ,‬בהיווצרותה של תופעת פליטי מלחמה יהודים‪ ,‬שדרך הטיפול בהם‬
‫הייתה ניסיון ליצירת מוקד של סולידריות ומפגש בין העורף לחזית וחשפה גם מחאה‬
‫חברתית; ושלישית‪ ,‬בהתארגנות העורף להגנה על חייו ועל רכושו בעת ארגון‬
‫המשמר האזרחי כ"צבא העורף" וכחלק מההיערכות העירונית האזרחית בשעת‬

‫חירום‪.‬‬

‫חזית העמדות ו"משטר האבלות"‬

‫מאפייני הלחימה במרחב העיר תל אביב עד כניעתה של יפו ב‪ 13-‬במאי ‪ 1948‬היו‬
‫כשל הלחימה בערים המעורבות‪ .‬מפרוץ האירועים האלימים ב‪ 30-‬בנובמבר ‪ 1947‬עד‬
‫תחילת יישומה של תכנית ד בחודש אפריל ‪ 1948‬הייתה זו בעיקר מלחמת עמדות‬
‫סטטית‪ .‬במרחב שבין העיר תל אביב ובין העיר יפו והכפרים הערביים ששכנו‬
‫מסביבה התנהלו לחימה שעיקרה חילופי אש הדדיים לאורך קווי עמדות הגנה‪,‬‬
‫וכמעט ללא תנועת כוחות לוחמים‪ ,‬להוציא פשיטות מוגבלות בהיקפן וביעדיהן; וכן‬
‫לחימה בין כוחות מליציה‪ ,‬שכוחות צבא ומשטרה בריטיים ניסו להגבילה‪ ,‬והצדדים‬

‫הלוחמים היו נתונים במגבלות מדיניות שהשפיעו על פעולתם‪.‬‬
‫היערכות כוחות הצבא והמשטרה הבריטיים לאורך הגבולות המוניציפליים שבין‬
‫תל אביב ליפו‪ ,‬לאחר פינוָים מאזור תל אביב ב‪ 15-‬בדצמבר ‪ ,1947‬נועדה לשמור על‬
‫הסטטוס קוו הקרקעי‪ ,‬להגביל במידת האפשר את חילופי האש ולמנוע את כיבושה‬
‫של יפו בידי כוחות ההגנה‪ .‬מתוך כך ויתר למעשה הצד הערבי על מגמה התקפית‬
‫בזירת לחימה זו לאחר כישלון ההתקפה הצבאית העיקרית שנערכה ב‪ 8-‬בדצמבר‬

‫‪147‬‬