Page 325 - הדרך לכט בנובמבר
P. 325
מסקנות
אונסקו"פ נחקקה בתודעה ההיסטורית כוועדה ששוכנעה במהירות לתמוך
בציונות ,אולם תיאור זה אינו מדויק .גם לאחר החקירה ,עת ישבה הוועדה על
המדוכה בז'נבה ,עדיין יכולה הייתה הקערה להתהפך על פיה .הטענה הערבית,
על ועדה 'משוחדת' ,מופרכת לחלוטין .חישוב פרטני יוכיח כי כאשר החלה ועדת
אונסקו"פ את חקירתה ,היו יחסי הכוחות בתוכה בין תומכי היהודים לתומכי
הערבים מאוזנים .גם אם נוציא מכלל חשבון את אלה שהיו כבולים מבית (לשני
הכיוונים) ,ונשקול את הנטיות שהביאו עימם החברים העצמאיים לחקירה ,נראה
כי בפתח החקירה היו סיכוייהם של היהודים ושל הערבים להטות את דעת הרוב
לכיוונם זהים .אפשר לומר כי כותבי הזיכרונות וההיסטוריה — שיצרו ,למשל ,את
המיתוס על ההשפעה המכרעת שהייתה למאבקם של מעפילי 'אקסודוס' — טעו.
גם 'ההישג הציוני' ,שנקשר בביקור הוועדה במחנות העקורים ,לא היה הגורם
ששינה את פני הדברים בוועדה .מה ,אם כן ,הביא את אונסקו"פ לפתרון פרו-
ציוני מובהק?
'החלוקה זכתה לאהדה בשל העובדה שחברי הוועדה התקשו ,על אף כל
מאמציהם ,למצוא פתרון אחר שיתקבל על הדעת' ,כתב בהגינות קצין הקישור
הורוביץ 1.המשפט הזה אמנם טבע בים הסופרלטיבים שתיארו את הרושם העז
שהטביעה העדות הציונית על חברי הוועדה ,אך הוא יכול לשמש נקודת מוצא
לשרטוט מדויק יותר של פרשת אונסקו"פ .ההישג המדיני של הדיפלומטיה
הציונית היה ,לפני הכול ,הצגתו העקבית של פתרון ברור ופרגמטי מול התביעה
הערבית' :כולה שלי' .למעשה ,משלב מוקדם יחסית האירועים היו כעין 'משיכת
חבל' בין הערבים ליהודים .הבריטים התאמצו להיראות כמי שהזמינו חקירת אמת
חיצונית ,וחברי הוועדה אימצו לעצמם בקלות ראייה זו ,כמו גם את המסקנה כי
עידן המנדט הבריטי צריך לבוא לסיומו .בתום פרק החקירה בארץ ישראל היו
בידי חברי הוועדה נתונים שהיו מוסכמים כמעט על כולם :הם התרשמו מאוד
מהמפעל הציוני וסברו כי היישוב בשל לנהל את ענייניו בעצמו; כמו כן הם נוכחו
לדעת כי המתח בין היהודים לערבים הוא חמור ומסוכן ,וכי האחרונים אינם
מוכנים לכל פשרה שהיא.
שלב הדיונים הראשון בז'נבה סוכם במהירות :אחרי שאונסקו"פ השילה את
1הורוביץ ,בשליחות מדינה נולדת ,עמ' .220
323
