Page 328 - הדרך לכט בנובמבר
P. 328
326מסקנות
כך שמדינה זו תהיה בעלת גבולות רחבים .נציגי אונסקו"פ זיהו באופן עקרוני את
היישוב היהודי בארץ כיחידה עצמאית ,והעניקו לו הכרה וריבונות על מה שהשיג
עד אז ללא כל קשר לשאלת העקורים .לעומת זאת ,בשאלת הגבולות ביססו
הציונים את דרישותיהם על העקורים המתדפקים בפתח .העקורים ,אם כן ,לא היו
העילה להקמת המדינה ,אלא מי שבזכותם הורחבו גבולותיה.
ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלידי פסק כי החלטתה של אונסקו"פ הייתה
'ציונית לכל דבר' ,ובכך תמצת את טיעוני הערבים נגד תוצאות עבודתה של
הוועדה מאז ועד ימינו 7.אולם הביקורת הזאת מתעלמת מהדרך למסקנותיה
של הוועדה .בזמן עבודתה הקצר והתחום ,מצאה עצמה הוועדה שוב ושוב
עוסקת בתוכנית אחת בלבד שהייתה מגובשת וריאלית — החלוקה .הבריטים
נמנעו מלהמליץ על פתרון ,וגם החברים שלא באו במגמה לדחוק את רגליהם של
הבריטים שוכנעו כי לא יהיה זה נכון להמשיך את המנדט .הערבים דבקו בפתרון
שאפילו חברי אונסקו"פ הפרו-ערבים פשוט לא היו יכולים לקבל ,ולנוכח חשיפת
המצב האמיתי שבו הייתה שקועה אונסקו"פ עד לרגעיה האחרונים ,מחדלם
המדיני לובש ממדים טרגיים מבחינתם .בנסיבות אלה לא נותר לחברי אונסקו"פ
אלא לחזור ולהתמקד בחלק הברור של התמונה — היהודים.
בחודש אוגוסט 1947מצאו עצמם 11חברי הוועדה בז'נבה במצב בעייתי :הם
היו אמורים לחרוץ את גורלה של בעיה בין-לאומית מהמעלה הראשונה ,אולם
המעצמות התעלמו מהם והשתדלו בכל כוחן להימנע מלחשוף את דעותיהן
בעניין .הקבוצה עצמה הייתה מפוצלת ואכולת ספקות ,אך ביקשה למלא את
משימתה ולהגיע לכלל החלטה .שתי אלטרנטיבות הוצגו לפני המהססים .באופן
כללי אפשר לומר שאחת מהן הייתה פרו-ערבית והשנייה פרו-ציונית .הראשונה
הייתה מנוגדת לדעת הערבים (שכבר דחו טובות ממנה בעבר) ולדעת הציונים ,עד
שנדמה היה כי אין טעם להציעה .מבחינה זו היה יתרון ברור לתוכנית השנייה,
ואת מגרעותיה עבור הערבים ניסו חברי הוועדה לפתור בדרכים שונות :בסיפוחם
של האחרונים לעבר הירדן ,בהבטחת חוסנם הכלכלי או בכך שלצד תוכנית זו
תוגש לעצרת גם תוכנית המיעוט ,שתוכל להתחרות בתוכנית החלוקה .למעשה,
חלק מחברי אונסקו"פ ,תומכי המלצת הרוב ,לא האמינו שמדינה ערבית תוקם על
פי הנוסחה שהציעו ,כיוון שקשה היה להניח כי הערבים ישתפו פעולה עם האו"ם
בהקמת מדינה .על הנייר זו הייתה 'תוכנית חלוקה לשתי מדינות' ,אך בפועל
הייתה זו תוכנית להקמת מדינה יהודית.
חיסרון נוסף של תוכנית החלוקה נבע מאיומיהם של הערבים בהפעלת
.Walid Khalidi, (ed.), From Haven to Conquest, Beirut 1971, p. xixאדוארד סעיד 7
קבע שהתוכנית לא הייתה הוגנת ,כיוון שהועידה את רוב השטח ליהודים בניגוד לנתוני
הדמוגרפיה של הרוב הערבי .גם כותבים ערבים אחרים התייחסו לכך ברוח דומה .ראו:
Podeh, Chances, pp. 42–43
