Page 4 - etmol26
P. 4
חינה מסוימת ,אולם למעשה היתה מגמתן של התקנות לחזק רבי ובין אנטונינוס )מקובל לזהותו עם הקיסר קאראקאלה
את הישוב היהודי שבהן ולהגביר את שייכותן לארץ־ישראל. — 217—211לספירה( .מסורות אלו כוללות שיחות בין
אוכלוסייתן של ערים אלה היתה מעורבת ,ולנוכרים שישבו רבי לבין אנטונינוס ,עדויות על אדמות שנמסרו לרבי מידי
בהן היתה ,קודם לתקנתו של רבי ,עדיפות כלכלית; רבי אנטונינוס במתנה או בהחכרה ,ומעשים שונים המעידים על
יהודה הנשיא סייע ליהודי ערים אלה בתחרות עם הנוכרים, התקרבותו של אנטונינוס ליהדות ,כגון שנתן מנורה לבית־
והדבר הביא לחיזוק ההתיישבות היהודית בהן .אפשר לדמות הכנסת ואפילו שנתגייר .חלק ממסורות אלו כוללות ללא ספק
את הדברים להקלות במס הכנסה הניתנות בימינו לתושבי נופך אגדי־ספרותי ,אך ברובן מצוי גרעין היסטורי אותנטי.
אילת ולמתיישבים בערי פיתוח. ביקש לבטל צום תשעה באב
תור הזהב של הנשיאות רבי יהודה הנשיא היה מודע למידה הרחבה של אוטונומיה
שלה זכה ,וביקש לציינה על ידי ביטול צום תשעה־באב.
חכמים הגדירו את מנהיגותו של רבי יהודה הנשיא בפתגם לדעת רבי יהודה הנשיא ,היו הנסיבות המדיניות של תקופתו
״מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד״ נוחות כדי כך ,שכבר לא היה צורך להתאבל על חורבן הבית
)בבלי ,גיטין נט ,ע״א( ,ואכן היו ימיו תור הזהב של הנשי והעדר העצמאות המלאה .אולם בעיני חכמי דורו היתה
אות .הצירוף של אישיותו וגדולתו בתורה ,קשריו ההדוקים תקנה זו מרחיקת־לכת יתר על המידה ,ורבי יהודה הנשיא
עם השלטונות וקבלת מרותו על־ידי תקיפי הערים ,שיוו נסוג מיוזמתו .עם זאת ראו גם חכמי הדור את תקופתם בתור
לנשיאותו מעין זוהר מלכות .לא יפלא איפוא שבימיו החלו אתחלתא דגאולה ,ויעיד על כך המעשה הבא :״דלמא )מע
לייחס את שושלת הנשיאות לבית דוד .מעמדו המיוחד של שה( ,רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין
רבי ונסיבות תקופתו הכשירו את הקרקע למפעלו הגדול — בהדא בקעת ארבל בקריצתה )היו הולכים באותה בקעת
חתימת המשנה .במעשה זה יצר רבי את הספר השני בחשי ארבל בשעת הזריחה( ,וראו איילת השחר שבקע אורה .אמר
בותו ביהדות לצד המקרא .עם זאת נבלמה במידה מסוימת רבי חייא רבא לרבי שמעון בן חלפא בירבי :כך היא גאולתן
הדינמיות וההתפתחות של התורה שבעל־פה ,שכן חתימת של ישראל :בתחילה קימעה־קימעה ,וכל מה שהיא הולכת
המשנה ופרסומה היקנו לה סמכות ,ונוצר קו הגבול בין
תקופת התנאים חכמי המשנה לבין תקופת האמוראים חכמי היא רבה והולכת״ )ירושלמי ,ברכות פ׳׳א ,ב ,ע״ג(.
