Page 19 - etmol_126

‫‪*SB‬‬

‫השכונה היהודית בצפת—גג על גג‬ ‫הפצועים‪ .‬מר תומסן‪ ,‬המסיונר‬ ‫משק בית ‪ -‬והכל מעורבב בתוך‬
‫האמריקאי‪ ,‬בליוויו של מר קלמן‪ ,‬יצא‬ ‫אנדרלמוסיה גמורה‪ ...‬הניצולים נפוצים‬
‫וכעבור רגע לא ראיתי דבר חוץ מענן‬ ‫על פני הרבדים שמעל להורבות‬
‫אבק עבה וכהה‪ ,‬שכיסה את כל העיר‪.‬‬ ‫לשליחות חסד זו״‪.‬‬ ‫ומתחת להן‪ ,‬בסוכות עשויות קרשים‬
‫אחר כך נשמע קול כקול רעם ונשמעו‬ ‫יהודית מונטפיורי שהגיעה עם בעלה‬ ‫ישנים‪ ,‬שטיחים ישנים‪ ,‬מחצלאות‬
‫צעקות ויללות מפי אלפים‪ ,‬ומתעלפת‬ ‫משה לצפת שנתיים לאחר הרעש‪,‬‬
‫מציינת בזכרונותיה‪ ,‬כי בטבריה שגם‬ ‫וזרדים״‪.‬‬
‫צנחתי ארצה״‪.‬‬ ‫היא נהרסה ברובה‪ ,‬הגיע מספר‬ ‫הנוסע האמריקאי הנודע אדוארד‬
‫הצעירה ממשיכה ומספרת‪ :‬״דרך‬ ‫הקרבנות בין ‪ 600‬ל־‪ 700‬נפש‪ ,‬מרביתם‬ ‫רובינסון ביקר בצפת כעבור שנה עם‬
‫הבקיעים בחומת העיר התפרצו‬ ‫תלמידו עלי סמית‪ .‬בסיפרם הם‬
‫התושבים המבוהלים כשהם נושאים‬ ‫יהודים‪.‬‬ ‫מתארים תיאור קשה את תלאות הרעש‬
‫איתם חלק מרכושם‪ ,‬או שאר בשרם‬ ‫יוהאן נפומוק ויזינו‪ ,‬כומר צבאי‬ ‫בצפת‪ :‬״בראשון בינואר ‪ 1837‬נכנסה‬
‫פצוע‪ ,‬או גופת אדם רצוצה‪ .‬אחד‬ ‫גרמני‪ ,‬שביקר בטבריה באותה שנה‪,‬‬ ‫השנה החדשה עם הזעזוע העצום של‬
‫ממכרי ניגש אלי‪ .‬׳מה קרה׳‪ ,‬קראתי‬ ‫מביא תיאורים מזעזעים‪ :‬״איזה מראה!‬ ‫רעידת האדמה‪ ,‬שבקעה את האדמה‬
‫אליו‪ ,‬׳השבעתיך‪ ,‬הגד לי מה קרה?׳‬ ‫בכל מקום שאליו הופנה מבטי‪ ,‬נתקל‬ ‫במקומות רבים ותוך רגעים ספורים‬
‫׳בית הכנסת נהרס עד היסוד וכל‬ ‫הוא בתילי חורבות‪ .‬רעידת האדמה‬ ‫הרסה את רוב הבתים‪ ,‬וקברה אלפים‬
‫האנשים שהיו בתוכו נהרגו‪ .‬העיר‬ ‫האיומה מאחד בינואר הרסה כליל את‬ ‫מתושבי צפת מתחת לעיי המפולת‪.‬‬
‫כולה תל חורבות׳‪ .‬עוד מעט ועמדתי על‬ ‫העיירה הלא כל כך זעירה וקברה‬ ‫המצודה נהרסה כליל‪ ,‬הרבעים‬
‫חורבות ביתי‪ .‬עמלתי במשך כל הלילה‬ ‫במפולת החומות את מחציתם של‬ ‫המוחמדנים‪ ,‬שעמדו על קרקע ישרה‬
