Page 150 - מגילות קומראן א
P. 150

‫טלשיר צפורה‬

‫‪ .5‬קטעים מתרגום השבעים לספר שמות נמצאו במערה ‪ ,7‬בצד קטעים יווניים אחרים‪ .‬קשה‬
              ‫לומר אם העובדה שנמצאו במערה זו רק טקסטים יווניים היא משמעותית או לא‪.‬‬

                                                             ‫ב‪ .‬מגילת תרי עשר מנחל חבר‬
‫מגילת תרי עשר היוונית נמצאה בנחל חבר‪ 68.‬השתמרו שני חלקי מגילה‪ ,‬ובהם טקסטים‬
‫מן הספרים יונה‪ ,‬מיכה‪ ,‬נחום‪ ,‬חבקוק‪ ,‬צפניה וזכריה‪ .‬למרות המידות הדומות של שני הקטעים‬
‫והשיתוף באופי הטקסטואלי שלהם‪ ,‬קשה לייחס אותם בפשטות לכתב־יד אחד‪ .‬ההבדלים בין‬
‫הקטעים הולידו את ההנחה שאם אכן מדובר בכתב־יד אחד הרי כתבו אותו שני סופרים שונים‪.‬‬
‫אין גם די נתונים כדי לקבוע את זמנה של המגילה‪ .‬בהתחשב במקום הימצאה ודאי שלא נכתבה‬
‫אחרי ‪ 135‬לסה"נ‪ ,‬אך במחקר התקשו לקבוע את התאריך המוקדם ביותר האפשרי לכתיבתה‪.‬‬

                                       ‫מקובל להעריך את זמנה בין ‪ 50‬לפסה"נ ל־‪ 50‬לסה"נ‪.‬‬
‫מגילת תרי עשר היוונית מנחל חבר תוארה בהרחבה במחקרו המופתי של דומיניק ברתלמי‬
‫משנת ‪ 69.1967‬הוא הראה שהמגילה מכילה עיבוד קדום של תרגום השבעים שמקרב את התרגום‬
‫היווני הקדום לנוסח העברי שהלך והתקבע – נוסח שאינו זהה לנוסח המסורה‪ ,‬אך בוודאי דומה‬
‫לו מאוד‪ .‬עיבוד זה נתכנה בפיו עיבוד ה־‪ Kaige‬על שום אחד מתווי ההיכר שלו – השימוש‬
‫במילית ‪ καίγε‬לתרגום מדויק של '(ו)גם' (לעומת ‪ καί‬סתם)‪ .‬עוד אחד מן היסודות המאפיינים את‬
‫השינויים שהכניס המעבד בתרגום המקורי ניכר בתרגום לכינוי 'אלהי צבאות'‪ :‬בתרגום השבעים‬
‫לתרי עשר מתורגם הכינוי‪' ,παντοκράτωρ :‬הכל יכול'‪ ,‬המבטא את המשמעות שהייתה לכינוי הזה‬
‫בעולמו של המתרגם; המעבד המיר תרגום זה באופן שיטתי בתרגום מילולי‪ .‬במקרים מסוימים‬
‫עיבוד ה־‪ Kaige‬או עיבוד שכמותו דחק את רגלי התרגום המקורי בתוך הקורפוס של תרגום‬
‫השבעים‪ ,‬כגון בחלקים של ספרי שמואל–מלכים ובכ"י וטיקנוס (להבדיל מאלכסנדרינוס) לספר‬
‫שופטים‪ .‬בעבר יוחס העיבוד הזה לתאודוטיון‪ ,‬אבל ציטוטים ממנו נמצאו במקורות הקודמים‬

                                                  ‫לתאודוטיון ההיסטורי במאה שנים ויותר‪.‬‬

                                 ‫ח‪ .‬שאלת הקנון‬

‫האוסף הגדול והמגוון של הספרים במערות קומראן מעלה ממילא את שאלת הקנון‪ :‬האם היה‬
‫קיים קורפוס ספרים סמכותי שהיה מקובל על אנשי הכת‪ ,‬בדומה לאסופת המקרא שהתגבשה‬
‫בסופו של דבר בזרם המרכזי של היהדות? אף שאין כלל מידע מוסמך וחד־משמעי על חתימת‬
‫קנון של ספרים בירושלים או בכל מקום שהוא‪ ,‬בקרב קבוצה אחת או אחרת‪ ,‬ברור למדי שהלך‬
‫והתהווה גוף כזה ערב לידתה של הכת‪ .‬יש בידינו ידיעות מן המאה השנייה לפסה"נ על כינוס‬
‫ספרי המקרא בהרכבים כאלה ואחרים‪ .‬בן סירא‪ ,‬בראשית המאה השנייה לפסה"נ‪ ,‬לא רק הכיר את‬
‫מנהיגי העם בפרספקטיבה המקראית‪ ,‬מאברהם ועד נחמיה‪ ,‬אלא דיבר על 'שנים עשר הנביאים'‬
‫כאילו היו יחידה 'היסטורית' אחת‪ ,‬אחרי ישעיה‪ ,‬ירמיה ויחזקאל‪ ,‬מה שמלמד שדברי הנביאים‬
‫הללו כבר נאספו והועלו על מגילת ספר אחת זמן ניכר לפניו (בן סירא מט‪ .)10 ,‬נכדו של בן‬
‫סירא‪ ,‬במבוא לתרגום היווני של חכמת בן סירא‪ ,‬שיבח את סבו על לימודו בתורה‪ ,‬בנבואות‬

‫‪E. Tov (ed.), The Greek Minor Prophets Scroll from Nahal hever (8he vXII gr) (DJD, 8), Oxford 	68‬‬                       ‫‪138‬‬

                                                                                                                    ‫‪1990‬‬
                                           ‫‪D. Barthélemy, Les Devanciers d’Aquila (SVT, 10), Leiden 1967 6	 9‬‬
   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154   155