Page 18 - ETMOL_109
P. 18
צ׳צ׳קס מחזו שביתת־הנשק תלונה חריפה על ישראל,
אחד נחווות הגורמת פגיעה חמורה ושינוי בלתי'
חיה ג רוי ד א ע ם בנה אורי הפיך ב״סטאטום קוו״...
חיה ברוידא היתה בתו של רב מנוה־צדק ,שמואל משה ברוידא .היא נטשה את בית־השימוש הבלתי חוקי
בית אביה הרב והצטרפה לפועלים בגליל .ב־0ו9ו נסעה לברלין ולמדה בסמינר
לגננות ,שנה אחר־כך חזרה לארץ ופתחה גן בירושלים .ב־ 3ו 19נישאה לסופר מעבר לגיא בן־הינום נמשך חלקו
יוסף חיים ברנר ונולד להם בן -אורי .בשנת 1920נפרדו וחיה ברוידא ובנה הדרומי של ״הקו העירוני״ .ראשיתו
הקטן נסעו לברלין .שנה אחר־כך נרצח ברנר .האם והבן חזרו לארץ וחיה בגבעת־חנניה ,שמה העברי של שכונת
ברוידא ניהלה גנים רבים .אורי ברגר הצטרף לקיבוץ מעוז־חיים והיה סגן מפקד אבו״ת׳ור .״מיצפה אבדת׳ור״ שברחוב
הפלמי׳ח .בסוף חורף זה נפטר .חיה ברוידא נפטרה ב־ .1977אורי הוציא לזכרה עין־רוגל ,הנשקף על הגיא ועל הר־
חוברת ובה דברים משלה ומשל אחרים עליה .באותה חוברת נתפרסמו זכרונות ציון שמנגד ,נמצא עד מלחמת ששת
הימים על הגבול ממש ,כשמעבר לגדר
שלה על ש״י עגנון מימי העליה השניה ,שונים מהמקובל; ממוקמת בצדו עמדה ירדנית .בשכונה
זו ,המאוכלסת יהודים וערבים ,ניכר
צ׳צ׳קס ]הוא שמו הקודם של עגנון[ בא ליפו ,ובמשך שבוע ימים ששהה גבית היטב עד היום ,גם לאחר ביטולו ,״הקו
מלון קשר קשרי ידידות -ולדברי ר׳ בנימין ,עד ממש רומן -עם גערה שחיבתה העירוני״ שרחוב עשהאל הוא המציין
לאוניה ,על מנח לנסוע אל חתנה בחו״ל .לימים שלחה לצ׳צ׳קס הזמנה אותו כאן .תקרית נודעת ואופיינית
להשתתף בחתונתה ,והוא היה מתפאר בזה .לאחר שבוע ימים הוא עבר לגור ל״עובי קו־העיפרון״ ,מתוך הפולקלור
של ״הקו״ ,התרחשה בשעה שאחת
אצל ר׳ בנימין. המשפחות בצדו הישראלי של אותו
אני הייתי אז בירושלים והחלפתי מכתבים עם ר' בנימין .לאחד ממכתביו של ר׳ רחוב החלה לבנות בחצרה בית*
בנימין צירף עגגון פתקא אלי ,על חתיכת נייר קרוע ,ובאידיש ״א פ׳יינם גרוס שימוש -אך מעבר לגבול ...בסופו של
פון ניט קין פ׳יינם מענטש״ )ד״ש נחמד מאיש לא נחמד( .על הפתקא עניתי דבר ,לא הועילו כל התלונות וההת*
במכתב ארוך לר' בנימין ,וצירפתי חשובה באידיש לעגגון שעיקרה :מעולם לא רוצצויות התוזרות ונשנות של חברי
ועדת שביתת־הנשק ,ובקתת־העץ
היו לי עסקים עם אגשים לא הגונים ובו׳. הרעועה שבחצר הוסיפה כל העת
עגגון הראה זאת לאהרונוביץ ,ולימים כאשר הכרנו זה אח זו ,סיפר עגנון להיות ב״שימוש״ הייעודי שלה -
למרות הפרתו החמורה של ההסכם.
