Page 13 - etmol_07
P. 13
כקבוצה בעקבותיהם של הפרטיזנים פרטמנים יהודים ויכוח זה היה חריף במיוחד בתקופה
שפרצו את המצוד ,כדי לא להפריע ביערות הראשונה להקמת המחנות ,כאשר
להם .הדרך להצלה בשעת מצוד היתה התבססו עדיין בפאתי היערות ,לא
בריחה ל^זזורי ■ ביצות בלתי-עבירים שלוס זורין מפקד רחוק מישובים כפריים ,כדי להקל על
כמעט והכנת בונקרים תת-קרקעיים. מחנה של 800נפש השגת המזון .המצב הבטחוני בגבולות
זמיפי יהודים מצאו את מותם במצודים. היער היה קשה ויחידות גרמניות,
האוכלוסיה המקומית התייחסה ברו כשנודע להן על הימצאות יהודים
בה הגדול באיבה ליהודים ,שמקורה
באנטישמיות מושרשת במשך דורות, בסביבה ,יכלו להגיע לשם בקלות.
והעובדה שיהודי המחנות נאלצו לקחת ויכוח כזה התנהל גם תוך כדי התאר
את מצרכי המזון בכוח מהאיכרים .בזמן גנות המחנה הגדול של טוביה בלסקי.
הראשון ,כאשר האחיזה הפרטיזנית היו במחנה שטענו ,כי למען בטחון
היתה עדיין חלשה ,אירעו מקרים לא הנמצאים אין להוסיף משפחות .בלסקי
מעטים שגילו את המחנות ,הובילו צבא הכריע בניגוד לדעתם של רבים בעד
גרמני בעקבותיהם .אולם היו גם מקרים קבלת כל יהודי למחנה .משטען פעם
לפניו הפרטיזן ברוך לוין ,שהצטיין
בהם נעזרו המחנות על-ידי איכרים. במלחמתו בגרמנים ,כי יש לראות את
העדיפות הראשונה בלחימה בגרמנים,
פרטמנים פוגעים ביהודים אמר לו בלסקי :״אני רוצה שתדע דבר
אחד — כיוון שאנחנו נשארנו מעטים
אולם המחנות נפגעו גם על״ידי כל כר חשוב בשבילי ,כי ישארו יהודים
הפרטיזנים שלחמו בגרמנים .ביערות בחיים ,זהו העיקר בשבילי״ .ואמנם
התנהלה מלחמה בין הפרטיזנים הפול מחנהו של בלסקי ושל זורין שימשו
נים והרוסים .הפולנים ,שהיו קשורים מקלט לכל יהודי שהגיע ליער שם חיו,
עם ממשלתם בלונדון ,לחמו אמנם בגר
מנים ,אולם ראו גם ברוסים את אוי‘- יער נאליבוק.
ביהם .הם ביקשו להשתלט על שטחים
גדולים ,כדי שעם נסיגת הגרמנים פקודה :לעבור ליער אחר
יעמידו את הרוסים בפני עובדה של
קיום שלטון פולני במקום .היהודים את החיים ביערות מתאר אחד מאנשי
נראו בעיניהם כתומכים ברוסיבג נוספה המחנות ,יהושע יפה :״הגיעו אלינו
לכך אנטישמיות חזקה מדורות ,ופרטי- ידיעות שלגרמנים נודע איפה אנו נמצ
זנים אלו כביכול ,תקפו ורצחו יהודים אים .כל קבוצה נצטוותה לעזוב את
הביקתה בה חיה ולעבור תור יממה
רבים ממחנות-המשפחה. ליער אחר .ארזנו את החפצים ,מילאנו
את תרמילי הגב ועליהם כרכנו את
באזורים הדרומיים יותר סבלו המח השמיכות ויצאנו לדרך .בטילטולים
נות מהתקפות של אוקראינים .הללו היו מיער ליער ,מבסיס לבסיס ,אבדו רבים
רוצחים יהודים וגם פולנים שנואי מאתנו ...עברנו קילומטרים רבים,
נפשם .במקומות אלו נצטרפו הפולנים הרגלים שקעו בבוץ ,הכל לח ורטוב.
חצינו יערות ,שדות ודרכים עד שהגענו
אל היהודים כדי להגן על עצמם. ליער בריזובה .התמקמנו שם וניגשנו
להקים סוכות ענפים למגורים .ערב-
אולם הבעיה המרכזית היתה יחסם ערב היינו מתכנסים כולנו ,קובעים
של הפרטיזנים הרוסים למחנות- כיתה שתהיה אחראית לשמירה ביום
המשפחה ,שכן רוב המחנות נמצאו בש הבא וקבוצות אחרות נשלחו לתור
טחי הפעילות של פרטיזנים אלו .המח אחרי מזונות .כל קבוצה היתה מבשלת
נות והפרטיזנים הרוסים חיו באותם יע לעצמה .את המזון היינו מקבלים מהמח
רות ,עמדו בפני אותם אויבים ונזקקו
למזון מאיכרי הסביבה .בשלב הראשון סן הכללי לפי מספר החברים״.
פעלו קבוצות פרטיזנים קטנות ,שלא מדי פעם ערכו הגרמנים מצודים
היו מאוגדות במסגרות גדולות ,עם אחרי פרטיזנים מהמחנות .בזמן של
קשר רופף בינם לבין עצמן וללא קשר מצוד הקיפו אלפי חיילים גרמנים אח
עם המפקדה הסובייטית בעורף .המש היערות כדי למנוע בריחה וכוחות אח
מעת ביחידות אלו היתה ברמה נמוכה. רים סרקו את היער מבפנים .מחנות-
הללו התנכלו גם למחנות היהודים .ב המשפחה היו הקרבן העיקרי במצודים
העדר שליטה מרכזית היה מצבם של אלו ,שכן הפרטיזנים קלי תנועה היו
היהודים תלוי לא במעט במפקדים והצליחו להימלט ואילו המחנה שכלל
המקומיים שבדרך כלל התייחסו אליהם נשים וילדים ,היה כבד תנועה .יתר-
ב ^ י ל ה .היו מן המפקדים שלקחו את על-כן ,אסור היה על המחנות לנוע
הנשק המעט מידי יהודים ,דבר שמשמ-
13