Page 20 - ETMOL_116

‫אצל סבתא חנה נחולת העינ״ס‬

‫אסתר ראב‪ ,‬ילידת פתח־תקוה‪ ,‬המשוררת הראשונה ילידת הארץ‪ ,‬מבקרת בילדותה בירושלים‬

‫מאת אהוד בן עזר‬

‫עולש פורחים לפתע בשדה חרוש‪ .‬ראשה נתון בשביס קטן‬ ‫כאשר פני אסתר היו נעשות רזות וצהובות‪ ,‬עיניה הירוקות‬
‫מתחרה״אנגלית לבן ומעומלן‪ ,‬וכולה מרשרשת מעמילן‬ ‫נקרעות לרווחה‪ ,‬וכולה טבולה במלריה‪ ,‬למרות החינין‪,‬‬
‫ונקיון‪ .‬טריה‪ ,‬וריח תפוחים עולה ממנה‪ .‬רק ביום שישי‬ ‫וכאשר גם השהות אצל חיה״טויבע ביפו‪ ,‬והרחצה בים לא‬
‫הועילו ‪ -‬היו מביאים אותה לירושלים אל סבתה מצד אמה‪,‬‬
‫מתערב בריח זה משהו מהנפטלין אשר דבק בבגדי השבת‪.‬‬ ‫חנה שיינברגר‪ ,‬שגרה בדייטשער־פלאץ‪ ,‬בתי מחסה‪ ,‬בעיר‬
‫היו לסבתא שני חדרים קטנים וחצר זעירה‪ ,‬מסויידת‬
‫כחול וכולה כוכים‪ ,‬ובהם קופסאות״פח שבהן פרח גרניום‬ ‫העתיקה‪.‬‬
‫בצבע אדום עז ו״רודה״ ריחנית‪ ,‬שהסבתא היתה קולעת‬ ‫הסבתא היתה תמירת־גו‪ ,‬דקה וזקופה‪ ,‬פניה כשדה חרוש‬
‫בצמתה של אסתר‪ .‬השתיים נהגו לאכול במטבח הזעיר‬ ‫קמטים‪ ,‬קמטי־קטיפה‪ ,‬שאסתר היתה מעבירה עליהן‬
‫לפעמים אצבע‪ ,‬וממעל שתי עיניים כחולות כשני פרחי'‬
‫שכולו הבריק‪ ,‬למרות תנור״הפתם הקטן המהבהב תמיד‪.‬‬
‫אסתר‪ ,‬כאילו נפתחו לה ריאותיה באוויר ההרים‪ ,‬והחלה‬ ‫אסתר בשנת ‪ ,1933‬בת ‪38‬‬
‫נושמת עמוקות‪ .‬באמצע הליל שמעה קול משונה‪ ,‬בוקע מן‬
‫האשנב שמעל מיטתה‪ .‬היא עמדה על המיטה והביטה לתוך‬
‫חצר קטנה‪ ,‬סמוכה‪ ,‬ושם ‪ -‬על הרצפה ‪ -‬היתה פרושה‬
‫מחצלת והדום עומד עליה‪ ,‬ועל ההדום שבר״חרס ונר דולק‬
‫דבוק בו‪ ,‬וספר פתוח ליד הנר‪ ,‬ומעל החצר שמיים‪ .‬שמיים‬
‫מוזרים וכוכב יחיד גדול עומד בהם‪ ,‬והכוכב שופך אור גדול‬
‫לתוך החצר‪ .‬הכל החוויר לאורו‪ ,‬הנר‪ ,‬המחצלת‪ ,‬ופני‬
‫מתפלל זקן שהיו מונחים במאוזן‪ ,‬ועיניו קרועות כשני‬

‫תהומות שחורים מול השמיים המהבהבים‪.‬‬
‫היא נבהלה למראה‪ ,‬אבל לא זזה מהמקום כי היתה‬
‫מרותקת‪ .‬רגליה טבעו בכרי־המיטה כבמים‪ ,‬והיא ספגה אל‬
‫קרבה את הכוכב המאיר ישר לתוך פניה ‪ -‬הנה עוד רגע‬
‫יפול עליה והיא תישרף‪ ,‬יחד עם הזקן הבוכה‪ :‬״ירושלים‬

‫ירושלים‪.‬״‬
‫לפתע נפתחו שתי זרועות חמות ‪ -‬סבתא נשאה אותה‬
‫אליה לחדרה ולמיטתה‪ ,‬אסתר טמנה פניה בריחה‪ ,‬ריח‬

‫תפוחים‪ ,‬ונרדמה‪.‬‬

‫*‬

‫בבוקר העירה אותה סבתא‪ ,‬רחצה את פניה וידיה במי״הבור‬
‫הרעננים‪ ,‬ויצאה‪ .‬אסתר ראתה אשנב והשמש זורחת בו‪.‬‬
‫טיפסה על שולחן‪ ,‬תקעה ראשה באשנב‪ ,‬וראתה קיר עבה‬
‫מאוד הנמשך לאורך ואדי עמוק‪ ,‬והקיר מלא אשנבים‬
‫כאשנב שבו תקוע ראשה‪ ,‬ודרך מתפתלת ליד הקיר ויורדת‬
‫לוואדי‪ .‬והרחק יותר כפר‪ ,‬כפר השילוח‪ ,‬סילואן‪ ,‬והוא‬
‫עמוק‪ ,‬עמוק‪ ,‬בתוך בקעה‪ ,‬והבקעה ירוקה וממנה יוצאות‬
‫שיירות של חמורים עמוסי״ירק ופרי‪ ,‬וערבים מחמרים‬
‫וצועקים בקולי״קולות שמגיעים עמומים לאוזניה ‪ -‬ערביות‬
‫נושאות לולי״תרנגולות על ראשן ‪ -‬וגיגיות מלאות מלונים‬

‫ופרתים‪.‬‬
‫אסתר נשמה אוויר טרי‪ ,‬ראתה באופק הרים כחולים‪,‬‬
‫עגולים‪ ,‬כיפות ומגדלים‪ ,‬ואבק כחול ביניהם‪ .‬ולפתע ניתך‬
‫מן השמיים ים־צלילים‪ ,‬צלילי״פעמונים‪ ,‬מעודה לא שמעה‬
‫כמותם במושבה‪ .‬הם יפים להפליא‪ ,‬הם מזמרים‪ ,‬הם‬
‫משבחים‪ ,‬הם מרוממים והם ניתכים כגשם רענן על פניה‬
‫ושערותיה ‪ -‬בשמחה‪ ,‬בחגיגיות‪ ,‬והילדה מתחילה לשיר‬

‫בליווי הפעמונים ‪-‬‬

‫פתאום נכנסת סבתא‪ ,‬אסתר על השולתן שרה בקולי'‬
‫קולות ‪ -‬״חושו אחים חושו‪ ,‬נרימה פעמינו ‪-‬״ והסבתא‬
‫נרעדת‪ :‬״פוי‪ ,‬טומאה זו! מה את עומדת שם?״ ‪ -‬ובתנועה‬
‫חפוזה היא תופשת את הילדה ומורידה אותה בחבטה על‬

‫הרצפה‪.‬‬

‫‪20‬‬