Page 264 - הדרך לכט בנובמבר

‫‪ 262‬פרק ‪9‬‬

‫מפתו של מוהן פשטה ולבשה צורה‪ .‬הוא עיכל את המראות והרשמים שספג‬
‫במהלך החקירה והרבה להתייעץ עם מקגיליווריי והורוביץ‪ ,‬ומאוחר יותר‪ ,‬בז'נבה‪,‬‬
‫עם היועץ הכלכלי רידמן‪ .‬מוהן תיאר את התנהלות הוועדה בציניות‪ .‬גם כאשר‬
‫קבוצה גדולה כבר דיברה על חלוקה‪' ,‬בזמן שאני התעסקתי במפות‪ ,‬הם התדיינו‬
‫על האספקטים הפוליטיים‪ ,‬האדמיניסטרטיביים והכלכליים של תוכנית חלוקה'‪.‬‬
‫ואז‪' ,‬בערך שבוע לפני הגשת הדו"ח פתאום נודע להם שהדו"ח אמור לכלול גם‬

‫איזה שהוא שרטוט גבולות'‪14.‬‬
‫ב‪ 20-‬באוגוסט‪ ,‬יום עבודתה הראשון של ועדת המשנה לנושא הגבולות‪,‬‬
‫התבקש מוהן להופיע לפניה והביא עמו לדיון ‪ 11‬מפות חלוקה שונות‪ .‬החברים‬
‫רק ניגשו למלאכת שרטוט הגבולות‪ ,‬וכפי הנראה עדיין לא הבינו את חומרת‬
‫מצבם לאור מורכבותה של המשימה ופרק הזמן הקצר שעמד לרשותם לטפל‬
‫בה‪ .‬ליסיצקי שאל את מוהן בשם מי הוא מראה את המפות‪ .‬מוהן הודה כי אלה‬
‫לא הצעות של מי מהנציגים בוועדה‪ ,‬והנציג הצ'כוסלובקי קבע כי 'הוועדה אינה‬
‫יכולה להביא בחשבון מפות אנונימיות'‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬בינתיים‪ ,‬לוועדה יש רק מפה‬

‫אחת — מפתו של פברגט‪15.‬‬
‫נקודת המוצא שעל פיה בחנו את הסוגיה תומכי החלוקה הייתה ההפרדה בין‬
‫היהודים לערבים‪ .‬השאיפה הייתה כי במדינה היהודית יהיה מיעוט ערבי קטן ככל‬
‫האפשר‪ ,‬ולהפך כמובן‪ .‬אולם מעבר להפרדה בין האזורים שבהם היה רוב ברור‬
‫לערבים או ליהודים — מבחינה דמוגרפית או מבחינת בעלות על הקרקע –היה‬
‫גם רצון ליצור תבנית ברורה ופשוטה לגבולות‪ ,‬כדי לשמור על רצף טריטוריאלי‬
‫ולצמצם למינימום את נקודות החיכוך בין הערבים ליהודים‪ .‬שיקול נוסף היה‬
‫האפשרות לפיתוחה העתידי של מדינה יהודית לקראת קליטת העלייה שצפו‬
‫כי תגיע לארץ‪ ,‬ומשום כך הייתה מחלוקת בין המצמצמים (ובראשם נציג פרו)‬
‫למי שראה בהסדר העתידי פתרון לבעיית יהודי העולם (צמד הלטינו‪-‬אמריקנים‬

‫האחרים)‪.‬‬
‫עם הנתונים הללו בחנו החברים את המפה ונוכחו בקשיים‪ :‬רוב היהודים‬
‫והערבים היו מרוכזים במרכז הארץ ולאורך רצועת החוף‪ ,‬באופן שלא השאיר‬
‫אפשרות שבמדינה היהודית לא יהיה רוב ערבי ניכר; חבלי הארץ בצפון ובדרום —‬
‫הנגב והגליל — לא התאפיינו בריכוזים גדולים של יהודים או ערבים‪ ,‬כך שצירופם‬
‫לתחומי המדינה היהודית לא היה משנה הרבה את היקפו של המיעוט הערבי בה‪.‬‬
‫היהודים טענו ששני האזורים האלה דרושים להם לקיום ולפיתוח‪ ,‬וכי תחת שלטון‬

‫דעותיו של הסגן בעניינים הטריטוריאליים לא חפפו לאלה של נציגו הבכיר‪ ,‬כך שגם אם‬ ‫‪1 4‬‬
‫מוהן פעל משלב מסוים בשליחות היושב ראש‪ ,‬התוצאות הסופיות מעידות שלא נכון יהיה‬ ‫‪1 5‬‬

‫לתארו ככזה שרק הוציא לפועל את תוכניות סנדסטרום‪.‬‬

‫‪Mohn, Krumulur, pp. 264–278‬‬
‫א"מ ‪/93‬חצ‪' ,2270/1/‬פגישת אונסקו"פ'‪ 20 ,‬באוגוסט ‪.1947‬‬