Page 196 - הציונות בתוניסיה
P. 196
194פרק שלישי
בין שליטים לנשלטים ,הוא חלק מהמהות הקולוניאלית .במקרה הזה הוכיחו
הצרפתים כי סף השבירה שלהם נמוך מזה של המוסלמים .הציונים ,בסבך הבעיות
הקולוניאליות ,ביקשו שלא להיות השעיר לעזאזל ,אך הם היו מודעים לאפקט
התקדימי של הביטול ולכן ביקשו שלא לפרסם שהביטול היה מיזמתם .עוד לימוד
מהפרשה הוא פומביותו של המאבק .זו הפעם הראשונה שמתיחות כזאת יוצאת
לרחוב בעוצמה כזאת .המאבק גלוי ,פומבי וקיצוני מאוד ,והאיומים שהתקבלו היו
מפורשים וברורים .במציאות החיים המורכבת והטעונה ממילא ,זה היה בבחינת
להצית אש בחבית אבק שריפה .עוד דבר שיש ללמוד מהפרשה הוא הלקחים
שהפיקו כל הצדדים ממנה .היחידים שהשיגו הישג כלשהו היו המוסלמים .הרי
כלפי חוץ ,בעולם הערבי ,וכלפי פנים ,הם ראו שבהפעלת לחץ סביר אפשר
להתגבר גם על שלטונות צרפת .מה תהיה משמעות הדבר לעתיד לבוא? גם
המוסלמים לא יכלו לדעת .אבל אין ספק שמעתה ואילך התחדדה המודעות של
הצרפתים וכמוהם של הציונים לקיומו של הכוח הזה ולהשפעותיו האפשריות.
פרשת נתן הלפרן
ב 2-ביוני 1932היה אמור עורך הדין נתן הלפרן להרצות בתוניסיה .הלפרן היה
אזרח צרפתי יליד שטרסבורג ומנהל קרן היסוד בארצות דוברות צרפתית ,וביקורו
זה נועד להיות ביקורו השני במדינה .הוא הכיר את תוניסיה ואת ציוניה ואף
הרצה לפניהם בעבר .הוא גם סייע בניסיונות לארגן מחדש את הפדרציה הציונית
בשנת .1926את הרצאתו "האמת על פלסטין" ביטלו שלטונות החסות בעקבות
ההסתה בעיתונות המוסלמית נגד הביקור .פרשה זו ,שאירעה כאמור לאחר פרשת
ז'בוטינסקי ,הייתה החמרה בדרישות של מפלגת הדסתור מהציונים בתוניסיה
וכמובן גם משלטונות החסות ,שכן הלפרן כבר הרצה בתוניסיה בעבר ,הוא לא
היה דמות מוכרת ומפורסמת בארץ ישראל (וכמובן שלא בעולם הערבי) ,ודעותיו
הפוליטיות היו רחוקות מאלו של ז'בוטינסקי .ואם לא די בכך — הוא היה אזרח
צרפת.
כמו את המקרה של ז'בוטינסקי גם את המקרה הזה יש לבחון באמות המידה
של המציאות הקולוניאלית .מעודדים מניצחונם הראשון הרהיבו המוסלמים עוז
וביקשו לדחוק את רגלי הציונות ולהדוף אותה לשוליים .שוב השיגו המוסלמים
הישג חשוב ביחסיהם עם הצרפתים .ההרצאה בוטלה שעה אחת לפני מועד
פתיחתה ,דבר המוכיח כי ההססנות בצד הצרפתי הייתה רבה משום שהם הבינו
מה תהיה משמעות הביטול השני בתוך שלושה חודשים .החבל של היחסים בין
הצרפתים לבין המוסלמים נמתח עד רגע קט ממש לפני העימות הצפוי .ושוב,
הצרפתים נשברו וקיבלו את דרישות המוסלמים .פרשה זו הגיעה עד לבית
הנבחרים הצרפתי .הלפרן פנה אל לאון בלום ,אז חבר בית הנבחרים ,ותיאר את
התפתחות הפרשה מנקודת ראותו .לדעתו ,קריאת הדסתור להפגנה הייתה קרובה