רבי יהודה הנשיא בולט גם במעמדו הכלכלי .עיקר עושרו
התלמוד. של רבי היה בקרקעות ,אשר בחלקן קיבל במתנה או בארי
עד ימיו של רבי יהודה הנשיא היו הנשיאות והנהגת סות מידי השלטונות .קירבתו של רבי לשלטונות ועושרו
החכמים ,הקרויה סנהדרין ,אברים של מוסד אחד .החכמים המופלג גרמו לכך ,שהאריסטוקרטיה העירונית כפפה את
הכירו בנשיא בתור ראש מוסד ההנהגה ,אולם הגדרת סמכו עצמה להנהגתו .בדורות שקדמו לרבי לא נוצרו קשרים בין
יותיו ואופי הנהגתו היו שנויים במחלוקת .החכמים רצו היהודים ה׳תקיפים׳ יושבי הערים המעורבות כציפורי וטב
לראות בנשיא ׳יושב־ראש׳ ,גרידא ,מעין ראשון בין שווים, ריה ,ובין מוסד הנשיאות .התמורה במצב זה ,שחלה בימי
בעוד שהנשיא שאף להיות מנהיג יחיד שהכל כפופים לו, רבי ,הגבירה את עוצמתה של הנשיאות והרחיבה את סמכו
כאשר על הפרק שאלות מהותיות המתייחסות לדמות החיים יותיה .כך לדוגמה ,פונים חברי מוסדות ההנהגה העירוניים
של טבריה אל רבי יהודה הנשיא ,כדי שיקבע באיזה אופן
היהודיים. יתחלק ביניהם הנטל של המיסים הרומיים .לתהליך הנזכר
שאיפות סותרות אלו יצרו מתיחות רבה בתוך מוסד קשורה גם העברתן של הנשיאות והסנהדרין לציפורי בימיו
ההנהגה .הדברים הגיעו עד כדי הדחת רבן גמליאל דיבנה של רבי יהודה הנשיא ,ולטבריה בימי צאצאיו ,לאחר שקודם
במקרה מסוים ,ומינויו של רבי אלעזר בן עזריה לנשיא לכן התמקמו מוסדות ההנהגה בישובים גליליים קטנים ושוליים
במקומו .המעשה אירע בעקבות שרשרת התנגשויות בין רבן
גמליאל ובין רבי יהושע בן חנניה ,תלמידו של רבן יוחנן יחסית.
בן זכאי ומחשובי החכמים .רבי יהושע גילה את דעתו רבי יהודה הנשיא התקין תקנות אחדות שמגמתן העיקרית
בנושאים שבהם ביקש הנשיא להתגדר ולהיות הקובע הבל היתה נורמליזציה של החיים היהודיים בארץ-ישראל .בולטות
עדי ,כמו קביעת הלוח ומיסוד התפילה .בעקבות זאת נקט במיוחד תקנותיו בתחום הכלכלי-חברתי ,כמו הפטור שנתן
רבן גמליאל צעדים משמעתיים כלפי רבי יהושע ,ובין השאר לערים שבספר ארץ-ישראל מן המעשרות והשביעית )שנת
הורה לו לעמוד על רגליו תוך כדי ישיבת הסנהדרין ,מעשה השמיטה( שהן מהמצוות התלויות בארץ .שמירתן של מצוות
שיש בו מעין הורדה בדרגה למעמד של תלמיד שטרם אלה היתה בגדר עול כלכלי כבד ,וממנו שוחררו ,על-פי תקנתו
קיבל סמיכה ,כלומר מינוי לחכם .צעדיו השתלטניים של
רבן גמליאל הביאו להדחתו על־ידי חכמים .הדחה זו היתה של רבי ,קיסריה ,בית־שאן ,בית-גוברין וערים נוספות.
זמנית בלבד ,שכן רבן גמליאל הוחזר בסופו של דבר לכס להלכה הפכו ערים אלה כתוצאה מכך ל׳חוץ לארץ׳ מב
הנשיאות ,אלא שהשאירו את רבי אלעזר בן עזריה בתפקיד
של אב־בית־דין ,דבר שהיה בו כדי להגביל את סמכויותיו —96־115 הנשיאים
170—140
של רבן גמליאל ולמתנו. 220—170 )התאריכים משוערים(
פרשה זו כמעט חוזרת על עצמה בימיו של רבן שמעון 230—220
בן גמליאל שהיה בנו של רבן גמליאל דיבנה .רשב׳׳ג 270—230 רבו גמליאל דיבנה
היה נשיא הסנהדרין כאשר ישבה באושה לאחר תום גזירות 290—270 רבו שמעיו בן גמליאל — אושה
השמד שבעקבות מרד בר־כוכבא .הוא הצטרף אליה באיחור 320—290 רבי יהודה הנשיא — בית״שערים וציפורי
מסוים שכן זמן מה עוד נאלץ להסתתר מעיני השלטונות, 370—320 רבו גמליאל ברבי )השלישי( — ציפורי
ומשנתמנה לנשיא מצא לצידו את רבי נתן ורבי מאיר 385—370 רבי יהודה נשיאה — ציפורי ושבריה
בתפקידים של אב־בית־דין וחכם .רשב״ג ניסה לבצר את 400—385 רבו גמליאל )הרביעי( — טבריה
נשיאותו על־ידי קיצוץ מעמדם של רבי נתן ורבי מאיר, 425—400
ובתגובה על כך קשרו הללו קשר נגדו במגמה לחדיחו מד.נ־ רבי יהודה נשיאה — טבריה
שיאות .נסיון זה נכשל אמנם ,אולם גם בידיו של רשב״ג הלל השני — טבריה
לא עלה להדיח את רבי נתן ואח רבי מאיר מן הסנהדרין.
רבו גמליאל )החמישי( — טבריה
רבו יהודה )הרביעי( — שבריה
רבו גמליאל השישי — טבריה
