Page 264 - josephus volume one
P. 264
לוקה תבו ןנחוי
היה לה קיום נפרד ,כתיאור קצר של ההתרחשות ,ורק בשלב שני הושמה בפיו של קול מסתורי היוצא
מבית קודשי הקודשים .אם כן ,האם עלינו להסיק ,שבעל הסיפור המופיע בתוספתא נטל את לשונה של
בת הקול מתוך מגילת תענית? גם זה אינו נראה ,שכן ה'דבר' ששמע יוחנן' :נצחון טליא דאזלון לאגחא
קרבא באנטכיא' ,הדומה כל כך ל'דבר' ששמע שמעון ,אינו מופיע במגילת תענית! כלומר ,מנסח הסיפור
על יוחנן ודאי לא נזקק למגילת תענית לצורך דבריה של בת הקול שלו ,ועל כן מסתבר שגם הסיפור
התאום על שמעון לא נטל את הניסוח הארמי הזה משם.
במחקרי על מגילת תענית טענתי כי 'מוצאה של הלשון המגדירה את המועד (=עשרים ושניים בשבט)
הוא בקונטקסט חיצוני אשר קדם לעריכתה של מגילת תענית' .כן שיערתי ,שתופעה זו מעידה על הכלל
כולו ,כלומר שבעל המגילה 'השתמש במקומות נוספים בצירופי לשון קדומים שהכירם כשלעצמם ,ולא
ניסח את כל המגילה לכתחילה ,אלא שלא בכל מקום שרדו מקורותיו לפנינו' ,ואכן בכמה מקומות יש
בידנו ראיות לכך .
והנה ,עיון בניסוחם הארמי התמציתי של שני ה'דברים' ששמעו הכוהנים בסיפורים שבתוספתא
מלמד על דמיון מרשים בינם לבין הרוב המכריע של אירועי מגילת תענית .תנו לבכם לסדרת המשפטים
הבאים' :נצחון טליא דאזלון לאגחא קרב באנטוכיא' (תוספתא); 'בטילת עבידתא די אמר סנאה
לאיתאה להיכלא' (תוספתא ומגילת תענית); 'אתנטלת אדכרתא מן שטרא'; 'אחידת שומרון שורא';
'יתיבת כנשתא על דינא'; 'נטל אנטיוכוס מן ירוש' ' (כולם ממגילת תענית) .כל אלה טבועים בבירור
במטבע אחד :כולם בארמית בינונית ,כולם מתארים בקיצור נמרץ מאורע היסטורי ,כולם פותחים
בפועל שאחריו מופיע נושא המשפט ,ואחרי אלה מופיעים בחלקם כמה פרטים נוספים ,בדרך כלל שם
מקום שהתרחש בו המאורע .קשה לדעת כמה מתיאורי המאורעות הללו נוסחו לראשונה בידי מחברה
של מגילת תענית בסגנון שכבר היה רווח לפני ימיו ,וכמה מהם נטל מתוך רשימה ארמית קדומה של
נסים וניצחונות .מכל מקום ,אשר לניצחון בניו של יוחנן אין ספק כאמור בהימצאות התיאור במקור
נבדל ,שהרי אין הוא מופיע במגילת תענית כלל .מקור זה עומד כנראה גם ביסודו של התיאור הארמי
הקצר של ביטול גזרת קליגולה' ,תאומו' של תיאור הניצחון של בני יוחנן .אם נסכם את העולה מכאן,
הרי( :א) סיפור יוחנן שאב את לשון ה'דבר' ממקור עלום; (ב) מקור זה הכיל קרוב לוודאי גם את לשון
ה'דבר' ששמע שמעון; (ג) אותו מקור שימש גם את העורך של מגילת תענית ,לפחות בניסוחו של המועד
עשרים ושניים בשבט ,וקרוב לוודאי שגם בציון מאורעות נוספים .משמע ,לפנינו שרידים של כרוניקה
ארמית קדומה של ניצחונות ונסים לאומיים ,שהורתה כנראה בתקופת החשמונאים ואשר הייתה עדיין
פתוחה להוספות בעשורים הסמוכים לחורבן ,כפי שמלמד המאורע מימי קליגולה שנכלל בה .במבוא
(ה )6הזכרנו את השערתו של ג'ון קולינס ,שביסוד הפשרים וטקסטים קומראניים נוספים ,הרומזים
למאורעות היסטוריים שונים בלא לפרטם ,עומדות מסורות היסטוריות אבודות מסוגם של שלושת
הטקסטים הכרוניסטיים המקוטעים 4Q333-4Q331ממערה 4בקומראן .אפשר שהכרוניקה האבודה
המצטיירת לנגד עינינו כאן היא בת סוגן של המסורות שתיאר קולינס.
לענייננו ,יש לשחזר בתולדות המסורת על יוחנן ובת הקול התפתחות בת שלושה שלבים:
בדומה למצוי בתוספתא .ואולם במגילת תענית גופה אין כאמור זכר לכל זה.
71הציטוטים מתוך נעם ,מגילת תענית ,עמ' .284עוד בעניין זה ראו שם ,עמ' .378 ,339-338 ,21
253
