Page 22 - ETMOL_109
P. 22
לצורכי בידור קיים היה ראינוע ״עדן״ .באחת ההצגות אחרים היו מוכרים גלידה .ממין אחד ,וניל .פעמים נוסף
לו גם שוקולד .גביעי גלידה לא היו .לרוכל היה מכשיר פח
הראשונות בראינוע ״עדן״ הוקרן סרט על המערב הפרוע. קטן ,הוא הניח בתוכו ביסקויט עם שכבת גלידה ,כשמעליו
שודדים התנפלו על כרכרת הדואר .השוטר לוריא ישב אז ביסקוויט נוסף ,ומוציאו והרי לך סנדוויץ׳ גלידה למהדרין.
באולם ,חגור במיטב נשקו .משחזה בשוד שהתרחש בסרט, כדי שהגלידה לא תימס לרוכל ,היה כלי הגלידה העשוי
עלתה חמתו ,הוציא את אקדחו וירה יריות מספר אל תוך מתכת נתון בתוך חבית גדולה יותר עשויה מעץ .בין קירות
החבית וכלי האיחסון של הגלידה ,היה הרוכל מניח קרח,
המסך כדי להגן על הנשדדים.
שניים היו אולמות ״עדן״ ,״עדן חורף״ ,ולידו אולם בעל והגלידה היתה נשמרת.
קירות ובלא תקרה ,״עדן קיץ״ .את סרטי הראינוע )קולנוע ניתן היה גם להשיג גזוז בבקבוק .ביפו היו שלוש מכונות
עדיין לא היה( היו מציגים בחורף באולם הסגור ובקיץ להכנת גזוז .בזמני ,הגזוז היה נתון בבקבוק קטן ,שצווארו
בפתוח )להוציא הצגה יומית ,שהיתה תמיד באולם הסגור(. צר מעט מבסיסו ומתרחב במקצת באמצע צווארו .במקום
בתא ,בקרבת המסך ,היתה תזמורת של שלושה-חמישה שנתרחב ישובה היתה בתוכו גולה שקופה .כשמילאו את
נגנים ,שהיו מלווים במוסיקה את הסרט שעל המסך. הבקבוק בנוזל המפעפע ,היה הגז דוחף את הגולה למעלה,
נעימות מתוך הפתיחה של ה״קבלריה הקלה״ ,״הנערה לראש הצוואר של הבקבוק ואוטמו .כך נמכר הבקבוק,
מארל״ ,״ווילהלם טל״ וכן גם ולסים וינאיים לשטראוס. כשהוא אטום .קנית ,החזקת את הבקבוק ,ודחפת פנימה את
כדי למשוך קהל היו מגרילים בהפסקת הסרט כל מיני הגולה ,שנדחקה לביתה ,והנוזל לרשותך .שתה כאוות
פרסים וצעצועים .על כרטיס הכניסה היה מודפס מספר. נפשך .את הגולה היינו חולצים מהבקבוק ומשחקים בה.
״הקריין על הבמה״ כתב על הלוח מספר ,ואם שפר מזלך
והיה זה אותו מספר -זכית .שנים הלכתי ״כדי לתפוס את ״גזוזה״ קראנו לה .על״שם הבקבוק ,שממנו חולצה.
המזל״ ,להרוויח משהו בהגרלה ולא הצלחתי .עד שהגעתי היינו רואים במקומותינו רוכל אחר מלא הוד .לבוש היה
פעם אחת עם עוזרת הבית ,אשר באותה העת ניהלה רומן בדרך כלל במכנסיים ,כאשר בין רגליו נוצר שק גדול .גם
הדייגים ,גם הפועלים הערבים וגם הנכבדים היו לבושים
עם אחד הסדרנים ,ומייד זכיתי בפרס :פחיות כדי ליצור מכנסיים כאלה .״שרוואל״ נקראו .העשירים לבשו ״שרוו
״עוגות חול״ .גם קונצרטים ו״אופרה״ ,הרצאות לרוב ואף אל״ עשוי אריג אנגלי .מטרים רבים של אריג .העניים
נשפי פורים התקיימו ב״עדן״ ,מרכז התרבות של תל-אביב. לבשו בד פשוט מאוד .הרוכל שבו אנו עוסקים היה לבוש
חזיה מהודרת ,ונעליים פתוחות בעקביו ,וכלי ענקי עשוי
מקור אחר להנאה ולשעשוע ,היה הצועני שהגיע עם מתכת ״קלל״ ,כנראה תערובת של נחושת ובדיל עם פיה
הקוף הקטן ,שהיה לבוש בגדי חג ,וריקד לפנינו וביצע ארוכה כחדקו של פיל ,ונוזל חום כהה מתקתק בתוכו ,הוא
להטוטים מלהטוטים שונים באמצע הרחוב .אנו כולנו צעקנו התמר-הינדי ,משקה אהוב בעיקר על בני ערב .מספר
לעבר הקוף ״אורקוד .אורקוד יה סעדאן״ )רקוד ,רקוד הוי צלחות נחושת היו לו בידו ,כשהקיש האחת בשניה,
השמיעו הצלחות קול צילצול מיוחד .שלוש מנגינות היה
קוף( .והקוף רוקד ,ומשלמים בפרוטות ,מי שידבנו לבו. משמיע :האחת :משמעותה ,המשקה מהיום .השניה :המשקה
ברחובות העיר עברו עגלות וגמלים בשיירות ,כשעל מיום יומיים .והשלישית :נשארו הנוזל הסמיך והתמצית
גבם משני צדיהם תיבות עץ ובתוכן ״זיפזיף״ ,חול גס שהיו בלבד .מששמענו את הצלילים היינו יוצאים לרחוב .אם לא
לקנות אז לפחות לחזות ברוכל ,בהליכתו הגאה ,בדרך
כורים ליד החוף ,לצרכי בניה. שהיה מוזג את התמר־הינדי ,בדרך שבה היה מנגן עם
הציוד במטבח הגדול של סבתא ,היא ה״באבא״ בלשוננו, הצלחות ,ובדרך שבה ניקה את הכוסות לאחר השימוש ,לאו
היה המודרני ביותר :כיור גדול עשוי גרניט ושתי קערות
חצובות בה ,האחת לחלב ,והאחרת לבשר .ליד הכיור מדף דווקא נקיון של ממש.
