Page 11 - etmol 20
P. 11
העיר .משהגיע חיל העזר לחרטום שהי מיסטיים שונים .גורדון התעסק הרבה כיצד להתגבר על הערבה ז
במקום זיהדה של כנסיית קברו של ישו
תה עשרה חודשים במצור ,נתברר ,כי והגיע למסקנה ,כי הזיהוי המקובל איננו בעיה קשה יותר היא להתגבר על 170
העיר נכבשה יומיים לפני כן בידי נכון ,דבר שהעלה עליו את חמת רוב
הקילומטרים שבין בקעת סדום למפרץ
המורדים וגורדון יחד עם מגיני העיר העדות הנוצריות. עקבה תוך התגברות על מירב הפרש
האחרים נטבחו .זה היה סופו של הגנרל הגובה של 200מטר .אבל לדעת גורדון
חיל העזר לא תהיה זו בעיה חמורה ביותר ,כי
שחלם לכרות תעלה בארץ־ישראל.
חלום התעלה לא תם .רבים הגישו שאיחר לבוא לאחר שמי ים המלח יתרוממו עד גובה
הצעות נוספות ,רציניות ולא רציניות. סופו של גורדון היה טראגי .באותה פני הים ,ישתוו לגובה פני מפרץ עקבה
בנובמבר 1947נפגש וייצמן עם נשיא תקופה שהיה בארץ השתלטו מורדים על ויהיה צורך רק ביישור קרקע באורך
ארצות־הברית טרומן ,כדי לשכנע אותו סודאן וגורדון הציע לחזור לשם .בינו
אר 1884נתמנה שוב כמושל של סודאן. 100קילומטר בערך בגובה של 40מטר
שהנגב יישאר בתחומי המדינה היהו המדיניות הבריטית בקשר למורדים לא
דית .אחד הטיעונים של וייצמן היה, היתה ברורה .גורדון נשאר עם חיל מצב בין מפרץ עקבה לנקודת השיא בערבה.
שאם הנגב יישאר יהודי ,אפשר יהיה מצרי בחרטום ,בירת סודאן .המורדים גורדון ערך חישוב מדויק לגבי גובה
לכרות נתיב מים אלטרנטיבי לתעלת שמו מצור על העיר וגורדון ניהל את
סואץ .מאז זרמו הרבה מים בירדן ושבו הגנתה בכשרון ובגבורה .הוא תבע השיפוע של התעלה בין הים־התיכון
ועלו חלומות ותכניות של תעלה שתע תגבורת מהממשלה הבריטית וזו החלי לעמק בית־שאן וצירף אותו למפות
בור מים־התיכון למפרץ אילת .אף טה באיחור לשלוח צבא ,כדי לחלץ את ששלח לקונרד קזיק בירושלים .בדיקה
לאחרונה מדובר בתכנית של תעלה, הנצורים .תצבא התקדם באיטיות לאורך של החישובים מגלה ,כי לשיטתו לא היה
אמנם רק מהים־התיכון לים־המלח ,כדי הנילוס ,בינתיים נתהדק המצור על גורדון איש בעל הזיות ותכניתו הגיונית
ליצור -בעזרת הבדלי הגובה - לגמרי.
תחנות אנרגיה ,אבל בודאי רבים עדיין גורדון ,שהיה כאמור ,בעל רגשות
החולמים על חפירת ״תעלת סואץ״ דתיים עמוקים ,לא עסק בארץ־ישראל
רק בענייני התעלה .הוא כתב מכאן
חדישה ,״שלנו״.
הרבה מכתבים וחיבר ספרון קטן בשם
״הרהורים מארץ הקודש״ ובו רעיונות
יהודים ומצרים עובדים ביחד
כמה עשרות מאתנו התנדבו ,אבל מיד חזרו .הם אמרו
שהעבודה קשה מאוד ,אבל גרוע מכך -יחסם של האנגלים
בלתי נסבל .ושוב חזר אלינו גולומב והפעם השפיע .נסענו
לחיפה ,נבדקנו בדיקות צבאיות ,ניתנו לנו בגדים של חיילים
אוסטרליים ונסענו ללוד ,שם התקבצנו חבורות בחורים
יהודים מכל התנועות ומכל קצווי הארץ.
פרקנו שקי פחם מרכבות .העבודה היתה קשה והתנאים
בלתי אפשריים :לא היתה במקום אפילו מקלחת .המפקדים
האנגלים התייחסו אלינו בזלזול .ה״ג׳יפים״ המצרים חששו
שבאנו לתפוס את מקומם והיינו צריכים להתחרות בהם ,מי
יסחוב יותר שקים .היה מוסכם ,כי בשבת נעשה רק עבודות
הכרחיות ,אבל הסרג׳נטים והקצינים הבריטים רצו להכריח
אותנו לעבוד גם עבודות אחרות בשבת .אנו סירבנו ,והם
רצו להעמיד אותנו לדין צבאי .לבסוף הגיע שליח מ״ועד
הצירים״ -נציגות היהודים בארץ -והוא סידר את העניין
עם האנגלים .האוכל היה גרוע מאוד וועד־הצירים דאג
להיטיב אותו קצת .הועד הוסיף גם לשכרנו ,שכן ראו אז
בעבודה זו ״כיבוש״.
היו לנו ימי חופש -בכל יום ראשון ,וכן ביום חמישי
אחרי הצהריים ,שהיה ״יום קודש״ לאנגלים לספורט .אותם מנחם כץ־גראד
ימים היינו מנצלים לטיולים בסביבה .האנגלים לא העזו
בשנת 1921נסתיימו העבודות הציבוריות בכבישים .להעניש אותנו באכזריות ,אבל את המצרים היו מריצים עם
עלתה דאגה -מה נעשה? אז הופיע ב״פלוגת מגדל״ של שקים כבדים על גבם כעונש .היה גם חדר מעצר ,מעין לול,
גדוד־העבודה ,שסללה את הכביש מטבריה למגדל ,אליהו שהיו ממלאים אותו במצרים שלא נהגו כראוי .אחד מחברנו,
גולומב והודיע לנו ,כי ישנה עבודה ,אמנם קשה ,אבל על שמוקלר־ינאי ,חיבר שיר :״שאו בחורים שקים נפט ,שמן,
היהודים ״לכבוש אותה״.
מי על השכם ,מי על הראש ,נעבוד ונכבוש״ .ולצליליו היינו
באותו זמן ,אחרי מלחמת העולם הראשונה ,גייסו האנגלים יוצאים ,מחלקות ופלוגות ,לעבודות השונות.
אלפי מצרים וסודאנים והעסיקום בעבודות שונות בשביל במשך שנה פעלו ה״ג׳יפים״ היהודים יחד עם המצרים
הצבא הבריטי בארץ .הללו כונו בשם ״ג׳יפים״ ,והמוסדות בתקוה להוכיח לאנגלים ,כי אנו יכולים לעשות כל עבודה.
היהודים הצליחו לקבל רשות מהאנגלים לגייס גם גדוד אולם כעבור שנה -בטל גדוד ה״ג׳יפים״ ,אלפי המצרים
״ג׳יפים״ יהודים ,בן 200איש .העבודה קשה ,אבל הכרח חזרו לארצם ואנחנו התפזרנו איש־איש לקבוצתו ,חבורתו
לעסוק גם בה.
וביתו.
11