שאהרונוביץ אמר לו :הבחורה הזו יודעת לכתוב. בארכיונה של הוועדה שמור התיק -
את הפתקא של עגנון שמרתי זמן רב ,ואולי זה המכתב היחידי ששמרתי מכל אחד מרבים ,שלא נסגר -הנושא את
מכתביו שקיבלתי לאחר מכן ,כי לא ניחן היה לקרוא את מה שכתב באותיות
קטנטנות בעפרון ,על גליונוח גדולים של נייר רן סמרטוטי ,ובאמצע ריבוע קטן השם ״תקרית בית־השימוש״.
כתוב .וצריך היה להוציא אח העינים על מנח לקרוא ולהבין .ולא היה שום סופו של קו הגבול בירושלים בקי
בוץ רמת־רחל ,שלבד מישיבתו על
טעם ושום ערך לשמור אותם. ״הקו העירוני״ ,מול הכפר צור־באהר
בשובי מירושלים ליפו ,עמדתי עם כמה אנשים על tרחוב בוסטרוס .עגנון שמעברו האחר ,יש לו סיפור ארוך,
שתחילתו מוקדמת יותר ,של יישוב־
ניגש אלי ושאל :את חיה ברוידאז שאלתי :מי אמר לדז עגה :לבי אמר לי. ספר לכל דבר :בימי מאורעות 1929
נו ,בשבילי הוא היה אבוד ,כי לא היינו רגילים לאופן דיבור כזה בחבורה של הותקף ונהרסן במלחמת העצמאות
עבר מיד ליד ,נכבש על״ידי הצבא
אנשים כמו חיים יפה ,אלכסנדר זייד ואחרים. המצרי ,שהגיע מדרום ,אולם נכבש
ר׳ בנימין כבר היה אז בחוות כנרת ,מזכיר החווה מטעם המשרד הארצישראלי מחדש ומנע את התקדמות הצבא המצ
וצמח יצא עם הלחוגג)קול קורא( :הגלילה! רקדנו עד אור הבוקר וכל הבחורים רי לעבר ירושלים עצמה .בחול המועד
סוכות תשט״ו ) (1954פתח חייל
הלכו לגליל .ביפו נשארו רק הבחורות וש״י עגנון. ירדני ,מן המוצב הסמוך שבצד מנזר
ידידתי הקרובה ,שפרה שטורמן ,הלכה לסג׳רה ואחריה יתר אחיותיה .גם תיים, ^ר-אליאם ,באש על חברי החברה
לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה,
אחיה הצעיר ,הפסיק את לימודיו והלך גם כן. שסיירו בחפירות רמת-רחל והרג כמה
באותם ימים אפשר היה לפגוש את עגנון על כל מדרך כף רגל .מה היה גודל
השטח בו הסתובבנו ביפוז על תקופה זו כתב עגנון ב״תמול שלשום״ .יש שם מן המשתתפים בסיור.
במלחמת ששת הימים כבשו לוחמי
הרבה דברים בדויים שלא מצאו חן בעיני. חטיבת ירושלים ,לאחר קרב עז ,את
מבחינה אישית עגנון היה מאד לא סימפטי ,כאשר אמרתי לו שהוא כותב כמו ״מוצב הפעמון״ של צבא ירדן ממזרח
קנוט האמסון -הוא נעלב וקפץ מעורו ,כי חשב את עצמו גדול פי כמה לקיבוץ .היום הולך ומוכשר כאן
פארק ,שממנו תצפית מרשימה לעבר
מהאמסון. מדבר יהודה וים המלח -ובמרכזו
לא הבנתי את התנהגותו ,וגם לא את כתיבתו .הוא היה מחזר אחרי ואחרי
בחורות רבות ,בעצם אחרי כולן .לא היתה לו ידTה אחת .הוא היה משחק אנדרטת עצי-זית מקורית ומעניינת.
בחיזורים ,וגם עם כאלה שלא הבינו שזה משחק ,כאשר היו שוכבות על תשע עשרה שנה היה ״הקו העירוני״
לקו גבול ,עד מלחמת ששת הימים
החולות. ב .1967-ואז נתאחדה ירושלים מחדש
ו״הקו״ והגבול נמחקו כלא היו.
18