Page 57 - josephus volume one
P. 57

‫נעם ורד‬

‫בלבד‪ .‬והלוא זוהי בדיוק טענתו של סיפור הקרע ‪ -‬אף שיש מאשימים את הפרושים בהזדהות עם‬
 ‫האיש החותר תחת שלטון יוחנן‪/‬ינאי‪ ,‬הרי האמת היא שהפרושים נבדלים מאדם זה ומתרעמים עליו‪.‬‬
‫נראה איפוא שלפנינו שני קטעים של אפולוגטיקה פרושית‪ ,‬שביקשו להגיב על האשמות רווחות‬
‫בדבר חתירה פרושית תחת השלטון החשמונאי‪ .‬נראה שקטעים אלה יצאו מתחת ידם של חוגים מתונים‬
‫בקרב הפרושים‪ ,‬שביקשו למנוע קרע מוחלט עם השושלת החשמונאית‪ .‬חוגים אלה הצהירו כנראה על‬
‫היבדלותם מזרמים קיצוניים יותר‪ ,‬שהתנגדו באופן פעיל לשלטון בית חשמונאי‪ .‬הללו‪ ,‬לדברי המספרים‪,‬‬
‫אינם פרושים 'אמתיים' ועל כן אין להאשים 'אותנו' במעשיהם‪ .‬אך בצד הדמיון בזירה הפוליטית‪,‬‬
‫בטיעונים ובאסטרטגיה בין שני הסיפורים‪ ,‬ניכר ביניהם הבדל גדול בסגנון‪ .‬בסיפור הראשון נשתמרו‬
‫תחביר וביטויים מימי הבית‪ ,‬ואילו השני נעדר מאפיינים כאלה (מלבד המונח 'צבועים')‪ ,‬ואל ראשיתו‬
‫חדרה אפילו ארמית בבלית‪ .‬מעניין שבניגוד לכמה סיפורים עתיקים אחרים הנסקרים בספר‪ ,‬אשר שרדו‬
‫בתלמוד הבבלי‪ ,‬שני הסיפורים האלה לא הגיעו לבבלי דרך הצינור של ספרות חז"ל הארץ־ישראלית‪,‬‬
‫אלא באופן עצמאי‪ ,‬ואין להם מקבילה בשום מקור חז"ל אחר‪ .‬עובדה זו מחזקת את החשד שהמדובר‬
‫בחיבור‪ ,‬קובץ או מאגר מסורות פרושי מסוים מאוד‪ ,‬שעמד בשעתו לפני יוספוס‪ ,‬ובתקופת התלמוד‬

                                                                                   ‫התגלגל גם לידיים בבליות‪.‬‬

                                                                 ‫ו ‪ .4‬אגדות פרושיות במשתמע‬

‫רוב הסיפורים המקבילים בין יוספוס וחז"ל הם ככל הנראה פרושיים‪ ,‬גם אם אין בהם אזכור מפורש‬
‫של הפרושים או תיאור של מאבק כתתי‪ .‬הבחנה זו‪ ,‬שעלתה כבר בכתביהם של ראשוני החוקרים של‬
‫יוספוס‪   2 ,‬עולה מתוך מאפייניהם של הסיפורים‪ .‬התכונות המחשידות את הסיפורים בפרושיות הן נטייה‬
‫אנטי־כוהנית‪ ,‬דמויות של חכמים פרושים במוקד הסיפור ועדות מפורשת של יוספוס על מקור פרושי‪.‬‬

                                                                          ‫להלן נסקור את המאפיינים האלה‪.‬‬

                                                                                         ‫אגדות אנטי־כוהניות‬

‫סוג זה של סיפורים מציג את היפוכו הגמור של המסר של 'אגדות המקדש' שתוארו לעיל‪ .‬הסיפורים‬
‫הללו מבקרים בחריפות את הנעשה במקדש בתקופות שונות ומגנים כוהנים מושחתים‪ .‬כמה מהאגדות‬
‫האלה מגיעות לכדי גרוטסקה ממש‪ .‬הסיפור של חז"ל על נסיבות הקמתו של מקדש חוניו במצרים כרוך‬
‫בתיאור מגוחך של תככי מינוי מכוערים במקדש בירושלים ושל כוהנים נלעגים‪ ,‬אפופי בערות או זדון‬
‫(ירושלמי‪ ,‬יומא ו‪ ,‬ג [מג ע"ג‪-‬ע"ד]‪ ,‬עמ' ‪ ;590‬בבלי‪ ,‬מנחות קט ע"ב)‪ ,‬ובדומה לכך שני סיפוריו של יוספוס‬
‫משלהי התקופה הפרסית על כוהן שרצח את אחיו במקדש ועל בנו של כוהן גדול שנשא נוכרייה והיה‬
‫מעורב בהקמת המקדש השומרוני המתחרה (קדמ' יא ‪   2 .)312-306‬הסיפור על רגימת ינאי באתרוגים‬
‫במקדש ועל הסורג שהוקם בו לאחר מעשה (קדמ' יג ‪ )374-372‬ודאי אינו מוסיף כבוד למקום הקדוש‪,‬‬
‫וכמוהו הסיפור הדומה של חז"ל על כוהן שנרגם ועל קרן המזבח שנשברה אגב כך (משנה‪ ,‬סוכה ד‪ ,‬ט;‬
‫תוספתא‪ ,‬סוכה ג‪ ,‬טז; בבלי‪ ,‬סוכה מח ע"ב)‪   2 .‬נראה שגם המעשה ביוסף בן אילם אינו אלא תיאור‬

                                                                                            ‫‪ 2	 14‬הלשר‪ ,‬מקורות יוספוס‪ ,‬עמ' ‪.85-81‬‬
‫‪ 2	 15‬לטענה שמדובר אולי בסיפורים שמקורם בכרוניקה אנטי־כוהנית מימי החשמונאים ראו הערך בית חוניו וראו שם גם‬

                                                                                                 ‫את הנספח רצח כוהן במקדש‪.‬‬
                                                                                      ‫‪ 	216‬ראו בערך ינאי‪/‬הכוהן שנרגם באתרוגים‪.‬‬

                                                                                                                                   ‫‪46‬‬
   52   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62