Page 86 - חרדים ואנשי מעשה
P. 86
84פרק שלישי
יתר להשקפה הציונית .לעומתו טען בלוי ,בנאום על דרכה של אגודת ישראל ביום
פרסום הספר הלבן (מאי ' :)1939יום פרסום הצהרת בלפור ויום פרסום הספר
הלבן לא נתנה לה [לאגודת ישראל] ולא לקחו ממנה כלום' 95.עם זאת ,נאמנותם
של מנהיגי פא"י בארץ ישראל נעה כמטוטלת בין שני האישים הללו ,שכל אחד
מהם ביקש להניח על ראשו את כתר הנהגת אגודת ישראל בארץ ישראל.
לאור זאת נראה ,כי בתוך אגודת ישראל בארץ ישראל היו הוויכוחים
האידאולוגיים שוליים ביחסי הפועלים עם ההנהגה הארצית; בסופו של דבר עמדו
בלב המחלוקת היחסים האישיים בין המנהיגות בירושלים למנהיגות בתל אביב.
מנהיגי פא"י תלו תקוות גדולות ,עטופות במעטה אידאולוגי ,בעלייתו של ברויאר
לארץ ישראל; אך עד מהרה הוא התגלה כפקיד בינוני לכל היותר ,שפעל בשיטות
דומות לאלה של בלוי .הוא אכזב אפוא את ראשי פא"י ,שציפו כי מנהיג בעל
שיעור קומה כשלו יצליח גם בתפקידים הביצועיים שקיבל על עצמו :להחיות את
אגודת ישראל ביישוב החדש .מה רבה הייתה אכזבתם על כך שברויאר רק הוסיף
על הסיאוב ששרר בהנהלת אגודת ישראל ובכך הפך את מי שהוצג בראשית הדרך
כמכשול המרכזי להתפתחות פא"י ביישוב החדש ,משה בלוי ,לגורם המושיע
שלהם — שרק דרכו ניתן להעביר תרומות מכל התפוצה האגודאית אל פא"י בארץ
ישראל.
מנהיגי פא"י שאפו לעצמאות כלכלית .כשחשו שמנהיגותו של ברויאר תקרב
אותם למטרה זו ,הם היו נאמנים לו וראו בבלוי מכשול; אולם משסטו במעט
מחובת הציות לברויאר וניסו לייצר מציאות עצמאית ללא הנהגתו ,הן ביצירת
הליגה והן בארגון משלחות עצמאיות לגיוס כספים בארצות הברית ובפולין ,חסם
ברויאר את הדרך בפניהם .ברויאר ראה בשאיפה לעצמאות של הפועלים סטייה
מאחד העקרונות החשובים ביותר שלו ,עקרון הציות ,שגרס כי על ההמון לציית
למנהיגות הרבנית כסמכות עליונה .אנשי פא"י לא קיבלו את העיקרון הזה לגבי
מנהיגותו של ברויאר ,וכשהוא הוצב בפניהם כתנאי להתפתחות — הם חברו
חבירה פוליטית לבלוי ,שראה בפא"י לא יותר מאמצעי נוסף לחזק את אחיזתו
בכס מנהיגות אגודת ישראל .בלוי הבין כי אם ייתן לפא"י את העצמאות שאנשיה
דורשים לעצמם ,הם יישארו כפופים למנהיגותו ,ולכן אפשר את שיתופי הפעולה
עמם ,כשהם עומדים בפני עצמם מבחינה כלכלית ,לטוב ולמוטב.
