Page 10 - etmol_139

‫מד‪1‬ע עלה ר׳ מרדכי לארץ?‬
‫מעשה ברב שלא רצה להמרות ה‪1‬דאת רבו‬

‫בחיוב‪ .‬תהה הרוז׳ינער ושאלו‪ :‬״אם‬ ‫מאת בן־ציון פישלר‬ ‫רבי ישראל מרוז׳ין היה דור רביעי‬
‫כך הדברים‪ ,‬תמה אני‪ .‬מה ראית‬ ‫למגיד הנערץ מאבות תנועת החסי­‬
‫להורות להחרים את השחיטה של‬ ‫שם כבר היו לו מעריצים‪ .‬בעזרת‬ ‫דות‪ ,‬ר׳ דב בער ממזריטש‪ ,‬וכבר בגיל‬
‫השוחט המסכן? במה היא פסולה?״‪.‬‬ ‫מבדיח גבול יהודי שלפי השמועה‪,‬‬ ‫שש־עשרה נתמנה לרב‪ .‬הוא עבר‬
‫הרב גראסמאן ניסה להתחמק מהת­‬ ‫נשא את הרבי על כתפיו במי הנהר‬ ‫לרוז׳ין בטרם מלאו לו שלושים והקים‬
‫שובה והחריש‪ .‬דחק בו הרבי ולבסוף‬ ‫הקפואים‪ ,‬חצה את הנהר פרוט‪,‬‬ ‫שם את חצרו‪ ,‬שבה ביסס את מנהי­‬
‫נתרצה וסיפר לר׳ ישראל מה הביאו‬ ‫ובחודש שבט תר״ב )‪ (1842‬הגיע‬ ‫גותו והרחיב את מעגל חסידיו‪ .‬איש­‬
‫לכך‪ ,‬והמעשה שהיה כך היה‪ :‬ר׳‬ ‫לעיירה קימפולונג בדרכו אל מחוז‬ ‫יותו הכריזמטית‪ ,‬סיפוריו מלאי החן‪,‬‬
‫ישראל מרוז׳ין‪ ,‬כאמור‪ ,‬נהג מלכות‬ ‫קירבוהו אל קהל חסידיו‪ ,‬שהעריצוהו‬
‫בחצרו ומחוצה לה‪ .‬רבים קיבלו‬ ‫חפצו סדיגורה‪.‬‬ ‫וקיבלו את מרותו ללא עדעורין וסייג‪.‬‬
‫התנהגות זו בהכנעה כדבר מובן‬ ‫בין חסידיו הרבים של רבי ישראל‬ ‫מתנגדיו טענו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬שהוא‬
‫מאליו‪ ,‬ואף התפארו בעושרו‪ ,‬ובגינו‪-‬‬ ‫מרודין היה גם הרב מרדכי גראסמאן‬ ‫נוהג מלכות‪ .‬ייחסו לו ארמון מפואר‪,‬‬
‫נים שליוו כל צעדיו; אך היו גם כאלה‬ ‫אב‪-‬בית‪-‬דין בקימפולונג‪ .‬יום אחד‬ ‫כרכרה עם גלגלי זהב רתומה לסוסים‬
‫שלא ראו בעין יפה אודח חיים זה‬ ‫הודיע הרב גראסמאן ברבים‪ ,‬שש­‬ ‫אבידים‪ ,‬בגדים מהודרים‪ ,‬ומשרתים‬
‫שגבל לדבריהם בראוותנות שאינה‬ ‫חיטתו של השוחט המקומי אינה‬ ‫דבים‪ ,‬ואף דמזו שהוא עומד להכריז‬
‫נאה ליהודי‪ ,‬לא כל שכן לרבי‪ .‬ביניהם‪,‬‬ ‫כשדה וכל יהודי מאמין ידחק ממנה‪.‬‬ ‫על עצמו כמלך היהודים‪) .‬על דבי‬
‫מתברד‪ ,‬היה גם השוחט מקימפולונג‪,‬‬ ‫לא הועילו הבקשות‪ ,‬ההשתדלויות‬ ‫ישראל מרוז׳ין ראה בספר דב ההיקף‬
‫שחיווה דעתו זו באוזני אב בית‪-‬הדין‪,‬‬ ‫למענו וההוכחות שהאיש ידא שמים‬ ‫של דוד אסף — ״דרך המלכות״ —‬
