Page 123 - peamim 46-7

‫‪ | 120‬יום טוב עסיס‬

‫המס בקהילת ואלנסיה‪ ,‬מתוך רשימה של עשירים בקהל‪ .‬העניים ובני מעמד הביניים‪,‬‬
‫שנדרשו לשלם מס‪ ,‬לא יוצגו במערכת המס‪ 18,‬ואף לא בוועדת ביקורת ההוצאות‪:‬‬
‫חמשת חבריה היו גדולי פורעי המס )חשיבותה של ועדה זו היתה בהזדקקות‬
‫לאישוריה להוצאה מעל לשני סולידים(‪ 19.‬בשנת ‪ 1290‬אישר אלפונסו השלישי‪ ,‬מלך‬
‫אראגוניה‪ ,‬את תקנת קהילת הואסקה‪ ,‬שלפיה יחלקו את המסים בין הנישומים אותם‬
‫‪ 25‬משלמי המסים הגבוהים ביותר יחד עם המוקדמין‪ 20.‬העשירים ביססו את שליטתם‬
‫החברתית‪ ,‬הכספית והפיסקאלית בקהילה על חלקם בהכנסות ועל תרומתם לפתרון‬
‫בעיותיה הכספיות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬היה נהוג בקהילות רבות שהעשירים כיסו את הוצאות‬
‫הציבור‪ ,‬ואחר כך גבו ממנו את הכסף‪ .‬בגירונה העבירו העשירים את הכסף כדי לשלם‬
‫את ההוצאות של הקהילה שהתחייבה לפרוע את החוב במועד קבוע‪ 21.‬על־פי‬
‫העיקרון שדגלו בו העשירים‪ ,‬גדולי פורעי המס רשאים להחליט בשם הציבור כולו‪.‬‬
‫משפחות העשירים המעטות בקהילה שילמו אחוז גבוה מאוד של כל המס‪ ,‬לעתים‬
‫את מחצית הסכום ואף יותר‪ 22.‬בעיקרון זה תמכו חכמי ספרד אחדים‪ ,‬כפי שעולה‬
‫מפסיקתו של הרא״ש‪ ,‬כי ׳לצורך ממון הולכים אחר רוב ממון ולא יתכן שרוב נפשות‬

‫הנותנים מיעוט המס יגזרו חרם על העשירים כפי דעתם׳‪23.‬‬
‫בדיני המס לא היה נהוג מנהג אחיד לכל הקהילות‪ ,‬וכל קהילה וקהילה בחרה‬
‫בשיטה משלה‪ 24.‬בקהילות שבהן החלו העניים להרים קול מחאה‪ ,‬גיבשו הצדדים‬
‫תפיסות שונות לגבי השיטה הרצויה בקביעת המס‪ .‬מבין שתי שיטות המס שהיו‬
‫נהוגות באראגוניה‪ ,‬בחרו כמובן נציגי העשירים בשיטה שאיפשרה להם לשלם פחות‪.‬‬
‫כיון שסכום המס היה קבוע‪ ,‬נאלצו הדלים שבעם לשלם את ההפרשים‪ .‬על־פי שיטת‬
‫ה׳פסק׳ שצידדו בה העשירים‪ ,‬קבעה ועדה מבני המשפחות המיוחסות את מכסתו של‬
‫כל נישום‪ .‬קביעה זו נעשתה לאחר שהנאמנים על המס בדקו את ערך רכושו של‬
‫היחיד וגובה הכנסותיו‪ .‬העניים העדיפו את שיטת ה׳הודאות׳ )‪per solidum et‬‬
‫‪ ,(libram‬שבה נקבע המס על סמך הודאה בשבועה בהצהרתו של הנישום‪ ,‬שנקראה‬
‫׳שלבא פידיליטאט׳)‪ .(Salva fïdelidat‬בשיטה זו רשם כל נישום את כל פרטי רכושו‬

‫והכנסותיו‪ ,‬והגיש את רשימתו לנאמני המס‪ ,‬שמספרם נע משניים עד שבעה‪.‬‬

‫העשירים שבשלטון הקהילה ניסו שוב ושוב להנהיג את שיטתם‪ ,‬ואילו העניים לא‬
‫היססו לפנות למלך כדי לזכות בתמיכתו‪ .‬בינואר ‪ 1290‬נענה אלפונסו השלישי‪ ,‬מלך‬
‫אראגוניה‪ ,‬לפנייתם של העניים בקהילתם סאראגוסה‪ ,‬והורה שלא יאלצו את העניים‬

‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ג‪ ,‬תיז‪.‬‬ ‫‪18‬‬
‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ג‪ ,‬תמג‪.‬‬ ‫‪19‬‬
‫אכ״א‪=] f 86v, R 83 ,‬רנייה‪ ,‬יהודי‪ ,‬מס׳ ‪.[2214‬‬ ‫‪20‬‬
‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ה‪ ,‬קפג‪ :‬על קהילת גירונה — קנד‪.‬‬ ‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫שו״ת הריטב״א‪ ,‬קל‪.‬‬ ‫‪23‬‬
‫שו״ת הרא״ש‪ ,‬כלל ז‪ ,‬סימן ג‪.‬‬ ‫‪24‬‬
‫שו״ת הרשב״א‪ ,‬ג‪ ,‬תיב‪ .‬מן הדין להביא את עיקר דבריו‪ :‬׳דיני המס בכל מקום ומקום יש להם‬
‫ענינים משתנים כפי השתנות המקומות ואין הקהלות נוהגין בהם כדיני התורה ]‪[...‬׳‪.‬‬