Page 328 - הדרך לכט בנובמבר
P. 328

‫‪  326‬מסקנות‬

‫כך שמדינה זו תהיה בעלת גבולות רחבים‪ .‬נציגי אונסקו"פ זיהו באופן עקרוני את‬
‫היישוב היהודי בארץ כיחידה עצמאית‪ ,‬והעניקו לו הכרה וריבונות על מה שהשיג‬
‫עד אז ללא כל קשר לשאלת העקורים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בשאלת הגבולות ביססו‬
‫הציונים את דרישותיהם על העקורים המתדפקים בפתח‪ .‬העקורים‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא היו‬

                      ‫העילה להקמת המדינה‪ ,‬אלא מי שבזכותם הורחבו גבולותיה‪.‬‬
‫ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלידי פסק כי החלטתה של אונסקו"פ הייתה‬
‫'ציונית לכל דבר'‪ ,‬ובכך תמצת את טיעוני הערבים נגד תוצאות עבודתה של‬
‫הוועדה מאז ועד ימינו‪ 7.‬אולם הביקורת הזאת מתעלמת מהדרך למסקנותיה‬
‫של הוועדה‪ .‬בזמן עבודתה הקצר והתחום‪ ,‬מצאה עצמה הוועדה שוב ושוב‬
‫עוסקת בתוכנית אחת בלבד שהייתה מגובשת וריאלית — החלוקה‪ .‬הבריטים‬
‫נמנעו מלהמליץ על פתרון‪ ,‬וגם החברים שלא באו במגמה לדחוק את רגליהם של‬
‫הבריטים שוכנעו כי לא יהיה זה נכון להמשיך את המנדט‪ .‬הערבים דבקו בפתרון‬
‫שאפילו חברי אונסקו"פ הפרו‪-‬ערבים פשוט לא היו יכולים לקבל‪ ,‬ולנוכח חשיפת‬
‫המצב האמיתי שבו הייתה שקועה אונסקו"פ עד לרגעיה האחרונים‪ ,‬מחדלם‬
‫המדיני לובש ממדים טרגיים מבחינתם‪ .‬בנסיבות אלה לא נותר לחברי אונסקו"פ‬

                       ‫אלא לחזור ולהתמקד בחלק הברור של התמונה — היהודים‪.‬‬
‫בחודש אוגוסט ‪ 1947‬מצאו עצמם ‪ 11‬חברי הוועדה בז'נבה במצב בעייתי‪ :‬הם‬
‫היו אמורים לחרוץ את גורלה של בעיה בין‪-‬לאומית מהמעלה הראשונה‪ ,‬אולם‬
‫המעצמות התעלמו מהם והשתדלו בכל כוחן להימנע מלחשוף את דעותיהן‬
‫בעניין‪ .‬הקבוצה עצמה הייתה מפוצלת ואכולת ספקות‪ ,‬אך ביקשה למלא את‬
‫משימתה ולהגיע לכלל החלטה‪ .‬שתי אלטרנטיבות הוצגו לפני המהססים‪ .‬באופן‬
‫כללי אפשר לומר שאחת מהן הייתה פרו‪-‬ערבית והשנייה פרו‪-‬ציונית‪ .‬הראשונה‬
‫הייתה מנוגדת לדעת הערבים (שכבר דחו טובות ממנה בעבר) ולדעת הציונים‪ ,‬עד‬
‫שנדמה היה כי אין טעם להציעה‪ .‬מבחינה זו היה יתרון ברור לתוכנית השנייה‪,‬‬
‫ואת מגרעותיה עבור הערבים ניסו חברי הוועדה לפתור בדרכים שונות‪ :‬בסיפוחם‬
‫של האחרונים לעבר הירדן‪ ,‬בהבטחת חוסנם הכלכלי או בכך שלצד תוכנית זו‬
‫תוגש לעצרת גם תוכנית המיעוט‪ ,‬שתוכל להתחרות בתוכנית החלוקה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫חלק מחברי אונסקו"פ‪ ,‬תומכי המלצת הרוב‪ ,‬לא האמינו שמדינה ערבית תוקם על‬
‫פי הנוסחה שהציעו‪ ,‬כיוון שקשה היה להניח כי הערבים ישתפו פעולה עם האו"ם‬
‫בהקמת מדינה‪ .‬על הנייר זו הייתה 'תוכנית חלוקה לשתי מדינות'‪ ,‬אך בפועל‬

                                            ‫הייתה זו תוכנית להקמת מדינה יהודית‪.‬‬
‫חיסרון נוסף של תוכנית החלוקה נבע מאיומיהם של הערבים בהפעלת‬

‫‪ .Walid Khalidi, (ed.), From Haven to Conquest, Beirut 1971, p. xix‬אדוארד סעיד‬               ‫	‪7‬‬
‫קבע שהתוכנית לא הייתה הוגנת‪ ,‬כיוון שהועידה את רוב השטח ליהודים בניגוד לנתוני‬
‫הדמוגרפיה של הרוב הערבי‪ .‬גם כותבים ערבים אחרים התייחסו לכך ברוח דומה‪ .‬ראו‪:‬‬

                                                                  ‫‪Podeh, Chances, pp. 42–43‬‬
   323   324   325   326   327   328   329   330   331   332   333