Page 88 - חרדים ואנשי מעשה
P. 88
86פרק רביעי
ברויאר והרב קוק
כבר הזכרתי לעיל כי ברויאר ,מיד עם בואו ארצה בביקורו הראשון (שהגדיר
כ'ביקור פרטי') ,הלך לבקר את הרב קוק בעת שזה שהה בחיפה ,ובכך מיצב את
עצמו ,במידה רבה ,כסמן הציוני בקרב מנהיגי אגודת ישראל .הייתה זו ההיכרות
הראשונה בין שני האישים הללו; מעט לאחר מכן ,באדר תרצ"ד (פברואר ,)1934
התקיימה פגישה נוספת בין השניים בירושלים 5.ברויאר חזר לגרמניה ,ובמהלך
שהותו שם נפטר הרב קוק (ג' באלול תרצ"ה 16 ,בספטמבר ,)1935ומכאן מובן כי
לצד העמדה האידיאולוגית כלפי מעמדו ותפקידו לרב קוק ,התעצב יחסו האישי
לרב קוק ,במידה רבה ,בפגישות אלו .לאחר מות הרב קוק פרסם ברויאר דברים
לזכרו ,המבוססים בעיקרם על הפגישה האישית בין השניים( .הנוסח המלא של
דברי ההספד בנספח א' להלן ).בדבריו הוא מתאר את הרב במילים חמות ומדגיש
את השיח האישי ביניהם' :כך התוודה בפני [ ]...הוא הסתכל בי תוך חיוך טוב
ועצוב כאחד [ ]...העדיף לדבר אלי עברית במבטא שהיה רגיל לו משחר נעוריו';6
זאת ,לצד ביקורתיות שלא נשארה רק במישור הענייני' :בדרך כלל לא היה זהיר
ומוצלח ביותר בהגדרותיו ,לא אהב כאשר ביקשו לקושרו אליהן [ ]...איש שיח
נלהב ,לא היה מוכן בשום פנים לדחות רעיון כלשהו שעלה במוחו [ ]...על דו שיח
לא היה מה לדבר'7.
המאמרים שנכתבו על יחסו של ברויאר לרב קוק מתבססים על ההספד
האמור 8.רבקה הורביץ כותבת במאמרה כי ברויאר למד להוקיר מאוד את הרב
קוק ומדגישה שעיקר ידיעותינו על הקשר ביניהם נבע מההספד; 9דליה לוי נוקטת
את המונח 'הערכה' מצד ברויאר לתכונותיו של הרב ,בדיונה באותו הספד10.
עם זאת ,דומני שיש שני כשלים בניתוח מעין זה( :א) מטבעו אין ההספד מדויק
והוא עושה חסד עם המציאות על פי הכלל הידוע' ,אחרי מות קדושים אמור';
(ב) כשל הטמון בהבנת הטקסט :ניתן לפרש חלקים גדולים בטקסט של ברויאר
בשני אופנים שונים לכל הפחות .כך למשל ,כאשר ברויאר כתב 'בזהרם המסנוור
נראו לו הגבולות בין הנאמנות לתורה ובין הכפירה בה כמטושטשים ,כאשר גם
הכפירה היתה נראית לו מיועדת על ידי מנהיג ההיסטוריה לפנות לה לתורה
את המסילה לנצחונה בעתיד' ,האם זו מחמאה על אופן ראייתו של הרב קוק
את שר ההיסטוריה או שמא ביקורת על הסנוור שלקה בו הרב ,שלא אפשר לו
עוד להבחין בין טוב לרע? ברויאר עצמו מדגיש את דו-משמעות זו כאשר הוא
מצביע על ראייתו של הרב קוק את המציאות כ'דבר המעולה ביותר שבו ,וגם
מקור הסכנה הגדולה' ,ודומני כי משפט זה מאפיין באופן החד ביותר את יחסו
של ברויאר לרב :הוא אמביוולנטי כלפיו — מוקיר חלקים בתפיסת עולמו ומוקיע
חלקים אחרים בה.
