Page 16 - etmol_126
P. 16
אחד האנשים החכמים ביותו שהכותי התיימר להופיע כטלית שכולה תכלת,
משוררת רוסיה כותבת על זאב ז׳בוטינסקי אלא כבשר ודם ...במכתב להדסק׳ה
כתב; ״קניתי בהחבא כיכר לחם ואכלתי
נינה ברברובה ובעלה ולדיסלב חודסביץ׳ היו משוררים רוסים חשובים אותו בלילה ,בחושך ...כמו גנב...
שנמלטו מרוסיה הקומוניסטית כבר בשנת 1922וחיו בברלין ובפאריס ,חיי הסתתרתי ,התביישתי להודות״.
מהגרים קשים מאוד .פעילים בחבורות הקטנות של האינטלקטואלים והוסיף :״לא אוכל לעמוד ברעב״.
הרוסים המהגרים ,מתפרנסים בקושי ,נפגשים זה עם זה ,קוראים זה לפני וסיפור אחר :״נעצרתי ליד קיוסק כדי
זה את יצירותיהם ומפרסמים אותן בבתבי־העת של המהגרים .בין אותם לשתות סודה .לא הספקתי לקחת את
המשקה ומשני עברי הזדקרו ידיים,
סופרים ומשוררים נמצאו מגדולי היוצרים הרוסים של המאה. מבקשות ״א טרינק״)לגימה( .השלכתי
לחודסביץ׳ היה קשר עמוק עם יוצרים יהודים ועברים ,והוא אף הוציא לאור
מבחר של שירת משוררים יהודים ברוסית ,נראה שלמד קצת עברית .חודסביץ׳ עשרים גרוש .השארתי את הכוס״.
מת בגיל צעיר ולאחר המלחמה עברה נינה ברברובה לארצות־הברית ושם היתה המציאות במוסד וברהוב היהודי ,של
למרצה ופרופסור לספרות רוסית באוניברסיטה חשובה .בשנותיה האחרונות אובדן כל תק1דה ,כפתה עליו לא־פעם
פירסמה ספר זברונות בשם ״ההדגשות הן שלי״ שיצא לאור אף בעברית רעיונות שלא היה להם כל תקוה .הוא
בתרגומו של צבי ארד )בהוצאת ״דביר״( .בספר היא מספרת על גלגוליהם דיבר על הצורך ב״חקירת בזק״ של רצח
המוני של ילדי הפנימיה ברח׳ דז׳לנה
וחייהם של הסופרים המהגרים .39דרש שביתה כללית ...הקטע אחר
ומקדישה מקום לידידיה היהודים, באותו מסמך כתב :״מקום זה הוכתר
ביניהם דוד קנוט ,משורר רוסי גולה כבית מטבחיים ואינקוויזיציה של
שעלה לארץ ונפטר כאן ,שאול
טשרניחובסקי ,אנשי "הבימה" שאת ילדים״.
