Page 55 - josephus volume one
P. 55
נעם ורד
אגדת חז"ל הקלסית מתמקדת בדרך כלל באנקדוטות פרטיות ולא באירועים ֶאּפיים רחבים 2 ,ואילו
אגדות המקדש הכוהניות משיקות לאירועים מדיניים וצבאיים דרמטיים :כיבושי אלכסנדר ,מלחמות
החשמונאים ,התנגשות יהודית עם השלטון הרומי .במובן זה הן עדיין קרובות למקרא יותר מהסוגה
של 'מעשי חכמים' ,שלימים ירשה אותן .ייחודן וקדמותן של אגדות אלה ניכרים גם במינוח .התופעה
שכונתה בספרות חז"ל הקלסית 'בת קול' מכונה בפרשת יוחנן כוהן גדול עדיין 'דבר'; השליח מטעם
הקיסר בפרשת הצלם בהיכל מכונה באחת מגרסות האגדה בכינוי המקראי 'מלאך'; וקרעי ניסוחים
ארמיים משכבה ספרותית נכחדת שרדו כאמור פה ושם בסיפורים 2 .
ראוי שניתן את לבנו למשמעות מציאותה של הסוגה הזאת בתוך ספרות חז"ל וגם בכתבי יוספוס.
המחקר נוטה לעמת בחדות מגמות כוהניות ,הנחשבות מקורבות לצדוקים ,עם מגמתם האנטי־כוהנית
של חכמים ,שביקשו ליטול את הסמכות וההנהגה לעצמם .את המקורות שבידנו החוקרים נוטים לסווג
באופן דיכוטומי בין שתי הקטגוריות האלה 2 .אף שההבחנה הזאת נכונה ביסודה ,עינינו הרואות
שחכמים אימצו באהבה כמה וכמה סיפורים כוהניים במובהק ,חפים לחלוטין מנוכחותם והנהגתם של
חכמים כלשהם ,ונטעו אותם עמוק בתוך ספרותם .אפשר אפוא שהמחיצה בין שני העולמות לא הייתה
אטומה כפי שנדמה בראייה ראשונה.
ו .3אגדות פרושיות מובהקות :ינאי והפרושים
מתוך היקשים שונים וראיות עקיפות מסתבר שמוצאן של רוב האגדות הנבחנות בספר זה בחוגים
פרושיים .ואולם שניים מהסיפורים ,המתועדים רק בתלמוד הבבלי ,נושאים חותם פרושי מובהק
ומייצגים פולמוס פרושי שאין לטעות בו .שניים אלה הם גם היחידים במכלול הנבחן בספר שגרסתם
בפי חז"ל נוקבת במפורש בשמם של הפרושים ,ודווקא בהקשר פולמוסי ומפיהן של דמויות עוינות ,או
עוינות למחצה ,ולא מפי המספר או מפי הפרושים עצמם 2 .
במחקרנו על מעשה הקרע בין יוחנן/ינאי והפרושים (קדמ' יג ;298-288בבלי ,קידושין סו ע"א) נוכחנו
209ראו דברי רווה ,מעט מהרבה ,עמ' ' :55מעשי חכמים הם סיפורים שנמנעים במכוון מפריסה אפית ,ולא רק כמהלך
ריאקציוני למודל הסיפורי המקראי ,אלא גם משום שהם מדברים כנראה בשם חוויה אנושית משברית וקצרת רואי'.
2 10כפי שהראינו בערכים יוחנן ובת הקול וצלם בהיכל ,הבדלים אלה ניכרים היטב כשאנו משווים את סיפורי בת הקול של
יוחנן ושמעון במקדש אל סיפורי בת הקול המאוחרים ,ילידי תרבותם של חכמים ,שנספחו אליהם בתוספתא.
2 11ראשיתה של הבחנה חריפה זו כבר אצל גייגר ,המקרא ותרגומיו ,בעיקר עמ' ,102-69ועוד ,ובעקבותיו הלכו רבים .לסברה
שהפרושים ביקשו לרשת את הכהונה ,לפירוט של מייצגיה במחקר של המאה הי"ט וראשית המאה הכ' ולחשיפת ההטיה
הפוליטית שביסודה ,ראו שוורץ ,ממלכת כוהנים (לעמדה מאוחרת ומתונה יותר בכל הקשור ליחסי כוהנים-חכמים לאחר
החורבן ראו מאמרו :מכוהנים בימינם ,והפניות נוספות לספרות ,שם ,עמ' ,21הערה .)1לגרסה חדשה של השקפה זו
ראו למשל ,הר ,הרצף .לסקירה של הספרות התומכת והמתנגדת לתזה בדבר מאבקם של פרושים וחכמים בכהונה ראו
רוזן־צבי ,מומי כוהנים ,עמ' ,67-65והערות .71-65על האופי הכוהני של ההלכה הקומראנית ראו שוורץ ,חוק ואמת,
עמ' 229וההפניות שם ,ולאחרונה שמש ,ההלכה ,עמ' .19-15לסקירה עדכנית של המקורות והמחקר באשר לכהונה
ולמעמדה ראו עיר־שי ,למקומה של הכהונה ,עמ' .82-75ראו גם דיוננו בערך הקרע עם הפרושים.
2 12תופעה זו כבר הובחנה במחקר גם במקומות אחרים ,והיא מלמדת על מטען שלילי שנלווה לכינוי זה בראשיתו ,ועל מוצאו
דווקא בפי מתנגדיהם של הפרושים .ריבקין ,הגדרת הפרושים ,עמ' ,248-247 ,232-231 ,217-213הראה שהמקורות
התנאיים משתמשים לסירוגין בכינויים 'פרושים' ו'חכמים' ,והוכיח שהראשון משמש רק בהקשרים של מחלוקת עם
קבוצות חולקות ובפי יריבים .ראו גם כהן ,חשיבותה של יבנה ,עמ' 41והערה ;39פלוסר ,יהדות בית שני ,קומראן ,עמ'
.88–82
44
