Page 89 - חרדים ואנשי מעשה
P. 89
פא"י ויחסיה עם הציונות הדתית 87
הרבנות הראשית
כברויאר ,גם לנדוי ומינץ החזיקו באופן נחרץ בעמדתה של אגודת ישראל נגד
הרבנות הראשית ,למרות הכבוד האישי הגדול שרחשו לרב קוק והתנגדותם
להשמצות האישיות שהושמעו נגדו בירושלים .בטבת תרצ"ד (ינואר )1934החל
משא ומתן בין ממשלת המנדט ,הרבנות הראשית ,הוועד הלאומי ואגודת ישראל,
שנועד להקים מסגרת רבנית מוסכמת ליישוב היהודי בארץ ישראל .בלוי פעל
רבות על מנת לקדם הסכם זה ,אולם כאשר ההסכם כבר היה כתוב ,יצא הרב
דושינסקי ,בלחץ הגורמים הקיצוניים באגודת ישראל ,נגד עריכת ההסכם
ולמעשה סיכל את חתימתו .ההנהגה בפרנקפורט קיבלה דיווח שוטף על התהליך
במהלך כל המשא ומתן 11.מינץ ולנדוי לא היו מעורבים במשא ומתן ,אך הדבר
לא מנע מהם להציג את דעתם בפני יעקב רוזנהיים .במכתב ,שנכתב בידי מינץ,
כתוב כך:
גם אני רואה את המשבר בפוליטיקה של אגודת ישראל בא"י ממשמש
ובא בעקב עמדתנו השלילית בנוגע להצעת הממשלה לאחוד הרבנות,
אחרי שבחוגי הממשלה כנראה קבלו הרושם מתחילה שאגודת ישראל
והרב דושינסקי שליט"א יסכימו להסכם כזה ,אם יוכנסו בו רק השנויים
הדרושים ויחסנו השלילי עכשיו הוא להם כהפתעה שלא פללו לה .אבל
בכל זאת אין בזה משום כשלון כלפי פנים ]...[ .כשאני לעצמי ,אף על פי
שלא התערבתי בכל הוכוחים מסביב לאחוד הרבנות הראשית ולא לקחתי
שום חלק בהם ,היתי נוטה לאחוד זה על יסוד אוטונומיה גמורה של אגודת
ישראל בתוך הרבנות הראשית המאוחדת .אי אפשר לה לאגודת ישראל
להשאר תמיד בנקודת קפאון אחת ,כדאי לה לעשות נסיון רציני להסתדר
במצב שונה ולהחזיק מעמד במצב החדש .הינו יכולים לראות ,אם די כח
לה לעמוד בנסיון כזה ולבוא בהרכב כוחות חדש לעבודה משותפת ולידי
הבנה הדדית עם החוגים האחרים ,מבלי לוותר על עקרונותיה .אולי על ידי
נסיון זה היתה אגודת ישראל בירושלים מתרגלת לעמדה חיובית והיתה
מוכרחת לנקוט בשיטה של פעולות חיוביות לטובת היהדות החרדית
בא"י ,כי אחוד זה היה נוטל ממנה את היסוד השלילי של מלחמה מתמדת
בלתי פוסקת כלפי הרבנות הראשית ו'כנסת ישראל' וממילא היתה זקוקה
לפנות את פניה כלפי פנים ,לבנות את חיי היהדות הדתית ולחזק את
מוסדותיה12.
לכאורה ,שאלת הרבנות כלל לא הייתה קשורה לפא"י ,שבשלב זה טרם הייתה
בעלת כוח חשוב באגודת ישראל בארץ ישראל .אולם העמדה המוצגת במכתב