‫לגולל את האבנים מעל גופות ילדי‪ .‬הם‬ ‫‪ 4000‬התושבים‪ .‬אלה שנשארו בחיים‬ ‫יותר והיו בנויים באופן מוצק יותר ‪-‬‬
‫קבורים כאן מתחת למפולת‪ .‬גם את‬ ‫נטו מספר אוהלים גרועים מעל‬ ‫ניזוקו במשהו פחות‪ ,‬בעוד שכאן‪ ,‬כמו‬
‫בעלי לא ראיתי שוב‪ .‬במשך שבועות‬ ‫למפולת‪ ,‬בהם הם מנסים להתגורר‪.‬‬ ‫בטבריה‪ ,‬פגע האסון בכל כובד משקלו‬
‫מספר נאלצנו להתגורר על מישור‬ ‫בשום מקום לא ראיתי אפילו נסיון‬ ‫בזעם אכזרי ביהודים מוכי הגורל‪.‬‬
‫ההר‪ ,‬כי ריח הצחנה שעלה מן הגופות‬ ‫להקים מחדש את הקירות ההרוסים‪.‬‬ ‫השיטה שלפיה הוקמו הבתים לאורך‬
‫המסכנים רבצו על החורבות במצב של‬ ‫הגבעה התלולה‪ ,‬הביאה לחורבן איום‬
‫הנרקבות מנעונו מלשהות במקום״‪.‬‬ ‫בטלה ויאוש דומם‪ ,‬כאילו נחרב ביחד‬ ‫יותר‪ ,‬כי בשעה שהזעזוע העצום הרס‬
‫הרמן פיקלר־מוסקאו‪ ,‬נוסע משלזיה‪,‬‬ ‫עם הקירות גם אומץ רוחם ‪ -‬תמונה‬ ‫את בתיהם עד לעפר‪ ,‬הרי אלה‬
‫עבר בטבריה באותה עת והוא מספר על‬ ‫של עוני המזעזעת את לב התייר‪ .‬נרגש‬ ‫שלמעלה נפלו על אלה שמתחתם‪,‬‬
‫פגישה עם רבני טבריה וצפת ועל‬ ‫באופן שבסוף כוסו האחרונים בגושי‬
‫מצבה של טבריה‪ :‬״העיר האומללה‬ ‫עד עומק ליבי עברתי בגיא חיזיון זה״‪.‬‬ ‫מפולת מרובים‪ .‬זעזועים קלים באו זה‬
‫הזאת אשר לפני ‪ 13‬חודש נהרסה‬ ‫הנוסע מספר על צעירה יהודיה‬ ‫אחרי זה בהפסקות‪ ,‬במשך כמה‬
‫כביקתת קלפים‪ ,‬מחזה מעורר זוועה‬ ‫שבועות‪ ,‬שהוסיפו להכביד על מחזה‬
‫באמת‪ .‬היתה לה אוכלוסיה של למעלה‬ ‫שפנתה אליו בדברים‪:‬‬ ‫הבעתה שאין להביעו בדברים‪ .‬רבים‬
‫מאלף תושבים‪ ,‬בעיקר יהודים גרמניים‬ ‫״׳האם הנך גרמני‪ ,‬אדוני היקר?׳ ׳כן‬ ‫הם שנהרגו מיד בעיי המפולת‪ .‬רבים‬
‫גבירתי הנכבדה׳ ‪ -‬עניתי תוך הפתעה‬ ‫מאד נבלעו ומתו מיתה אומללה‪ ,‬בטרם‬
‫נעימה‪ - .‬׳האם היית מימיך‬ ‫שאפשר יהיה להוציאם ממפלתם‪ .‬כמה‬
‫בבוואריה?׳ שאלתיה‪ .‬׳כן׳ ‪ -‬ענתה ‪-‬‬ ‫נחלצו גם לאחר חמישה או שישה ימים‬
‫׳שלוש שנים גרתי בברטינגן‪ .‬לאחר‬ ‫כשהם מכוסים פצעים והבורות‪ ,‬רק כדי‬
