Page 11 - etmol_139
P. 11
מחדש .ברוח הפסוק מבראשית ״ויברך אלהים את יום העיקרון המכונן המצוי בבסיסו של הלוח העברי הוא
השביעי ויקדש אתו ,כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא התבנית השביעונית ,הקושרת בין הזמן האלוהי לזמן
אלהים לעשות״ מצווה האדם לשבות מדי יום שביעי ,מדי האנושי .התבנית השביעונית מושתתת על שני דגמי יסוד:
שנה שביעית ומדי יובל .חלוקה זו היא חלוקה פולחנית, על התבנית המחזורית הבסיסית של שבעת ימי השבוע,
המשתיתה וקוצבת את הזמן המקודש .אולם זוהי גם המתייחסים לשבעת ימי הבריאה — דהיינו הזמן האנושי
חלוקה שיש בה תפיסת צדק חברתי ,שאין דומה לה עומד ביחס לזמן האלוהי מראשיתו; ועל התבנית הקווית
בתרבויות העולם העתיק .שהרי השנים מתחלקות כידוע של שבע שנים בשמיטה ,המפענחת את משמעותו של העבר
לשבתות ,לשמיטות וליובלות ,שבהם נעצרים התהליכים ההיסטורי ,שבו התרחשו המאורעות המכריעים בתולדות
הכלכליים שבני אדם משועבדים להם ומשעבדים אחרים ישראל בזיקה למחזוריות שביעונית ,ומארגנת את הזמן
בגינם — העבודה בשדות נפסקת ,עבדים משתחררים, בשמיטות ויובלים וקובעת זיקה לזמן האלוהי עד אחריתו.
אדמות נפדות ,חובות נשמטים והזמן חוזר לנקודת הזמן המחזורי או הזמן הפולחני נקבע באמצעות לוח
ההתחלה .השבת המסמלת את הזמן האלוהי ונתפסת השנה העברי ,הקושר את מחזור החגים עם תמורות הטבע,
כאות לחסדי האל בעולם מגבילה את העבודה הפיסית ומסדיר את הפעילות הטקסית המעידה על ההתערבות
שממנה באה פרנסת האדם ורווחתו ושלה הוא נוטה האלוהית בגורלו של העם בעבר .הלוח עושה זאת
להשתעבד ביותר .השבת לא זו בלבד שהיא מזכה את בני באמצעות חלוקת הזמן לשבתות ומועדים ,המשעים את
האדם במנוחה ,אלא מצווה עליהם מנוחה על יסוד של הזמן החולף באמצעות מחזוריות פולחנית .מחזוריות זו
כפיפות זמנו של האדם לזמן האלוהי ושוויון כל בני מעידה על הזיכרון של הבריתות המקודשות ועל הרציפות
ההיסטורית בעלת המשמעות ביחסי האל ועמו שנגלתה
החברה לפני הסמכות האלוהית המחוקקת. בעבר ,ומזכירה וממחישה את החייאתם הטקסית
לוח ירח ולוח שמש המתחדשת מדי שנה ונגלית בהווה.
הזמן המיסטי או הזמן ההיסטורי משקף את התוכנית
על הלוח בישראל עד לגלות בבל ידוע מעט מאוד — הקבועה מראש של ההתערבות האלוהית בהיסטוריה,
הדעה המקובלת על רוב החוקרים היתה שבישראל נהג הנמדדת ביובלים ,בשמיטות ,בקיצים ,בעידנים ,בגאולה
לוח שנה ירחי מראשית התגבשותו לעם .היום מצויות ובאחרית הימים :תוכנית המפענחת את העתיד לאור
במחקר השקפות אחרות ,המעלות את הטענה שמייסוד חוקיות העבר ומפקיעה את ההיסטוריה משרירותה
המלוכה בישראל ואולי אף לפניה התקיים לוח שנה שמשי, המקרית והופכת אותה לבעלת פשר ומשמעות הנפרשים
שהוחלף לאחר גלות בבל בלוח השנה הירחי של
האימפריה הבבלית .אין במקרא ראיה חותכת אם לוח במהלך העתים.
השנה עד תקופת הכיבוש הבבלי היה לוח שמשי או ירחי. הרעיון של שבוע בן שבעה ימים — שישה ימי עבודה ויום
הלוח השמשי מבוסס על חישוב אסטרונומי רב־שנתי, שביעי שבתון — מייהד את תרבות ישראל מכל תרבויות
דורש מניין קבוע וסדיר של 365/364יום בשנה ,איננו תלוי העולם העתיק .עליו מיוסדים כל לוחות השנה העבריים וכל
במולד הירח ומתאים לאופי החקלאי של מועדי ישראל, ההלוקות המחזוריות השביעוניות של שבועות ,שמיטות
ואילו אורכה של שנת לבנה הוא 354יום והיא קצרה בב־ ויובלות .רעיון מחזוריות המועדים מופיע גם בתרבויות
11יום משנת החמה .הלוח הירחי הוא לוח משתנה, אחרות בעולם העתיק ,אולם ההצלבה עם החלוקה השביעונית
הדורש צפייה בשמש ,בירח ובכוכבים .הוא תלוי בבדיקת הקושרת בין שמים וארץ ,בין שבוע הבריאה האלוהי לשבוע
ימי מולד הלבנה ובמציאת ימי השוויון ,במניין בלתי קבוע העבודה והמנוחה האנושי ,או בין מקצב הזמן האלוהי
של ימים בחודש ובעיבור תכוף .עדויות של המגילות
הגנוזות ממדבד יהודה ושל הספרים החיצוניים מן המאות והאנושי ,מיוחדת ללוח העברי בלבד.
הראשונות לפני הספירה מעידים בבירור על קיומו של לוח הלוח העברי ביסודו הוא לוח זמן מקודש ,המתייחס
בן 364יום או בן 365יום במסורת הארץ־ישראלית ]שנת לזמן כאל רצף מקוטע החוזר ומתחדש ורואה בשבת אות
לחסדי האל בעולם .לוח זה הוא לוח קדושה המבוסס על
11 חלוקה שביעונית הקוצבת את הזמן ,עוצרת אותו ומתחילה
