Page 232 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני

‫‪ / 230 /‬פרק רביעי ‪/‬‬

‫אולי בגלל חוסר מקום‪ ,‬כמו בשני לוחות המראה‬

‫המתוארים לעיל‪.‬‬

‫אין ספק שלוחות המראה הללו נעשו בהשראת‬

‫האמנות היהודית שהייתה קיימת ואף נפוצה‬

‫ברחבי ארץ־ישראל‪ .‬בקבלנו את הסברה שמוצאם‬

‫של הלוחות הוא ארץ־ישראל‪ ,‬דמיון חזותי הדוק‬

‫כזה בהחלט מתקבל על הדעת‪.‬‬

‫לעומת העיטורים הסמליים נושאי המשמעות‬

‫הדתית על לוחות המראה בולט היעדרם המוחלט‬

‫של עיטורים כאלה על קערות ההשבעה‪ .‬דווקא‬

‫על חפצים שזיהוים היהודי הוודאי נובע מקיומו‬

‫של טקסט בעל הקשר יהודי מובהק אין הציורים‬

‫משקפים רוח יהודית כלל וכלל‪ .‬תופעה זו מעלה‬

‫כמה שאלות‪ :‬האם הקערות נעשו בהשפעת‬

‫האמנות המקומית? האם עצם הכתיבה בעברית‬

‫או בסורית יש בה כדי לזהות את הקערה מבחינה‬ ‫איור ‪ | 155‬עקדת יצחק‪ ,‬בית הכנסת‬
‫דתית או אתנית‪ ,‬בשונה מהלוחות‪ ,‬שאין עליהם‬ ‫בדורא אירופוס‬

‫טקסט כלל? האם המנורה לא שימשה סמל יהודי‬

‫בבבל הססאנית? ייתכן שהציור שעל הקערה קיבל משמעות אחרת מכיוון שהקערה‬

‫שימשה בפועל בשעת הטקס המאגי‪ ,‬ותפקיד הציור‪ ,‬לתאר את הפעולה המאגית‬

‫שלשמה נוצרה הקערה‪ ,‬היה חשוב יותר מזיהוי הקערה כשייכת לדת מסוימת‪.‬‬

‫נראה שבתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית שימשו הלוחות את בני כל הדתות‪,‬‬

‫בלי קשר למשמעות המוטיבים המעטרים אותם‪ ,‬אם כי מוטיבים בעלי משמעות סמלית‬

‫ברורה כמו המנורה או הצלב שימשו בעיקר יהודים ונוצרים‪ .‬לפי הרוח הסינקרטיסטית‬

‫שרווחה בתקופה זו יכלו אותם סמלים דתיים לשמש אצל מאמינים ממגוון דתות‪ .‬לעתים‬

‫השתמשו בהם המאמינים במשמעותם המקורית ולעתים אימצו אותם לצורכיהם‪ .‬נראה‬

‫על כן שצלמיות ששירתו נוצרים במצרים יכולות להתפרש לא רק כהמשך למסורת‬

‫פגאנית כפי שסבר אבי־יונה‪ 519,‬אלא גם כהתפתחות של סימבוליזם פגאני בכיוון של‬

‫מוטיבים קופטיים־נוצריים‪.‬‬

‫הצלמיות‬

‫הצלמיות נמצאו ברובן באזור החורן‪ .‬הן עשויות במתכונת גסה למדיי ובעלת אופי‬
‫נאיבי‪ .‬בדרך כלל הצלמיות עשויות חרס‪ ,‬בתבליט‪ ,‬ועליהן פרטים מצוירים בשחור‪ ,‬וגודלן‬

‫‪ 519‬אבי־יונה‪ ,‬אמנות בארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪.17–16‬‬