Page 265 - josephus volume one
P. 265
נעם ורד
א .בימי בית שני הוכר טקסט ארמי קדום שהכיל תיאורים קצרים ותמציתיים ,במטבע קבוע ,של
מאורעות מימי בית חשמונאי ומהתקופה הרומית.
ב .שניים מהפריטים בטקסט העתיק הזה שולבו אל תוך שני סיפורים מאוחרים יותר ,שנוסחו בעברית,
על 'דבר' שנשמע במקדש לאוזני כוהנים גדולים ,ובישר להם בשורה טובה (ובשלב זה בערך שאל גם
בעל מגילת תענית חלקים של הטקסט הזה אל תוך הרשימה ההלכתית שלו) .שלב זה התרחש כבר בימי
הבית השני ,שהרי זהו השלב שבו הכיר יוספוס את הסיפור ,שכן הוא משלב אותו בצורתו המפותחת (ב)
ולא בגרעינו (א).
ג .עורך הפרק בתוספתא ,סוטה ,שילב את הסיפורים הקדומים הללו בקובץ על 'בת קול' ,בצד גרסות
'רבניות' מאוחרות יותר של מוטיב בת הקול.
סיכום
מעשה יוחנן והקול ששמע במקדש הוא מן המסורות הקרובות ביותר בין יוספוס ומקורות חז"ל ,מצד
העניין והלשון כאחד .מסורת זו היא אגדת מקדש יפה ,המשלבת מוטיבים יהודיים של מקדש ,כהונה
ונבואה עם הטופוס ההלניסטי־הרומי של אותות שמים המבשרים את המתרחש בעתיד או במרחקים.
היא מצטרפת אל מכלול של רמזים שהשתמרו במגוון סוגי ספרות והקשרים מימי הבית השני ,המלמדים
על סגולת נבואה שיוחסה ליוחנן הורקנוס .המסורת חריגה על רקע הקשרה הן בפי יוספוס והן בתוספתא,
המקור הרבני המוקדם ביותר המצטט אותה ,וניכר שקדמה לשניהם .מלשון ההצעה של יוספוס נראה
שהכיר את הסיפור כמסורת שבעל־פה.
בגרסה שנשתמרה בספרות חז"ל אפשר לזהות שלושה שלבים של התפתחות .גרעינו הראשון של
הסיפור היה תיאור ארמי לקוני של ניצחון צבאי חשמונאי ,שבני סוגו מוכרים לנו מסיפור שכן בתוספתא
וממגילת תענית .מקורו כנראה במסמך ארמי אבוד שתיאר סדרה של אירועים מהסוג הזה ,ובני סוגו
הוכרו גם בספרייה של קומראן .גרעין זה שולב באגדת מקדש שסופרה בעברית .סיפור זה ,הוא שהגיע
לידי יוספוס ,ואותו הוא שילב בתרגום ליוונית בחיבורו קדמוניות היהודים .קליטתן של אגדות בת
הקול מימי הבית בחוגי התנאים הצמיחה שלב שלישי של יצירה ספרותית .בעקבותיהן יצרו חכמינו
אגדות בבואה ,שזירתן בית המדרש ֵחלף המקדש ,וגיבוריהן חכמים ֵחלף כוהנים .את המסר של האגדות
הקדומות הפכו על פיו :תחת ייחוס נבואה לכוהנים ,הכריזו הסיפורים המאוחרים על קץ עידן הנבואה
ועל היות החכמים יורשי הכוהנים.
254
