Page 21 - ETMOL_109

‫תל־אניב ״הקטנה״‬

‫אהרן שלוש לפני ביתו בנוה־צדק‪ ,‬עם הבנים יעקב‪,‬‬ ‫אברהם שלוש עלה לארץ לפני ‪ 144‬שנה מצפון־אפריקה והיה‬
‫יוסף אלי הו) סבו של המחבר( ואברהם חיים‬ ‫ממייסדי הקהילה היהודית ביפו‪ ,‬בנו אהרן היה ממייסדי‬
‫שכונת נוה־צדק‪ ,‬בנו יוסף אליהו היה ממייסדי תל־אביב‪ ,‬בנו‬
‫משה היה עסקן ציבורי ותרבותי בעיר‪ .‬בנו אהרן שלוש‪ ,‬דור‬

‫חמישי בארץ‪ ,‬מספר בזכרונותיו ״מגאלאביה לכובע טמבל״‬
‫על החיים בתל־אביב של שנות העשרים‪ ,‬שמספר תושביה‬
‫כשלוש דבבות ועדיין אין היא חולמת חלומות־גדלות להיות‬

‫עיר גדולה וקריה סואנת‪.‬‬

‫נהג לעבור מדי פעם ברחובותיה של העיר ולהכריז בקול‬ ‫תל״אביב בשנות העשרים היתה עדיין מלאה בבהמות‬
‫גדול על הודעות שונות של השלטון לאזרחים‪ .‬היו‬ ‫משא‪ ,‬גמלים‪ ,‬פרדות‪ ,‬חמורים וסוסים‪ .‬הכבישים‪ ,‬אם היו‬
‫התושבים יוצאים אל הרחובות‪ ,‬מן החנויות ומהדירות‪ ,‬כדי‬ ‫סלולים‪ ,‬צרים היו‪ ,‬ומשני צדיהם השתרע חול עד למדרכה‪,‬‬
‫שאף היא לא היתה סלולה‪ .‬גם עגלות היו‪ .‬עגלת המשא‬
‫לשמוע מה בפיו של אותו כרוז‪.‬‬ ‫היתה צרה וארוכה‪ .‬לאורכה היו קרשים ארוכים‪ ,‬שניתן היה‬
‫חנויות המכולת המעטות היו קטנות ועמוסות לעייפה‬ ‫להסירם בהתאם לצורך‪ .‬הללו שימשו להעברת חול‪ ,‬זבל‬
‫בסחורות שונות ומשונות‪ .‬בחנויות‪ ,‬וכמו כן אצל הרוכלים‪,‬‬ ‫ושאר דברים‪ .‬עגלות הנוסעים היו משני סוגים‪ ,‬האחת ‪-‬‬
‫שוקלים היו במין מאזני־יד‪ .‬שתי צלחות גדולות‪ ,‬קשורות‬ ‫לנוסעים בדרכים הביךעירוניות ובתוך העיר‪ ,‬כאוטובוסים‬
‫למוט מתנדנד‪ .‬המשקלות עצמן‪ ,‬היו בעיקר אבנים‪,‬‬ ‫בימינו‪ .‬עגלה עם גג ושני ספסלים לאורכה‪ ,‬לנוסעים‪.‬‬
‫שהמוכר היה מצביע עליהן ואומר כי ״זה שתי אוקיות״ וזה‬ ‫״דיליג׳אנס״ קראו לה‪ .‬והשניה ‪ -‬ה״חאנטור״‪ ,‬היא העגלה‬
‫השחורה‪ ,‬שיש בה גג מתקפל‪ ,‬ויושבים בה שני נוסעים‪,‬‬
‫״רוטל״‪ .‬לך תאמין‪.‬‬ ‫ומולם ניתן היה להוריד קרש‪ ,‬ששימש מושב לעוד שני‬
‫ילדים‪ .‬העגלון ישב לפנים‪ ,‬מוגבה מאוד‪ .‬ב״פרוטקציה״‪,‬‬
‫חלב וירקות‬ ‫היה העגלון מתיר לפעמים גם לילד לשבת לידו‪ ,‬מורם מעם‪.‬‬
‫משני {ידי העגלה‪ ,‬היו קופסאות קטנות‪ ,‬שקירותיהם‬
‫קניית החלב והירקות נעשתה אצל הרוכלים שהיו‬ ‫מזכוכית‪ ,‬ובתוכם היו נרות‪ ,‬שהיה העגלון חייב להדליק‬
‫סובבים בעיר ומעידים על מרכולתם‪ .‬האחד‪ ,‬מחלק חלב‬ ‫בשעות החשכה‪ .‬שני סוסים היו רתומים לה‪ ,‬לעגלה‪ .‬ככל‬
‫היה‪ ,‬ודומני‪ ,‬שבעלים היה לפרה או שתיים‪ ,‬שהיו מניבות‬ ‫שהיתה העגלה ״חשובה״ יותר‪ ,‬כן קושטו הסוסים במחרו­‬
‫חלבן למכירה‪ .‬היו לו חמור ושני כדי חלב גדולים קשורים‬ ‫זות זכוכית מצבעים שונים‪ ,‬שעיקרים כחול‪ .‬כנראה‬
‫לו משני צדיו‪ .‬בראשו של כד החלב היתה מין כוס עשויה‬ ‫ל״מזל״‪ .‬מאחורי העגלה היה מוט ברזל שעליו היו הילדים‬
