Page 266 - הדרך לכט בנובמבר
P. 266
264פרק 9
עם כל חבר מקבוצת תומכי החלוקה כדי לדון בנושא באופן אישי ולהציג לו את
הצעתו20.
איש מחברי אונסקו"פ לא היה שבע רצון מהסבריו של הסגן השוודי.
סנדסטרום ובלום ,למשל ,העלו ספקות ביחס לדעתו הנחרצת של מוהן שהנגב
כולו צריך להיכלל בגבולות המדינה היהודית .מוהן הרצה ,הסביר ושכנע.
הוא נהנה מיתרון חשוב :בזמן החקירה הוא הקפיד לא להיות מזוהה עם אחד
מהצדדים ,ובמידה רבה נתפס כאיש מקצוע חסר פניות 21.טיעוניו היו גיאוגרפיים,
דמוגרפיים וכלכליים ,מה שהקל על אנשי הוועדה לסמוך את ידיהם על הצעתו
ולהעניק לה 'הסכמה עקרונית' 22.כפי הנראה ראו החברים את ציור המפה הסופי
רק ב 30-באוגוסט (יום לפני הגשת הדו"ח) ,בישיבה לילית שנתארכה עד לשעה
שתיים אחר חצות .סנדסטרום ביקש ממוהן 'להסביר לוועדה' את שרטוט הגבולות,
ובנקודה זו גם נעצר רישום הפרוטוקול כשבסוגריים מצוינות המילים 'הצגת
המפות לנציגים'23.
'אף אחד לא היה ממש שבע רצון מהצעתי ,אך לאף אחד גם לא הייתה הצעה
טובה יותר' ,ניסח מוהן את הדברים 24.גרנדוס התאמץ להסביר לחברים את
מעלותיה של המפה .בלום כתב ש'ההצעה הייתה "מרתקת" ו"בלתי רגילה"' 25.שוב
הונחו על המאזניים הרצון להימנע מכישלון והכוונה להעלות את ארץ ישראל על
פסים חדשים שבהם ה'קטר' לא יהיה בריטי .החברים הסכימו על המפה וסיכמו
שהאישור הסופי לדברים יינתן למחרת ,כאשר יחתמו על הדו"ח .שרתוק תיאר את
האירועים כ'מהפך דרמטי' שאת סיבותיו התקשה להסביר 26,מוהן הגדיר אותם
כ'הסכמה יחסית שנבעה מייאוש' 27,וסנדסטרום סיכם כי 'תחושת האחריות והזמן
הקצר שעמד לרשותנו הכשירו את הקרקע לקבלת המפה למרות חסרונותיה
הברורים'28.
המפה ,שנראתה מוזרה למדי ,חילקה את הארץ לשבעה חלקים :הכרך של
ירושלים ,ושישה אזורים שונים — שלושה של המדינה היהודית ושלושה של זו
הערבית .החידוש במפה היה 'נקודות המגע' ( — )Kiss pointsהמקומות שבהם
התחברו שטחיהן של שתי המדינות בצורה שדמתה למשולשים שמשיקים קודקוד
לקודקוד .המצאה זו אפשרה לשמור על רצף טריטוריאלי בין חלקיה של כל
Mohn, Krumulur, pp. 278–279 2 0
הורוביץ ,בשליחות מדינה נולדת ,עמ' .196 2 1
22
Mohn, Krumulur, p. 279 2 3
UNA S-608-2, 51st Meeting, 30 August 1947 24
2 5
Mohn, Krumulur, p. 279 26
,NNA 999.212חטיבת אונסקו"פ ,תיק ,125בלום למשרד החוץ 3 ,בספטמבר .1947 27
28
אצ"מ ,S25/5991שרתוק למאירסון 7 ,בספטמבר .1947
Mohn, Krumulur, p. 279
Sandström, ‘Palestinafrågan’, p. 31