Page 265 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 265

‫‪ /‬האמנות המאגית‪ :‬בין בבל לארץ־ישראל ‪/ 263 /‬‬

‫והנוצרית הקדומה הוא שהצופה יכיר ויזהה את המוטיבים‪ ,‬הן השאולים הן החדשים‪,‬‬
‫וישלב אותם בהקשר הנכון‪ .‬ההבדל בין שני סוגי האמנות הללו נעוץ בהיותם משרתים‬
‫מטרות שונות בתכלית‪ .‬האמנות הנוצרית מתארת ישויות שביכולתן לגונן על הצופה‪,‬‬
‫ואילו האמנות המאגית מתארת דמויות שליליות שביכולתן להרע לו‪ ,‬ולפיכך הן‬
‫מתוארות כבולות ומשותקות‪ .‬עם זאת האמונה כי תמונות אלה הן בעלות יכולת על־‬

           ‫טבעית להשפיע על מציאות מסוימת היא הבסיס המשותף להשוואה ביניהן‪.‬‬

                                    ‫הקהילות היהודיות בבבל ובארץ־ישראל‬
                               ‫ויחסן אל המאגיה ואל האמנות הפיגורטיבית‬

‫בחינת מאפייניה של האמנות המאגית יכולה לשמש בסיס לסוגיה המהותית השנייה‬
‫והיא יחסה של היהדות אל האמנות הפיגורטיבית בכלל ואל האמנות המאגית בפרט‪.‬‬
‫האמונה במאגיה בקרב היהודים החלה כבר מראשית התגבשותם לעם‪ .‬במקרא יש מגוון‬
‫רמזים לפולחנים מאגיים בקרב היהודים‪ :‬נחש הנחושת (במדבר כא‪ ,‬ח–ט); האורים‬

                           ‫והתומים (ויקרא ח‪ ,‬ח); בעלת האוב (שמואל א כח‪ ,‬ז–כה) ועוד‪.‬‬
‫הממצא הארכאולוגי הנחשף בחלוף השנים מביא לפנינו עדויות כי כבר בימי הבית‬
‫הראשון עשו יהודים בארץ־ישראל שימוש בקמעות כתובים‪ .‬קמעות אלה היו עשויים‬
‫מתכות או חומרים מתכלים‪ .‬לאחר שנכתבו הם גולגלו והוטמנו בכותלי בתים או בקברים‬
‫או נענדו על הגוף‪ .‬בכתף הינום שבירושלים נחשף קמע מתכת המתוארך לסוף המאה‬
‫השביעית לפסה"נ‪ ,‬ובו ברכת הכוהנים היא חלק מהטקסט המאגי‪ .‬קמע זה מעיד כי תוכן‬

              ‫הברכה שימש כבר בתקופה זו אמצעי הגנה מפני שדים ומזיקים אחרים‪581.‬‬
‫האמונה במאגיה בקרב היהודים קיבלה ביטוי טקסטואלי נרחב יותר בתקופה‬
‫ההלניסטית‪ .‬בספרים שנכתבו באותה תקופה מנסים המחברים להתחקות אחר מקור‬
‫הרוע בעולם‪ .‬דוגמה לכך היא ספרות חנוך‪ ,‬אשר השתמרה בקטעים כתובים במגוון שפות‬
‫שנמצאו באתרים שונים‪ :‬ארמית בקומראן‪ ,‬יוונית במצרים‪ ,‬וספר שלם כתוב בשפת‬
‫הגעז באתיופיה‪ .‬היצירה הראשונה בספרות חנוך היא 'ספר העירים'‪ ,‬שתקופת חיבורו‬
‫מסתיימת במאה השלישית לפסה"נ‪ ,‬ויש בו התייחסויות למוצא הרוחות הרעות (חנוך‬
‫ו‪ ,‬א–ו; ז‪ ,‬א–ד)‪ .‬לפי גרסה אחת נראה שצאצאי הזיווג בין בני האלוהים לבנות האדם היו‬
‫רוחות רעות או שדים‪ ,‬דהיינו נ ָפלים (גרסה אחרת טוענת שהיו ענקים‪ ,‬דהיינו נפילים)‪582.‬‬
‫'ספר היובלים' מסביר אף הוא את הזיווג בין העירים לבנות האדם ואת יצירת‬
‫הרוחות הרעות‪ .‬גם בסיפור נוח הם מוזכרים‪' :‬ובשבוע השלישי ליובל הזה החלו שדים‬
‫טמאים להתעות את נכדיו של נח ולפתותם ולאבדם' (י‪ ,‬א)‪ .‬נוח ביקש מהאל להשמיד‬

                                                              ‫‪ 	581‬ברקאי‪ ,‬כתף הינום; הנ"ל‪ ,‬ברכת הכוהנים‪.‬‬
                                                                     ‫‪ 5	 82‬אשל‪ ,‬האמונה בשדים‪ ,‬עמ' ‪.36–30‬‬
   260   261   262   263   264   265   266   267   268   269   270