Page 14 - עתמול 1

‫עקיפת האיסור‬

‫השערות רבות הועלו בקשר לצורה זו של הצגת דמות האנשים‪.‬‬
‫המקובלת ביותר אומרת‪ ,‬שזוהי תשובה לדיברה השניה האומרת‬
‫״לא תעשה לן פסל וכל תמונה״‪ .‬יש אמנם מן הרבנים של אותו דור‪,‬‬
‫כמו הרמב״ם‪ ,‬האומרים כי האיסור חל רק על תבליטים ופסלים‬
‫ולא על ציורים‪ ,‬אולם חכמים אחרים‪ ,‬כמו רבי יהודה החסיד‪ ,‬אסרו‬

‫עיטור ספרי קודש בציורים‪.‬‬
‫על הנוהג לצייר בספרי־קודש חיות ועופות מספר רבי מאיר‬

‫מרוטנברג‪ ,‬שחי בתקופת ״הגדת הצפורים״ ‪:‬‬
‫״נשאלתי על אותם שמציירים במחזורים צורות חיות ועופות‬
‫אם יפה עושים‪ ,‬שמתוך שמסתכלים בצורות הללו אין מכוונים ליבם‬

‫לאביהם שבשמים — איסור של ׳לא תעשה לך פסל׳ אין כאן״‪.‬‬

‫והוא מסביר‪ ,‬כי האיסור חל־ רק על ״צורה בולטת״ ולא בציור‬
‫״שטוח״ ובצבעים‪.‬‬

‫ביהדות אשכנז של אותו זמן נוצרו יצירות גדולות — פירושי רש״י‬
‫ובעלי התוספות וספרי מוסר רבים‪ .‬עוסקים היו בקבלה ובעולמות‬
‫סוד‪ ,‬נוהגים אורח חיים צנוע וקשה ומסתגרים מסביבותיהם‪ .‬מכונים‬

‫היו ״חסידי אשכנז״‪.‬‬

‫היתה זו יהדות בעלת סבר פנים חמורות שלא כאחותה יהדות‬
‫ספרד‪ ,‬שבניה חיים ב״תור הזהב״ ומשורריהם כותבים גם שירי יין‪,‬‬

‫אהבה ושעשועים וראשיהם מתערבים בענייני הממלכה‪.‬‬

‫מספרי אותו דור למדים אנו על חייהם הקשוחים והחמורים‬
‫של יהודי אשכנז ועולמם‪ ,‬ששולטים בו גם רוחות ושדים‪ ,‬נשמות‬

‫מתות ומכשפות של אגדות הצפון‪.‬‬

‫מכתש אדום‬

‫ציורי ההגדה מנסים להימלט מאותו עולם אפל‪ .‬יש בהם צבעו­‬
‫ניות והנאה של ״העולם הזה״‪ ,‬אבל גם הם נותנים לנו מאורח‬

‫חייהם של יהודי אשכנז באותו דור‪.‬‬

‫בפתח ההגדה ציור של יהודי‪ ,‬הלבוש בגדים ירוקים‪ ,‬כותש במכ­‬
‫תש גדול של עץ אדום את החרוסת‪.‬‬

‫בעמוד אחר רואים אנו איש ואשה יושבים לשולחן ארוך של‬
‫פסח‪ ,‬המכוסה במפה חגיגית‪ ,‬הגבר לובש את כובע הקלון היהודי‬

‫ובספר הפתוח לפניו כתוב ׳הא לחמא׳‪.‬‬