הצגותיה ראתה באירופה ואחרים .היא
מקדישה קטע גדול לזאב ז׳בוטינסקי העבודה הרפואית
אותו העריכה מאוד .מעטים הצליחו
בשורות כה מעטות להעלות את דמותו בתוך כל אלה לא זנח קורצ׳אק ,ולוא
של המנהיג הציוני כמו נינה ברברובה. ליום אחד ,את העבודה הרפואית
וכך היא מתארת את מייסדה של המעשית .יש עניין למנות את הבעיות
התנועה הרוויזיוניסטית שהיה אף סופר הרפואיות שאיתן התמודד ,כפי שבאו
מצויין ומתרגם לרוסית ולעברית ,שעל לידי ביטוי בחומר הארכיוני .עסק
ידו ישבה באחת ממסיבות הסופרים באורח מעשי בגיטו :גרדת ,פצעי לחץ,
פצעים מוגלתיים ,ידיים סדוקות,
בראשית שנות השלושים: אצבעות קפואות ,פטרת ,הרטבת לילה,
"ישבתי ליד ולדימיר ז׳בוטינסקי, כינמת ,שלשול ,שמט החלהולת ,נמק,
שקיימתי אתו יחסי־ידידות שנים רבות. אסתמה ,אבעבועות־רוח ,שעלת,
כשהכרתי אותו ,כבר ידעתי את שחפת ,טיפוס .לרשותו עמדו אמצעי
רעיונותיו ,את פעילותו הספרותית זאב ז׳בוטינסקי טיפול וריפוי פרימיטיביים ביותר שעה
הקודמת ,את עברו האגדי ואת כתיבתו שה״ילדים נרקבים״ .הדרך היחידה
הלוחמת כיום .בימי מלחמת העולם הראשונה הקים לגיון יהודי ,והיה לויטננט כמעט בימים ההם ,לנסות לעמוד בפרץ
בצבא הבריטי .לימים הקים את האירגון הצבאי הלאומי .הוא נפטר ב־1940 )לא תמיד( ,היתה להשקות ילדים במי
בארצות־הברית וכעבור שמונה שנים נוסדה המדינה שלמענה פעל כל ימיו .רק סוכר ,לטפטף לפיהם קצת אלכוהול ,יין
כעבור 16שנה ,ביולי ,1964הועברו עצמותיו חגיגית לישראל ,ורבבות עברו על או וודקה קלה ...במכתב להדסק׳ה כתב,
פני ארונו .ידעתי בעל־פה את תרגומו ל״העורב" של אדגר אלן פו )שאותו בין השאר :״הייתי מבוסס עד הברכיים
תירגם גם לעברית -המע׳( .הוא היה בן 25כשתרגם את השיר ,ואני בת בשלג )להשיג מצרך חיוני עבור
החמש־עשרה מצאתי אותו בקובץ קריאה־ודקלום .תרגום זה עולה בהרבה על הילדים( ,טפטפתי טיפות בעיניים
תרגומו של בריוסוב ושל בלמונט .לראשונה נפגשנו במערכת ׳פוסלדניה מודלקות ,מרחתי יוד על עור של חולה
נובוסטי' ,יצאנו יחדיו .לפרידה אמר לי ברצינות גמורה: גרדת ,חבשתי פצעים״ .בשמן דגים
ראה עוגן הצלה ,מפלט אחרון לחיזוק
׳רשמי אותי בקהל חסידיך׳. הבריאות הרופפת של הילדים .עם זאת
׳רשום אותי בקהל חסידותיך׳ ,צחקתי. קבע שילדים ״נהפכו לזקנים ...משקלם
״היינו נפגשים לפעמים .קומתו נמוכה היתה ,פנים חכמות ,לא־יפות ,נמרצות של בני חמש היה כמשקל בני שנה
ומקוריות ,פנים שלא נשזפו בשמש אירופית .יציבתו היתה צבאית .הוא אחד
האנשים החכמים ביותר שהכרתי מעודי ,אם נעניק את התואר חכם לאדם אחת״.
המבין את איש־שיחו מהמלה הראשונה ,ובמהלך השיחה הוא חי ,משתנה, קורצ׳אק הפך לאגדה ,ולא רק בגלל
יוצר ,משנה את זולתו ו׳מדבר בעיניים׳ .בעל הומור היה ,מגלה תשומת־לב הצעדה הטרגית עם מאתיים ילדיו
ואפילו רעב להכיר את איש־שיחו .תכופות שתיתי ממש את דבריו החיים, למקום הריכוז לקראת המשלוח
החריפים ,הבהירים ,והייחודיים כמו מחשבתו״. למחנה המוות .צעדה זו היתה קוץ
נוסף בנזר הקוצים שהושם על ראשו.
כל חייו היו פרק אנושי גדול אחד
שהפך לאגדה ,שהיא מופת לנתיב
היסורים שבו צעד אדם ,רופא ,מחנך,
סופר לוהם בלתי נלאה לשימור צלם
האדם ,נתיב שסופו הובילו לגיא
צלמוות.
16