Page 127 - חרדים ואנשי מעשה
P. 127
התיישבות 125
בנוגע לזכות הבחירה ,עד כמה שאין הדבר נוגע לאדמיניסטראציה אלא
לעבודה מעשית ,ובמיוחד באשר לוועדות הנוגעות למשק בית ,יכולות
הנשים והבחורות להיות בעלות זכות בחירה או זכות החלטה .עקרונית
אינני רואה הבדל בין הנשואות ללא נשואות .כיצד יתבטא הדבר בחיי
המעשה? הטוב ביותר להניח זאת למציאות ,לחיי המעשה .את הייצוג כלפי
חוץ הניחו לגברים ,את החלוקה הייחודית בבית — לנשים48.
המסקנה העיקרית מתשובה זו ,ומהפער בינה לבין תשובתו של הרב דושינסקי,
היא המרחב הגדול שהשאיר הרב אויערבך לשיקול הדעת של החבורה; אמנם
הוא התווה להם דרך ,אך לא פרט אותה לפרטים והשאיר זאת להבנתם של בני
החבורה ולשיקול דעתם.
כאן המקום לעמוד על מקומו של הרב כפוסק בחבורת חפץ חיים .בקיבוצים
הייתה בדרך כלל הכרעת הרוב ערך מקודש ,אולם בחפץ חיים קבע תקנון החבורה
כך' :הסמכות ההלכתית היא היא הקובעת בכל החלטות הקיבוץ ,אפילו כאשר
רוב החברים בדעה אחרת' 49.הדמות שאיישה את תפקיד הסמכות ההלכתית
השתנתה עם השינויים בהרכב החברים בחבורה .בראשית הדרך הם פנו כאמור
אל הרב דושינסקי או אל הרב
אויערבעך ,ועל אף הפערים
הגדולים בין שני הפוסקים
הללו ,נראה שהפנייה אל הרב
דושינסקי נעשתה כדי לשמור
על הלגיטימיות של החבורה
בשאלות שהשליכו על זהותה
של פא"י כלפי היישוב
היהודי בכלל ואגודת ישראל
בפרט; ואילו הפנייה אל הרב
אויערבך נעשתה בעניינים
פנים-קבוצתיים .למעשה
הוא היה האיש שהתווה את
דרכה ההלכתית-חברתית-
פנימית של הקבוצה בימיה
הראשונים .כך היה הדבר עד
שחבורת חפץ חיים התמזגה
עם החבורה מכפר סבא;
לאחר המיזוג עלה מעמדו של
הרב ישעיהו קרליץ ('החזון
בניית הצריף הראשון בגדרה איש') כפוסק אחרון בכל
