Page 332 - הדרך לכט בנובמבר
P. 332
330אחרית דבר
פשרה .ועדת המשנה השנייה ,שנציגיה היו כולם ממדינות ערביות או מוסלמיות,
סיימה את עבודתה ראשונה .חבריה שללו את תוכנית המיעוט וחזרו על הדרישה
למדינה ערבית אחת בארץ ישראל .מהלך זה החליש במידה רבה את עמדת
הערבים וגרם לגניזתה של הצעת המיעוט .באופן לא מפתיע ,גם מאמציה של
ועדת המשנה השלישית לאתר פתרון פשרה עלו בתוהו.
נקודת המוצא של ועדת המשנה הראשונה הייתה נוחה בהרבה .המלצות הרוב
של אונסקו"פ היו הבסיס לדיוני ועדה זו ,עובדה שנתנה לה משנה תוקף .הרכבה
היה חזק ומגוון וכלל גם את נציגי ארצות הברית וברית המועצות ,שתמיכתן
בהמלצות הרוב סללה את הצטרפותן של מדינות נוספות לתמיכה בחלוקה .לב
הדיון בוועדת המשנה היו הסוגיות הקשורות בתקופת המעבר ובביצוע תוכנית
החלוקה .אונסקו"פ כיסתה נושאים אלה בערפל מכוון ,ונאחזה בתקווה הקלושה
שהבריטים יקבלו על עצמם את ההוצאה לפועל של התוכנית בפיקוח האו"ם
(כפי שנכתב בהמלצות) .אולם לאחר שהבריטים הודיעו כי החליטו להתפנות
מארץ ישראל בלי להמתין לראות איך יפלו הדברים בעצרת ,התקוות הללו
התפוגגו ושאלת הביצוע הסתמנה כנקודת התורפה של התוכנית .האמריקנים גם
הם סירבו לשלוח חיילים לארץ ישראל ,והתנגדו להצעתה של ברית המועצות
להעביר את האחריות להוצאה לפועל של התוכנית למועצת הביטחון ,באופן שהיה
מקנה לסובייטים דריסת רגל בארץ ישראל .בסופו של דבר נמצאה נוסחת פשרה
שהניחה את דעתם של האמריקנים והסובייטים ,אך המענה לשאלת הביצוע היה
קלוש .הוסכם כי לצורך ביצוע דו"ח אונסקו"פ תוקם ועדת או"ם מיוחדת שתמנה
נציגי חמש מדינות ,שאינן מעצמות גדולות ואינן קשורות קשר ישיר לסוגיית ארץ
ישראל .ועדה זו תהיה חייבת בדיווח למועצת הביטחון ,תתאם את הפינוי הבריטי
ותישא באחריות לניהול תקופת המעבר לאחר נסיגת הבריטים .ההצעות לגיוס
כוח צבאי בין-לאומי לא התקבלו .לאור ההצהרות הלוחמניות של הערבים ,הייתה
השתמטות זו ממאמץ אמיתי להוציא לפועל את תוכנית אונסקו"פ בשורה רעה
למי שקיווה שכפיית התוכנית בתחילת הדרך תביא ליישומה ככתבה וכלשונה
לאחר תקופת צינון קצרה.
נושא מרכזי נוסף שבו קיימה ועדת המשנה הראשונה דיון ארוך היו גבולות
החלוקה .גם ביחס לחלק זה בהמלצותיהם ,הביעו חלק מנציגי אונסקו"פ את
תחושתם כי מלאכתם לקתה בחסר .ואמנם ,בעקבות הדיון בועדת המשנה הוכנסו
שינויים ותיקונים במפת אונסקו"פ .מרב היוזמה בענייני הגבולות הייתה בידי
האמריקנים ,שנבהלו מהיקף השטח שיועד למדינה היהודית וחתרו ליצור חלוקת
שטח מאוזנת יותר בין שתי המדינות .הגישה האמריקנית ,שמאחוריה עמדו גם
הבריטים ,ביקשה לגרוע את הנגב (בעיקר את דרומו) משטח המדינה היהודית.
טענתם הייתה כי אזור זה ישמש טריז יהודי בין מצרים לעבר הירדן ,ולפיכך ראוי
שיהיה בידי הערבים .הציונים נלחמו במגמה זו והפעילו באופן מוצלח את הנשיא
