Page 321 - הדרך לכט בנובמבר
P. 321
המעצמות הגדולות ואונסקו"פ 319
המוצהרת ומהלחץ הציוני הבלתי פוסק שהופעל עליהם .פנייתם של הבריטים
לאו"ם אפשרה לאמריקנים להסיר מעליהם (באופן זמני) את כובד משקלה של
ההכרעה ,ולהתייחס לאו"ם כ'פוסק עליון' שמאחורי החלטותיו אפשר להתחבא.
גישה זו הוכתבה גם מחילופי הגברי במחלקת המדינה כששר החוץ ברנס וסגנו
אצ'יסון הוחלפו במרשל ובלווט ,ובתקופת חקירתה של הוועדה הגורם שהיה אמור
להיות מופקד על הטיפול בענייני ארץ ישראל היה בשלבי הלימוד הראשוניים
של הנושא .מי שמילא את החלל שנוצר ונשא בנטל ניהול העניינים בזמן עבודת
הוועדה היה לוי הנדרסון ,מנהל אגף המזרח התיכון במחלקת המדינה ,שהיה ידוע
בהתנגדותו הנחרצת לפתרון החלוקה .הנדרסון ניהל את המגעים כאחראי לנושא,
ובמקביל קיים מסע שכנוע נמרץ בקרב הצמרת האמריקנית ,שתכליתו הייתה
למנוע את תמיכת ארצות הברית בפתרון חלוקה בכלל ובהקמת מדינה יהודית
בפרט11.
הנדרסון טען כי תמיכה ישירה או עקיפה בקידום רעיון החלוקה עלול לגרום
נזק לאינטרס הלאומי האמריקני .בתחילת יולי הוא שיגר תזכיר מפורט לשר החוץ,
ובו הבהיר את עמדתו הנחרצת כנגד התערבות אמריקנית שתסייע לאימוצה של
תוכנית חלוקה .הוא הזהיר במסמך כי בכל מקרה' ,אם התוכנית שתאומץ בסופו
של דבר תיחשב בעיקר כתוכנית אמריקנית ,או ככזו שנתקבלה כתוצאה מלחץ
אמריקני[ ,אנו] ניחשב לאחראים העיקריים לניהול תוכנית כזאת ולאכיפתה'12.
איום זה היה הסיבה לשתיקה שגזרו על עצמם האמריקנים ביחס לאונסקו"פ,
למרות המחאות של גורמים ציוניים ברחבי ארצות הברית.
בפתח הפרשה נשמעו אמנם גם קולות אחרים בממשל האמריקני .היה זה
בתחילת עבודתה של אונסקו"פ ,בעת שהוועדה קיימה את ישיבותיה הראשונות
בניו יורק .בשלבים הראשונים לא היה זה מובן מאליו שוועדת האו"ם תקיים
את חקירתה בארץ ישראל ,וחלק מההערכות גרסו שהיא תשהה פרק זמן ארוך
בניו יורק .בנסיבות אלה זרמו לוועדה בקשות רבות של בודדים וארגונים שונים
(בעיקר יהודיים וציוניים) שביקשו להופיע לפניה בניו יורק .תופעה זו הטרידה
גורמים בממשל האמריקני .במחלקת המדינה — שנטתה 'לשבת על הגדר' בנושא
ארץ ישראל עד שיתבררו החלטותיה של ועדת החקירה (עמדה שאומצה ,כזכור,
בתחילת המגעים עם הבריטים עוד טרם הגשת הסוגיה לאו"ם) — חששו שאם
הוועדה תשמע עדויות בניו יורק ,עלולה 'שתיקה' מצד הממשל להתפרש כהסכמה
לדברי 'האזרחים האמריקנים' שיעידו .לפיכך לחץ אוסטין ,ראש המשלחת באו"ם,
לגבש דעה בנושא ,גם כדי להציג אותה לפני הוועדה כעמדתה המוצהרת של
גנין' ,יחסה של ארצות הברית להקמת מדינת ישראל' ,עמ' Evan M. Wilson, ;239—238 11
Decision on Palestine: How the U.S. Came to Recognize Israel, Stanford 1979, 1 2
p. 102; Radosh and Radosh, A Safe Haven, pp. 219–220
Henderson to S/S, 7 July 1947, FRUS, Vol. 5 (1947), pp. 1120–1123
