Page 88 - חרדים ואנשי מעשה
P. 88

‫‪  86‬פרק רביעי‬

                                                         ‫ברויאר והרב קוק‬

‫כבר הזכרתי לעיל כי ברויאר‪ ,‬מיד עם בואו ארצה בביקורו הראשון (שהגדיר‬
‫כ'ביקור פרטי')‪ ,‬הלך לבקר את הרב קוק בעת שזה שהה בחיפה‪ ,‬ובכך מיצב את‬
‫עצמו‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬כסמן הציוני בקרב מנהיגי אגודת ישראל‪ .‬הייתה זו ההיכרות‬
‫הראשונה בין שני האישים הללו; מעט לאחר מכן‪ ,‬באדר תרצ"ד (פברואר ‪,)1934‬‬
‫התקיימה פגישה נוספת בין השניים בירושלים‪ 5.‬ברויאר חזר לגרמניה‪ ,‬ובמהלך‬
‫שהותו שם נפטר הרב קוק (ג' באלול תרצ"ה‪ 16 ,‬בספטמבר ‪ ,)1935‬ומכאן מובן כי‬
‫לצד העמדה האידיאולוגית כלפי מעמדו ותפקידו לרב קוק‪ ,‬התעצב יחסו האישי‬
‫לרב קוק‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬בפגישות אלו‪ .‬לאחר מות הרב קוק פרסם ברויאר דברים‬
‫לזכרו‪ ,‬המבוססים בעיקרם על הפגישה האישית בין השניים‪( .‬הנוסח המלא של‬
‫דברי ההספד בנספח א' להלן‪ ).‬בדבריו הוא מתאר את הרב במילים חמות ומדגיש‬
‫את השיח האישי ביניהם‪' :‬כך התוודה בפני [‪ ]...‬הוא הסתכל בי תוך חיוך טוב‬
‫ועצוב כאחד [‪ ]...‬העדיף לדבר אלי עברית במבטא שהיה רגיל לו משחר נעוריו';‪6‬‬
‫זאת‪ ,‬לצד ביקורתיות שלא נשארה רק במישור הענייני‪' :‬בדרך כלל לא היה זהיר‬
‫ומוצלח ביותר בהגדרותיו‪ ,‬לא אהב כאשר ביקשו לקושרו אליהן [‪ ]...‬איש שיח‬
‫נלהב‪ ,‬לא היה מוכן בשום פנים לדחות רעיון כלשהו שעלה במוחו [‪ ]...‬על דו שיח‬

                                                                 ‫לא היה מה לדבר'‪7.‬‬
‫המאמרים שנכתבו על יחסו של ברויאר לרב קוק מתבססים על ההספד‬
‫האמור‪ 8.‬רבקה הורביץ כותבת במאמרה כי ברויאר למד להוקיר מאוד את הרב‬
‫קוק ומדגישה שעיקר ידיעותינו על הקשר ביניהם נבע מההספד;‪ 9‬דליה לוי נוקטת‬
‫את המונח 'הערכה' מצד ברויאר לתכונותיו של הרב‪ ,‬בדיונה באותו הספד‪10.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬דומני שיש שני כשלים בניתוח מעין זה‪( :‬א) מטבעו אין ההספד מדויק‬
‫והוא עושה חסד עם המציאות על פי הכלל הידוע‪' ,‬אחרי מות קדושים אמור';‬
‫(ב) כשל הטמון בהבנת הטקסט‪ :‬ניתן לפרש חלקים גדולים בטקסט של ברויאר‬
‫בשני אופנים שונים לכל הפחות‪ .‬כך למשל‪ ,‬כאשר ברויאר כתב 'בזהרם המסנוור‬
‫נראו לו הגבולות בין הנאמנות לתורה ובין הכפירה בה כמטושטשים‪ ,‬כאשר גם‬
‫הכפירה היתה נראית לו מיועדת על ידי מנהיג ההיסטוריה לפנות לה לתורה‬
‫את המסילה לנצחונה בעתיד'‪ ,‬האם זו מחמאה על אופן ראייתו של הרב קוק‬
‫את שר ההיסטוריה או שמא ביקורת על הסנוור שלקה בו הרב‪ ,‬שלא אפשר לו‬
‫עוד להבחין בין טוב לרע? ברויאר עצמו מדגיש את דו‪-‬משמעות זו כאשר הוא‬
‫מצביע על ראייתו של הרב קוק את המציאות כ'דבר המעולה ביותר שבו‪ ,‬וגם‬
‫מקור הסכנה הגדולה'‪ ,‬ודומני כי משפט זה מאפיין באופן החד ביותר את יחסו‬
‫של ברויאר לרב‪ :‬הוא אמביוולנטי כלפיו — מוקיר חלקים בתפיסת עולמו ומוקיע‬

                                                                  ‫חלקים אחרים בה‪.‬‬
   83   84   85   86   87   88   89   90   91   92   93