Page 243 - הדרך לכט בנובמבר
P. 243

‫גיבוש המסקנות ושלב ההכרעה  ‪241‬‬

‫זרמים ברורים ושונים בקבוצה הרופפת שהתגבשה‪ :‬הצמד הפרו‪-‬ערבי ראה מול‬
‫עיניו את הסיפא — מדינה אחת עם רוב ערבי; ואילו מטרתם של האחרים הייתה‬
‫הרישא‪ :‬השגת פסק זמן ארוך שידחה הכרעה מכאיבה‪ .‬כפל המגמות הקשה על‬
‫קידומו של הרעיון‪ ,‬כמו גם היעדרותו של הוד‪ ,‬שנסע באותו זמן למחנות העקורים‪.‬‬
‫האחרון כתב למשרד החוץ שלו ב‪ 18-‬באוגוסט (לאחר שחזר מהסיור) כי ההצעה‬
‫אודות משטר נאמנות עדיין עומדת על הפרק אך עוד לא הוגשה בכתב‪65.‬‬
‫התמהמהות זו הייתה בעוכריו של רעיון משטר הנאמנות‪ ,‬שכן באותה עת החלו‬
‫תוכניות אחרות לצבור תנופה‪ .‬בסופו של דבר התמסמס רעיון משטר הנאמנות‪.‬‬
‫הנציגים ההודי והאיראני מצאו שותף אחר — היוגוסלבי — ונטשו את הרעיון‪.‬‬
‫האחרים עברו לעסוק בחלוקה על גרסאותיה השונות‪ ,‬אולם ההססנות שדבקה‬

                          ‫בחלק מחברי הוועדה המשיכה ללוותם עד תום עבודתם‪.‬‬
‫מי שהצליחו לקדם את עבודת הוועדה היו אנשי המזכירות‪ .‬חבורה מצומצמת‬
‫זו‪ ,‬שגילתה במהלך החקירה עצמאות רבה‪ ,‬קיבלה עתה חיזוק משמעותי בדמותם‬
‫של מומחה הכלכלה האמריקני ג'ון רידמן והצרפתי אנרי ויז'ייה‪ ,‬פקיד בכיר‬
‫במחלקה הפוליטית של האו"ם‪ .‬שניהם עזבו את עבודתם הקבועה במטה האו"ם‬
‫בניו יורק וטסו לז'נבה כדי לסייע בחיבורו של הדו"ח — רידמן הכלכלן‪ ,‬לבקשתו‬
‫של באנץ'; ועמיתו ויז'ייה‪ ,‬לאחר שההזדקקות לכישוריו ולניסיונו הרב גברו על‬

       ‫החשדות על קרבתו לציונים‪ ,‬שמנעו את הצטרפותו למשלחת מלכתחילה‪66.‬‬
‫הופעתו של רידמן הוסיפה ממד חשוב לעבודת הוועדה‪ .‬למרבה הפלא‪ ,‬עד‬
‫לבואו ניזונו חברי אונסקו"פ בסוגיות הכלכליות כמעט רק מהרצאותיו של‬
‫הורוביץ‪ .‬נציגי הוועדה‪ ,‬שהתאספו סביב רידמן לישיבה לא‪-‬פורמלית‪ ,‬ביקשו‬
‫לשמוע את דעתו על כושר הקיום שיהיה למדינה ערבית עצמאית שתקום במסגרת‬
‫חלוקה‪ .‬מומחי הסוכנות‪ ,‬ובראשם הורוביץ‪ ,‬כבר פסקו כי מדינה כזאת תוכל‬
‫לכלכל את עצמה כיאות (ואף פרסמו תזכיר מפורט בעניין)‪ .‬אולם אחד מהטיעונים‬
‫המרכזיים של רעיון האחדות הכלכלית מבית מדרשו של רנד היה כי הערכה זו‬
‫מוטלת בספק וכי הקמתה של מדינה יהודית נפרדת מהמדינה הערבית עלולה‬
‫להיות מכת מוות לאוכלוסייתה של המדינה הערבית העתידה‪ ,‬שעד עתה הוסדרו‬
‫חייה בעזרת המנהל הבריטי‪ .‬דעתו של רידמן בעניין הייתה נחרצת‪ :‬מדינה ערבית‬
‫בתוכנית חלוקה 'לא תוכל להתקיים כלל' בלי מערכות משותפות עם המדינה‬
‫היהודית‪ .‬רידמן ציין בעיקר את החשיבות של מטבע משותף ואיחוד מכס והצביע‬
‫על תחומים נוספים שבהם יש חשיבות לשיתוף כלכלי כגון רשת התחבורה‪ ,‬מטבע‬
‫ועוד‪ .‬הוא ביקש להבהיר כי הוא משוכנע שמדינה עברית תוכל לקיים את עצמה‪,‬‬

‫נציגי האו"ם בנימוק שהתוכנית המדוברת 'גוועה' ולפיכך הצעות בילי אינן רלוונטיות עוד‪.‬‬         ‫‪	65‬‬
                          ‫‪TNA CO 537/2341, MacGillivray to Smith, 22 August 1947‬‬          ‫‪6	 6‬‬
                            ‫‪ANA A1838/283 852/19/1/1, Hood to FO, 18 August 1947‬‬
                                                    ‫‪UNA S-611-5, Lie to Hoo, 2 July 1947‬‬
   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248