Page 13 - etmol 8
P. 13
תנאי עבודה קשים מאוד בהתחלה לקחה ספינה קטנה את תושבי ארצות״הברית החדשים אל
הנמל של ניו״יורק הסואנת .עד שלא מצא את בו״משפחתו
בסביבתו הממשית .היו לו שלושה ילדים :בן אחד היה בעל הסתובב ברל בחוצות העיר ,נדהם ומבולבל .מראה כזה לא
חנות לא גדולה ,בן שני עבד כפקיד והבת נישאה למורה ראה ולא עלה בדמיונו — בניינים מרקיעי שחקים ,המוני
בבתי־הספר ציבוריים .בשתי השנים האחרונות לחייו לאחר בני־אדם וכולם ממהרים ,רעש ,עשן .כאשר הגיע לבית
פטירת אשתו ,התגורר המהגר הוותיק בבית־אבות שנבנה קרובו לא היתה קבלת הפנים נלהבת .שלושה ילדים קטנים
בדירה אפילה בבית שנמצא בשכונת עניים .האב עובד
על־ידי אגודת הפועלים בה היה חבר .במותו היה בן .71 שעות ארוכות מאוד והכנסתו דלה — והנה בא ונוסף
ברל היה אחד מתוך קרוב לשני מיליון יהודים יוצאי בן־משפחה ,ו׳׳הוותיקים״ באמריקה חששו שיהיה עליהם
מזרח אירופה שהגיעו לאמריקה בחמישים השנים שבין למעמסה .יומיים לאחר שהגיע ברל לארצות״הברית התחיל
לעבוד בתופר כפתורים בבית מלאכה למעילי נשים .עונת
. 1875-1925 ייצור הבגדים היתה בשיאה ,ובשבוע הראשון עבד ברל
ארבע־עשרה שעות ליום .בקושי סיים את העבודה עם פרוס
.4הרמן ,מהגר של 1950 השבת ,וחזר לחדרו הקטנטן .זה היה השבוע הקשה ביותר
בחייו ,שמונים שעות״עבודה מפרכת התישו אותו .באותה
הרמן היה בן למשפחת סוחרים אמידה ומצליחה בוורשה. שבת ישן כמעט כל היום ולא הלך אל בית־הכנסת .הוא לא
הרמן היה כבר נשוי ואב לילד קטן ומתפרנס ברווחה .שפתו פסק מלתהות :״מדוע באתי לאמריקה? זו ארץ־הזהב
היתה פולנית ,ולא האידיש המסורתית .לפעמים חשב על הנכספת כשאני ועוד אלפים שעובדים כמוני שמונים שעות
אמריקה ,אבל ״מדינת הזהב״ היתה בשנות השלושים כמעט בשבוע גרים בתנאים גרועים ואוכלים פת לחם חרבה?״
סגורה בפני הגירה מארצות מזרח אירופה ודרומה ,ומצבו הרהוריו של ברל בתום השבוע הראשון באמריקה כמעט
בפולין היה יחסית טוב .פרצה מלחמת העולם השניה .על שהביאוהו לחזור לאירופה .אבל כסף לא נשאר לו ,וניצוץ
יהודי מזרח אירופה עברו אימי השואה .רובם ,בתוכם כל
משפחתו של הרמן ,הושמדה על־ידי הגרמנים .הוא ניצל תקווה שמצבו ישתפר נותר בליבו.
בנם וכתום המלחמה נמצא במחנה באיזור הכיבוש ואמנם ,מצבו של ברל השתפר לאט לאט ,אבל היו לו עוד
האמריקאי של גרמניה .היה חולה בגופו ובדיכאון נפשי. שבועות רבים של עבודה מעל לכוחות אנוש ,ותקופות שפל
רוב אלו שניצלו עמו עלו לארץ־ישראל ,באניות מעפילים. כמעט ללא עבודה .פעמים אחדות ניסה את מזלו כרוכל ,אבל
הרמן היה גם הוא ציוני ,אבל רצה להגיע יותר לאמריקה, הרוכלות איבדה את זוהרה — כבר ישנן חנויות לאורכה
שכן שם היו לו קרובים שהיו שולחים אליו כסף ועזרה ולרוחבה של הארץ .את הרוכל היהודי רדפו ילדים
חומרית .האמריקאים חוקקו חוק מיוחד שהתיר ל־200,000 לא־יהודים.וזרקו בו אבנים ולעגו להיגוי הזר שלו .ברל
פליטי מלחמה להגר לארצות־הברית ובמסגרתו קיבל אף מאם ברוכלות .רוב שנותיו עבד כחייט ,והשתתף בשביתות
הוא רשיון כניסה .הוא הגיע לניו־יורק ב־ 1950בגיל .33 הגדולות שביססו איגוד מקצועי חזק המגן על חבריו .הוא
היה אז שפע בארצות־הברית והרמן קיבל סיוע מאירגוני הכיר חייטים כמוהו שנהפכו לעצמאיים ומהם שהתעשרו
סעד יהודיים .אחרי שהות של שנה בניו־יורק החליט לעקור בתעשייה שהיתה יהודית ברובה ,אר שני הנסיונות שהוא
ללום־אנג׳לם ,ושם לנסות את מזלו .במטרופולין שעל החוף עשה להיות בעל מלאכה עצמאי לא הצליחו ,והוא חזר
המערבי הצליח ,תחילה במסחר ולאחר מכן כסוחר לעבוד אצל אחרים .פרנסתו היתה ממוצעת ,אבל הוא הצליח
במגרשים ובפיתוח איזורי מגורים חדשים .שם גם מצא את לחסור קצת כספים ולהביא אליו לאמריקה את אחיו
בת־זוגו! אף היא מניצולי השואה ,ונולדו להם שלושה
ילדים .הרמן נעשה אמיד ,אבל השתתפותו בפעילות יהודית ואחיותיו.
היתה מצומצמת בארגון ניצולי שואה .אולם ,כל זה השתנה ברל לא הקפיד במצוות ,אבל היה בדרך כלל שומר שבת
ב־ 1967ערב מלחמת ששת הימים .בהכנה הערבית להתקפה וחגים וכשרות ,ובא מדי פעם לבית־הכנסת .היה חבר מסור
על ישראל ראה ברוחו אימי שואה חדשה ,והנצחון הישראלי לאגודה של יוצאי העיירה ממנה בא )״לאנדסמאנשאפט״(.
הגדול עורר אצלו התלהבות והתרגשות .מאז הוא מרים הוא לא התנגד לציונות ,אבל עניין ארץ־ישראל לא היה
תרומות נכבדות למגבית הישראלית ומבקר בארץ מדי פעם. קרוב לליבו במיוחד ,בשבילו היהדות היתה בעיקר
בנו בן העשרים היה שנה בארץ ומתכנן לעלות — אולם,
הרמן ואשתו אינם כה מאושרים מזה ,ואין עדיין יודע ,כוחו משפחה ממזרח אירופה ,כבר ״הסתדרר׳
של מי יגבר.
13