‫מכן נישאתי לאיש בפולין‪ .‬לפני‬ ‫להאריך לכמה שעות קיום מלא‬
‫שנתיים עלינו לעיר הקודש הזאת‪ .‬אם‬ ‫יסורים; בעוד שאחרים‪ ,‬אבריהם‬
‫תאות לגור באוהל ולהסתפק בלחם ויין‬ ‫רצוצים‪ ,‬אך מתוך הצמדה לחיים‪,‬‬
‫ובקפה בחלב‪ ,‬אשמח לארח אותך׳‪.‬‬ ‫נשארו כדי לשוב לאיתנם‪ .‬וזהו המראה‬
‫מסרתי על ההצעה לבן לווייתי‪ ,‬שהיסס‬ ‫שנתגלה במשך כמה שבועות לאחר‬
‫זמן מה לגור בביתה של יהודיה‪,‬‬ ‫האסון‪ :‬בכל רובע היו הפצועים‪,‬‬
‫הגוועים והמתים‪ ,‬ללא מחסה‪ ,‬ללא‬
‫ולבסוף נכנס יחד איתי לאוהל״‪.‬‬ ‫השגחה וללא מקום לשום עליו את‬
‫הנוסע מביא מפי האשה את סיפור‬ ‫ראשיהם‪ .‬מחזות אלה תוארו לנו על ידי‬
‫הרעש‪ :‬״היה זה ראש השנה לפי הלוח‬ ‫עדי ראיה בצער רב שאין לתארו‪,‬‬
‫שלכם ורובם של בני עמי נועדו בבית־‬ ‫ולעיתים הביאו לידי בחילה‪ .‬לפי מיטב‬
‫הכנסת עם רבניה החסידים והחכמים‬ ‫החישובים ניספו בסך הכל בקירוב ל־‬
‫בשעה השלישית של היום )שעה‬ ‫‪ 5000‬איש‪ ,‬שמהם בערך ‪ 1000‬היו‬
‫תשע(‪ ,‬כדי לשמוע לקח מפיהם‪ .‬אני‬
‫יצאתי לרעות את עזי ולקחתי את בני‬ ‫מוחמדנים והשאר ברובם יהודים״‪.‬‬
‫זה‪ ,‬שבעת ההיא היה עוד תינוק‪ .‬שניים‬
‫אחרים נשארו בבית‪ .‬לאחר חצי שעה‬ ‫אוהלים לניצולי טבריה‬
‫שמעתי רעש כרעש של סערה חזקה‪,‬‬
‫האדמה התנועעה מתחתי‪ ,‬מההרים‬ ‫רובינסון מספר על העזרה לנפגעים‪:‬‬
‫נפלו שברי סלעים והעזים נדחקו אלי‬ ‫״כשהגיעו ידיעות כלשהן על סבלות‬
‫מרוב פחד‪ .‬לא ידעתי את נפשי‪ .‬מלאת‬ ‫אלה לביירות‪ ,‬החלו תורמים מיד‬
‫חרדה השקפתי על העיר מלמטה‪ ,‬מקום‬ ‫תרומות כדי לעזור לאלה שנשארו‬
‫שם נשאר היקר לי מכל יקר ‪ -‬בעלי‬ ‫בחיים והוטל על אנשים להגיע למקום‬
‫וילדי‪ .‬אלוקים אדירים! לא שבתי‬ ‫האסון כדי לפקח על חלוקת המצרכים‬
‫לראותם לעולם! השקפתי על חומות‬ ‫השונים שנתרמו‪ ,‬ולדאוג להשגחה על‬
‫העיר‪ :‬בקיעים רחבים נתהוו בהן‪,‬‬
‫התנועעו המגדלים‪ ,‬המינרטים‪ ,‬כיפת‬
‫בית הכנסת‪ .‬הכל זע ונע‪ .‬פתאום נדמה‬
‫היה כאילו נטתה העיר כולה לצד הים‪,‬‬

‫‪19‬‬