פרנסה חשובה אחרת היתה של מוכר ה״רמל־קודסי״,
גדול לייבוש הכלים ,או לעבודות הכנה לבישול. הוא החול ה״ירושלמי״ ,חול דק ,לבנבן .בלעדיו ,לא
מקרר לא היה .בסופה של התקופה הגיע עידן המקררים. תתואר רחצת הכלים והאפלות .בלעדיו היו החיים קשים
אז הגיע גם המקרר אלינו ,ארון עץ ,מצופה בתוכו פח. מאוד ,שהרי לא היו אז נוזלים לניקוי כלים .כשהיה רוכל זה
בראשו של ״ארון הקרח״ היה תא עם מכסה ,שהכיל את מגיע ומעיד על מרכולתו ,היו יוצאות מייד כל עקרות הבית
הקרח לקירור המצרכים .ובתחתיתו מיכל שקלט את הקרח,
שנמס למים .עגלות המוכרות קרח היו מגיעות עד לבית. עם כלים שונים ומשונים ,וקונות את החול.
העגלון היה מצלצל בפעמון וכששמענו את צליל הפעמון, נוסף לאלו היה גם ״משחיז הסכינים״ .הוא היה מהלך
היינו לוקחים שק ריק גדול ויוצאים בריצה אל העגלה בחוצותיה של תל״אביב ,עם מכשיר מטיל אימה עשוי עץ,
לעמוד בתור ולקבל ״בלוק״ של קרח ,עוטפים אותו בשק ובמרכזו אבן משחזת ,שהיתה מסתובבת במהירות ,בשעה
וממהרים להעלות את הסחורה בידיים קפואות לבית ,שם שהיה מטיל את משקלו ,בעזרת רגלו על פיסת עץ ,הקשורה
בוצעים את הבלוק על״ידי דקר מיוחד ,כדי שייכנס למקומו ברצועה לאבן המשחזת .משהיה מקרב את הסכין לאבן ,היו
במקרר .כמה חתיכות קרח שנשברו בעת הטיפול היו הגיצים קופצים לכל עבר ועקרות הבית יצאו לקראתו עם
מיטב הסכינים .תמורת פרוטות נתחדדו הסכינים והותקנו
מוצאות דרכן לתוך הפה.
כלי חרם היה במטבח ובו אפר לוחש ,מעליו סיר לבישול. לשימוש חוזר.
דרוש היה זמן רב כדי לבשל בכלי זה ,אבל טעמו של
התבשיל היוצא ממנו היה מעולה .היו גם שתי פתיליות, ראינוע ״עדן׳
שהיה צורך לפרקן ,לנקותן ובייחוד להתקינן לשימוש חוזר.
היה גם המחמם המהיר ,ה״פרימום״ .מדי פעם היינו נפחים היו הרבה .לתקן את ה״פרימוס״ לבישול ,להלחים
שומעים ,כי בעיר התפוצץ פרימוס ונכוו אנשים .הפרימוס כל מיני הלחמות ,בייחוד פחים .המפוח היה אחד מכליהם
דרש עבודה רבה .ראשית ,לנקותו כדי שיבריק ,ועקרות העיקריים .היו גם מפרזלים ,אלה המתקינים פרסות
הבית היו מתחרות ביניהן ה״פרימוס״ של מי מבריק יותר. לסוסים .עבודה שעניינה מאוד את הילדים ,שהיו מתקבצים
שנית ,להתקינו לשימוש ולמלאו בנפט .להכניס מחט
בראשו ,כדי לאפשר לנוזל הבערה להגיע .וכן היה צורך להם ליד המפוח כדי להסתכל.
^לחדש את ה״ראש״ מדי פעם.
הנפט ,שהיה נאגר בפחים במחסן ,היה מקור האנרגיה
היחיד .פותחים את הסגר באחד מהם ,מכניסים לחור שנוצר
צינור ודרכו שואבים לכלי הדרוש ישירות ממאגר הנפט.
22