‫שנפגע מדברי השוחט על רבו ולא‬ ‫ובר לבב — הרב בשלו‪ ,‬ובני העיירה‬
‫היה מוכן לסלוח לו‪ .‬זאת סיבת החדם‬ ‫שיצא לאוד בימים אלה(‪.‬‬
‫נמנעו מלקנות משחיטתו‪.‬‬ ‫לא עבר זמן רב לשבתו של רבי‬
‫שהטיל על השוחט‪...‬‬ ‫בין החסידים היו כאלה שלא ראו‬ ‫ישראל ברודין והוא הואשם בהאש­‬
‫דבי ישדאל האזין לדבריו ופסק‪:‬‬ ‫בעין יפה שנשבד מטה לחמם של‬ ‫מות שונות )ביניהן גם מתן פסק‪-‬דין‬
‫״עליך להודיע ברבים ששחיטתו של‬ ‫תלמיד חכם ומשפחתו‪ ,‬וסיפדו את‬ ‫שהביא לרצח מלשינים(‪ .‬הוא ישב‬
‫השוחט כשרה‪ ,‬אין בה דופי‪ .‬יתר על‬ ‫המעשה לרבי מרוז׳ין שהתארח בעי‪-‬‬ ‫בבית הכלא כשנתיים‪ ,‬ואף לאחר‬
‫כן — עליך לדאוג שיחזירו לשוחט‬ ‫רם‪ .‬הרב התרשם מדבריהם וזימן אליו‬ ‫ששוחדד‪ ,‬נדדף על ידי השלטונות‬
‫את כל הכסף שהפסיד מזה שהחרי‪-‬‬ ‫את הרב גראסמאן ושאלו על מעשיו‪,‬‬ ‫הרוסים ונאלץ לבסוף לברוח מעידו‬
‫התנהגותו‪ ,‬אורח חייו ובשירותו של‬ ‫וממחוז מולדתו‪ .‬בעצת חסידים ממ­‬
‫מוהו״‪.‬‬ ‫השוחט‪ .‬על הכול ענה ר׳ גראסמאן‬ ‫קורביו הוחלט להבדיחו אל מעבד‬
‫ואכן כך קרה‪ ,‬והקהילה שילמה‬ ‫לגבול רוסיה אל ממלכת אוסטריה‪,‬‬
‫לסדיגורה שבמחוז בוקובינה‪ ,‬שגם‬
‫לשוחט את המגיע לו‪.‬‬
‫אך בזה לא תם הסיפור‪.‬‬ ‫בית־המדרש בעיירה קימפולונג‪ ,‬מקום המפגש בין רבי ישראל והרב גראסמאן‬
‫הרב גראסמאן לא יכול היה לסלוח‬
‫לשוחט את פגיעתו ברבו‪ ,‬ולא היה‬
‫מוכן להיזקק לו בענייני שחיטה‪ ,‬אבל‬
‫חזקה עליו הוראת הרבי ולכן ארז את‬
‫חפציו הדלים‪ ,‬ועם כל בני משפחתו‬
‫עלה לאדץ‪-‬ישדאל כדי לא להיזקק‬

‫יותר לשוחט‪.‬‬
‫זאת הייתה דרכו להיענות לצו רבו‬
‫ועם זה לא לעבור בשתיקה על‬
‫ה״פגיעה״ לדעתו ברבי ישראל‪ .‬עם‬
‫הגיעו לארץ השתקע הרב גדאסמן‬
‫בצפת ובה גם נפטר‪ .‬בנו עבר לירוש­‬
‫לים‪ .‬נינו‪ ,‬הרב ישראל גרוסמן‪ ,‬החי‬
‫בבתי ורשה בירושלים‪ ,‬הוא זה שסיפר‬
‫לי מה הניע את אבי סבו לעזוב‬

‫בפתאומיות את עיירתו‪.‬‬
‫בנו של ר׳ ישראל גרוסמן)ובן נינו‬
‫של גיבור הסיפור( הוא הדב יצחק דוד‬
‫גרוסמן‪ ,‬רבה של מגדל‪-‬העמק‪ ,‬שהת­‬
‫פרסם במוסדות החינוך שהקים בעירו‪.‬‬

‫‪10‬‬