Page 33 - בית תפילה סופי_Neat
P. 33

‫‪ / 24‬משכנות שאננים‪ ,‬ימין משה וסביבתן ‪/‬‬

‫את שכונת ימין משה הקימו שתי חברות–בת‪' :‬מחלקות רח' יהודית'‪ ,‬כפי שנקראה‬
‫החברה שניהלה את חלק השכונה הספרדי‪ ,‬ו'מחלקות רח' נתן' — החברה שניהלה את‬
‫חלק השכונה האשכנזי‪ .‬כמו בתקנות החלק הספרדי‪ ,‬גם בתקנות האשכנזיות הוכרזו‬
‫מראש המטרה ‪ -‬להקים בשכונה בית כנסת מרכזי ‪ -‬והאיסור על בני השכונה לבנות‬

           ‫בתי כנסת נוספים פרט לזה המרכזי שיבנו יחד כלל התושבים האשכנזים‪.‬‬
‫הקמתם של הבתים הראשונים בחלק האשכנזי של השכונה הייתה באמצע שנות‬
‫התשעים של המאה התשע עשרה‪ ,‬אולם בית הכנסת עצמו נבנה‪ ,‬כאמור‪ ,‬רק שנים‬
‫אחדות לאחר מכן‪ .‬אחד מהתושבים שלקחו על עצמם לגייס את הכסף לבניית‬
‫בית הכנסת השכונתי היה ר' שלמה זלמן פרוש‪ ,‬מהעסקנים החשובים של הקהילה‬
‫האשכנזית בירושלים באותה תקופה‪ 1.‬אמנם גם תושבי השכונה התבקשו לשלם‬
‫סכומי כסף שונים עבור הבנייה הציבורית‪ ,‬אך עיקר הכסף נתרם מאישים שונים‬

                                                               ‫בארץ ומחוצה לה‪.‬‬
‫כפי שנכתב על לוח הזיכרון‪ ,‬את התרומה החשובה ביותר לבניין גייס הרב שמואל‬
‫סלנט‪ ,‬רבה האשכנזי של העיר‪ ,‬מעיזבונו של ישראל משה הלוי מלונדון ובתיווך רבה‬
‫הראשי של בריטניה‪ ,‬נתן אדלר‪ 2,‬שהיה אתו בקשרי ידידות‪ .‬הסכום הגבוה של התרומה‬

                  ‫הלונדונית ִאפשר לבני השכונה לגשת למלאכת הבנייה ללא דיחוי‪.‬‬
‫על בניית בית הכנסת הופקד ר' יעקב מן‪ ,‬קבלן ובנאי נודע בירושלים‪ .‬מן נולד בעיירה‬
‫רזיצה שברוסיה הלבנה בשנת ‪ 1846‬למשפחה בעלת נכסים‪ .‬במהלך נדודיה של‬
‫משפחתו לצורכי עסקים מרזיצה לחרסון‪ ,‬הושארו הנשים והילדים זמן קצר בעיירה‬
‫קאמינקה‪ ,‬ואילו הגברים המשיכו לחרסון להקים את העסק ואת בתי המשפחה‪.‬‬
‫בהיעדרם של הגברים נקלעו בני המשפחה שנותרו מאחור לפוגרום קשה במיוחד‪,‬‬
‫ו ִמשחזר אביו של יעקב‪ ,‬יונה פרידלנד‪ ,‬לעיירה קאמינקה‪ ,‬גילה לחרדתו שכל משפחתו‬
‫נרצחה‪ ,‬ורק יעקב בן השנתיים נותר בחיים‪ .‬לזכר המאורע נוסף לשמו המקורי‪ ,‬יעקב‬
‫פרידלנד‪ ,‬השם 'מן'‪ ,‬שהוא קיצורו של השם 'מנחם'‪ .‬בשנת ‪ 1859‬עלו בני המשפחה‬

                                       ‫ארצה והשתקעו בעיר העתיקה בירושלים‪3.‬‬
‫כבר בצעירותו התבלט יעקב בהיותו תלמיד חכם‪ ,‬ובירושלים הועסק שנים אחדות‬
‫בתור מלמד תינוקות של בית רבן‪ .‬לאחר שנים אחדות נטש את הלימודים וההוראה‬
‫והפך לאחד הקבלנים והבנאים היהודים הראשונים בעיר‪ .‬במהלך השנים בנה בתים‬
‫בשכונות רבות בעיר (מזכרת משה‪ ,‬משכנות ישראל‪ ,‬בתי ברוידא ועוד)‪ ,‬ועסק במשך‬
‫שנים רבות בהכשרת בעלי מקצוע יהודים לענף הבנייה‪ .‬על פי המסופר‪ ,‬את שכונת ימין‬
‫משה ובית הכנסת שבה בנו כבר בנאים וסתתים יהודים בלבד‪ ,‬בניצוחו של מן‪ 4.‬משפחתו‬
‫מספרת כי שעה שהיה משגיח על הפועלים ועל הבונים היה יושב בצד הבניין ההולך‬

      ‫ונבנה ומנצל את הזמן לתלמוד תורה על מנת שלא לבטל ולּו שעת לימוד אחת‪5.‬‬
‫מקומו של בית הכנסת אמנם לא נקבע במרכזה של השכונה‪ ,‬כמקובל‪ ,‬או בחלקּה הגבוה‬
‫ביותר כדי לקיים את ההלכה הקובעת כי 'אין בונין בית כנסת אלא בגובהה של עיר'‪,‬‬
‫אולם למיקום שנבחר לבסוף‪ ,‬בסמוך לגבולה המזרחי של השכונה‪ ,‬נודע יתרון אחר;‬
‫מחלונותיו אפשר לצפות בקלות לעבר העיר העתיקה הקרובה–רחוקה‪ .‬אגדה מקומית‬
‫מספרת כי בית הכנסת נבנה על בסיס חורבותיו של מבנה קדום שעמד במקום‪ ,‬שבנה‬
‫אותו משה מונטיפיורי לשימושו ולשימושה של רעייתו בביקוריהם החוזרים ונשנים‬

         ‫בירושלים‪ ,‬בסמוך למשכנות שאננים‪ 6.‬ואולם נראה שאגדה זו אינה מבוססת‪.‬‬
‫המלאכה החלה כנראה ב–‪ ,1898‬וחנוכתו של בית הכנסת הייתה בשנת ‪ .1899‬אלא‬
‫שהמבנה שנחנך היה ככל הנראה צנוע במיוחד‪ ,‬ובני השכונה שאפו להגדילו ולפארו‪.‬‬
‫לשם כך גויסה שנה מאוחר יותר תרומה נכבדת נוספת‪ ,‬מעזבונה של אחת מהמתפללות‬
   28   29   30   31   32   33   34   35   36   37   38