Page 273 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 273
/ 271 /
סוף דבר
המחקר שבמוקד ספר זה הוקדש כל כולו לתיאורים הפיגורטיביים המעטרים את
החפצים המאגיים שנמצאו בבבל ובארץ־ישראל משלהי התקופה הרומית ועד סוף
התקופה הביזנטית .תיאורים רבגוניים אלה ,המייצגים דמויות ממגוון סוגים ,הובאו כאן
זו הפעם הראשונה ונלמדו משני היבטים עיקריים :סגנוני ואיקונוגרפי ,כדי להגיע להבנה
עמוקה יותר של משמעותם ושל הדרך האמנותית שבה נעשו .נלמדו גם קשריהם של
התיאורים האמנותיים עם הממצא הטקסטואלי ,היהודי והלא־יהודי .הטקסטים ,חלקם
מאגיים ובהם כאלה העומדים לצד התיאורים הפיגורטיביים וכאלה המצויים במקורות
אחרים ,וחלקם ספרותיים או דתיים ,מעשירים את ידיעותינו על תפיסת המאגיה ועל
תפיסת הדמויות הדמוניות בקרב יוצרי האמנות המאגית ואף עוזרים בהבנת רכיביהן.
ספר זה מבסס דיון על אחד המופעים הססגוניים ביותר של המאגיה בשלהי העת
העתיקה והוא העיטורים הפיגורטיביים הקשורים בה .זהו מחקר ראשון המראה
שאמנות יהודית כלשהי נעשתה בבבל בשלהי העת העתיקה ,וציורי הקערות היו עד
כה עדות יחידה לקיומה .הנושא לא העסיק חוקרים במהלך השנים ,אך מחקר זה פותח
צוהר אל עולם עשיר ומפותח של דימויים חזותיים ,אשר באו לידי ביטוי בעיטור החפצים
שבהווייתם הם חלק מהעולם המאגי של אנשי התקופה.
ניתוחם הסגנוני של התיאורים הפיגורטיביים ִאפשר לזהות דמות אדם או דמות חיה
כשייכות לתחום המאגיה .נוכחנו לראות שהציורים שעל החפצים המאגיים ,למרות
היותם סכמטיים ,אפילו מרושלים במידה מסוימת ,נעשו בכוונה מוגדרת של האמן
להעביר מסר ללקוח (בעל החפץ) .רכיבים קבועים ,החוזרים וניכרים ברוב התיאורים,
מלמדים על היות הציורים הללו אמצעי בידי המאגיקון להעברת המסר המאגי נוסף
על המסר המילולי .יתרה מזאת ,ברור שהציורים המאגיים אינם משמשים איורים
לטקסטים .הם אינם משקפים בהכרח את התיאור הספרותי שעל הקערות וגם התיאור
הספרותי לא תמיד בא לידי ביטוי בציורים .היעדר קשר ישיר בין הציורים המאגיים
לבין הטקסטים הנלווים אליהם מחזק את ההנחה שלציור המאגי היה מעמד עצמאי.
חשיבותו של הספר היא בביסוס ההנחה של יוצרי הציור ושל לקוחותיהם שלציור
המאגי יש כוח לחולל בעצמו את הפעולה המאגית ,בדיוק כשם שלטקסטים המאגיים
יש כוח לעשות זאת באמצעות המילה.
את הסכמטיות של הציורים המאגיים אפשר להסביר במטרה שלשמה צוירו :לתאר
את הפעולה המאגית כדי שזו תקרה .משום כך הדגש בהם איננו בפן האסתטי אלא
בהצגת הרכיבים האיקונוגרפיים המהותיים להבנת הדמות.