‫ממתכת עם ידית‪ .‬בדפנות הכוס היו פסים בולטים‪ ,‬שסימנו‬
‫על אותה ״כוס״ את מספר האוקיות‪ .‬החלבן שפך מן הכד‬ ‫קופצים בשעת הנסיעה‪ ,‬מתיישבים‪ ,‬ונוסעים ללא תשלום‪.‬‬
‫בכל יום שבת אחר־הצהריים‪ ,‬נוהג הייתי לשבת עם אבי‬
‫הגדול את החלב לתוך הכוס לפי הזמנות הצרכן‪.‬‬ ‫משה‪ ,‬על המרפסת בבית שממול קולנוע ״עדן״‪ ,‬לחזות‬
‫רוכל השמן היה מגיע לעתים מזומנות‪ .‬זה היה שמן זית‬ ‫בעוברים ושבים‪ ,‬לאכול ״פיצוחים״‪ ,‬ובהם גם ה״חאמלה״‬
‫טוב‪ ,‬סמיך‪ ,‬ירוק ומשאיר קצת טעם חריף בפה‪ .‬אף רוכל זה‬ ‫מלאנה״‪ ,‬כפי שנקראה גם ״בסאמן״‪ .‬אותן קטניות‪ ,‬שנקנו‬
‫היה מגיע עם כד‪ .‬לא גדול‪ ,‬עם מכסה בצורת כוס‪ ,‬ידית‬ ‫אצל הרוכלים על ענפיהם ושצורתם כמטאטא‪ .‬קלמן וזלמן‬
‫באוזנה ופסים בדפנותיה‪ .‬הוא היה מודד את השמן‬ ‫היו מגיעים כדי לקבל את ה״מעשר״ שלהם מה״פיצוחים״‪,‬‬
‫במשורה‪ .‬לעשירים היתה שיטה אחרת‪ ,‬הם היו קונים בבת‬ ‫ופעמים אף חלקו של לחם‪ ,‬ואולי בננה‪ .‬הגיעו ״כמו שעון״‪,‬‬
‫בשלוש אחר־הצהריים‪ .‬משוגעים ידועים בתל׳אביב היו‬
‫אחת כעשרה פחי שמן ומאחסנים בבית למשך כל השנה‪.‬‬ ‫השניים‪ .‬תאומים‪ .‬שקטים‪ .‬לבושי שק‪ .‬מזוהמים מאוד‪.‬‬
‫הסבא היה קונה ומביא בכל כמה חודשים שקים מלאים‬ ‫לפתע נעלמו מהנוף‪ .‬אחד מהם נרדם על פסי הברזל ובאה‬
‫באורז‪ ,‬שקים מלאים בקמח‪ ,‬והללו מונחים היו למעלה על‬
‫הגג‪ ,‬במחסן‪ ,‬״רזרבה״‪ .‬זיתים היו נשי הבית מכינים מראש‪,‬‬ ‫הרכבת ודרסה אותו‪ .‬אחיו נעלם מאז‪.‬‬
‫מוציאים את החרצנים וכובשים אותם בפחים גדולים‪ .‬מאכל‬
‫פותחות המזל‬
‫תאווה עם פיתות טריות וחמות מן התנור‪.‬‬
‫‪ .‬ליד פתח בית״הספר או בית־הראינוע היחיד ״עדן״ היו‬ ‫אחת לשבוע‪ ,‬ופעמים אף פעמיים‪ ,‬עברו נשים מבוגרות‬
‫עומדים הרוכלים ומוכרים ממטעמי העונה‪ :‬״לדר״‪,‬‬ ‫ברחובות תל״אביב לבושות שחורים ומכוסות ציורי קעקע‬
‫״קמרדין״ או ״אמרדין״‪ ,‬מישמש מעוך לכדי דפים עבים‪,‬‬ ‫על פניהן וידיהן‪ ,‬וקוראות‪ :‬״יה פתאחה‪ ,‬פתאחת־אל־‬
‫חמוץ מתוק‪ .‬ה״לדר״ היה קשה ויבש‪ ,‬והיינו פורסים ממנו‬ ‫בח׳ת״‪ .‬״פותחות המזל״ היו אלה‪ .‬ערביות מוסלמיות‪.‬‬
‫פרוסות צרות וארוכות‪ ,‬מכניסים לפה ומוצצים במשך‬ ‫צועניות‪ .‬אמרו עליהן שהן מכשפות‪ .‬אמרו‪ ,‬שגנבות הן‪,‬‬
‫שעות‪ ,‬גם ״סוס״ מכר‪ ,‬מין ממתק‪ ,‬שצבעו שחור‪ .‬וכן מצינו‬
‫אצלו גם מיני מתיקה שונים‪ .‬שקדים בסוכר‪ ,‬שומשומין‬ ‫ואף־על‪-‬פי־כן‪ ,‬נזקקו להן הרבה מתושבי העיר‪.‬‬
‫בדבש וסוכריות מצבעים שונים‪ .‬גם סוכריות העשויות‬ ‫כרוז מיוחד‪ ,‬יהודי מעולי תימן‪ ,‬משה ״מוסא״ לוי שמו‪,‬‬
‫בעיפרון ארוך היינו מוצצים בתאווה רבה‪ .‬היו גם תפוחים‬

‫טבולים בסוכר עם צבע אדום‪ ,‬שנתקשה‪.‬‬

‫‪21‬‬