Page 269 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 269
/האמנות המאגית :בין בבל לארץ־ישראל / 267 /
ברחבי מסופוטמיה ובבל .הדבר מעלה שאלות רבות ,בין השאר :האם יהודי בבל בחרו
שלא לעטר את בתי הכנסת שלהם ואת חפצי הקדושה האחרים שהיו ברשותם ,או
שעשו כן אך טרם נמצאו לכך עדויות בחפירות הארכאולוגיות? האם ההיתרים שהנהיגו
חכמי ארץ־ישראל בנוגע לאמנות הדמות לא היו מקובלים על חכמי בבל? מדוע אין בשום
מקום בבבל עיטורים הכוללים סמלים יהודיים ,אפילו לא על הקערות? נראה כי מסגרת
זו מוגבלת מכדי לענות על שאלות אלה ,אולם היא בהחלט מעלה אותן ,בייחוד בתחום
המאגיה ,שבה אנו עדים לחדירתה של אמנות פיגורטיבית גם לעולמם של יהודי בבל.
אמנות זו מוצאת ביטוי בעיטור קערות ההשבעה שנמצאו באתרים יהודיים ובהקשרים
יהודיים אחרים.
מספר החפצים המאגיים מארץ־ישראל שעליהם עיטור פיגורטיבי בטל בשישים
ביחס למספר קערות ההשבעה מבבל .הביטויים האמנותיים של קהילת בבל ואלה של
קהילת ארץ־ישראל נבדלים בעיקר באופיים ובמצע הפיזי שעליו הם נוצרו .בעוד בבבל
נעשתה האמנות הפיגורטיבית היהודית על חפצים מאגיים פשוטים וערכיה האמנותיים
נושקים לאמנות העממית ולאמנות המזרחית ,הרי בארץ־ישראל נעשו עיטורים
פיגורטיביים עשירים ואיכותיים במוסדות רשמיים כגון בתי כנסת ,וניכרת בהם השראת
האמנות המזרחית והמערבית כאחד.
עוד הבדל בין בבל לארץ־ישראל הוא הופעת הסמלים הדתיים — יהודיים ונוצריים.
סמלים אלה נראים על החפצים הארץ־ישראליים ,אך באיקונוגרפיה של הקערות
הבבליות אין שום ציון דתי ,לא יהודי ולא נוצרי (לדוגמה ,היה צפוי למצוא ציון
נוצרי בקערה הכתובה סורית) .אפילו בחפצים בעלי זיקה יהודית ברורה ,המתבארת
מהטקסטים ,הציורים אינם בעלי מאפיינים יהודיים .לתופעה זו ניתנו הסברים רבים,
ויש עוד ללמוד אותה כדי להסיק מסקנות נחרצות .אפשרות אחת שאפשר להעלות
היא שאף על פי שציורי הקערות הושפעו מהמסורות המקומיות ,הכתיבה העברית היה
בה כדי לזהות אותן כיהודיות ,ויוצריהן או המשתמשים בהן לא ראו צורך להבליט את
ההיבט הזה של הקערות יותר מכפי שהוא מובן מהטקסט.
אפשר לסכם ולומר שבתקופה זו אנו רואים פריחה ושגשוג של העיסוק במאגיה ,ובכך
אין הבדל ניכר בין ארץ־ישראל לבבל .אולם בחינה מעמיקה מעלה שהיו התפתחויות
שונות של שתי הקהילות .ידוע כי היו הבדלים בין יהודי בבל ובין יהודי ארץ־ישראל
בגישותיהם לתחומים רבים .פערים אלה היו תוצאה של מסורות מקומיות שהשתמרו
בבבל ,אשר היו שונות ממנהגי ארץ־ישראל 607.במאגיה השוני מתבטא בפעולות המאגיות
ובאופי החפצים הנלווים ועיטוריהם ,ויש בו כדי להעיד על אופיין השונה של הקהילות
ועל השפעותיהן של הסביבות התרבותיות שבהן שכנו .בעוד בארץ־ישראל בשלהי
העת העתיקה היו ביטויים שונים של אמונה עממית ומבחר של חפצים מאגיים בקרב
607מרגליות ,החילוקים ,עמ' .15
