Page 7 - ETMOL_46
P. 7

‫מסדרי הגט היו גדולי הרבנים בקהי­‬                 ‫והנה נקרתה לידי תעודה רבת עניין‬             ‫בנו שלמה העיד על עצמו שנולד‬
‫לת ריג׳ייו‪ ,‬שחכמיה נודעו בחסידותם‬                ‫באוסף סדרי גיטין מסידורו של ר׳ אבר­‬         ‫בכ״ד טבת שס״ו )‪ .(1606‬הוא נשא‬
‫ויד היתה להם בקבלה‪ .‬ראש החכמים‬                   ‫הם יוסף שלמה גראציאני)שכונה אי״ש‬            ‫אשה וממנה נולדו לו עשרה בנים‪.‬‬
‫היה ר׳ ישראל נסים פואה‪ ,‬שהיה מחכמי‬               ‫ג״ר( ממודינה באוסף קויפמן בבודפסט‪.‬‬          ‫תשעה מהם שכל מלבד בת אחת ושמה‬
‫איטליה שעלו לירושלים‪ .‬בשנת תל״ב‬                  ‫בכלל הגיטין נמצא נוסח הגט שנתן‬              ‫חוה‪ .‬הוא נשא אשה שניה‪ ,‬דונינא‪ ,‬ולא‬
‫)‪ (1672‬יצא בשליחות ירושלים‪ .‬כלום‬                 ‫המשומד לאשתו‪ ,‬ותיאור כל המעשה‬               ‫הוברר‪ ,‬אם מתה עליו הראשונה או‬
‫נשאר בריג׳ייו ועמד שם בראש בית‪-‬‬                  ‫לפרטיו מפי ר׳ אברהם יוסף שלמה‬               ‫שגירשה‪ .‬בשנת ‪ 1630‬צרו הספרדים על‬
                                                 ‫גראציאני‪ ,‬חכם נודע שנתפרסם גם‬               ‫העיר ונאוארו שם פעמיו לארץ־ישראל‪.‬‬
                                  ‫מדרש?‬          ‫כחובב היסטוריה‪ .‬הוא ראה את הגט‬              ‫בדרכו עשה בויניציאה‪ .‬שמונה חודשים‬
                                                 ‫בידי המגורשת בבואו למודינה ומפיה‬            ‫למד שם תורה וחכמי ״הישיבה הכל­‬
‫היה זה מעמד מיוחד במינו‪ :‬חכמים‬                   ‫שמע על המעמד ומה שהתרחש לפניו‬               ‫לית״ בויניציאה הסמיכוהו לרבנות‪.‬‬
‫נודעים יושבים מול משומד‪ ,‬שהיה אף‬                 ‫ובשעת המעשה‪ .‬מתעודה זו יכולים אנו‬           ‫עלה לירושלים עם אשתו ובתו‪ ,‬כנראה‬
‫הוא בזמנו ״חסיד ומקובל״‪ ,‬ועתה הוא‬                                                            ‫בשנת שצ״א )‪ .(1631‬יש להניח שאת‬
‫כופר בכל וניצב מולם‪ .‬אין ספק שקרב­‬                     ‫להשלים את הידיעות על פרשה זו‪.‬‬         ‫לימודי הקבלה קנה בירושלים והצליח‬
‫תו לאנשי הדת והשררה שבדוכסות מו‪-‬‬                 ‫נמצאנו למדים‪ ,‬כי לא זו בלבד שכל‬             ‫עד שר׳ יעקב ששפורטש כתב עליו‪,‬‬
‫דינה מלמדת על פעולותיו נגד הדת‬                   ‫שכתב המומר על אשתו הם דברי שקר‬              ‫אחרי שהשתמד‪ ,‬״שהיה חכם ומקובל‬
                                                 ‫והבאי‪ ,‬אלא שגם שמה אינו נכון ואינו‬
                          ‫שהפך לשונאה‪.‬‬           ‫דונינא‪ ,‬אלא ג׳ינטילא‪ ,‬כלומר ‪ -‬חפץ‪,‬‬                                            ‫וחסיד״‪.‬‬
                                                 ‫ג׳ינטילא היתה אשה חשובה ובכל פעם‬            ‫שלמה נאוארו יצא בשליחות ירוש­‬
‫סג׳יה •“!י«־י*לי‪*-‬‬                        ‫■* ‪XX‬‬  ‫שמזכירה אברהם גראציאני הוא מוסיף‬            ‫לים ובשנת ת״ב )‪ (1642‬נמצא במנטו‪-‬‬
                                                 ‫לה התארים ״הכבודה והחשובה״ וכן‬              ‫בה‪ .‬על שליחות אחרת שלו‪ ,‬כנראה עם‬
               ‫סים־רוןו רי רגי‬            ‫־; ‪X‬‬   ‫״החשובה והמשכלת‪.‬״ אף היא מהעיר‬              ‫ר׳ אלישע‪-‬חיים אשכנזי‪ ,‬אביו של נתן‬
                                                 ‫קסאלי ושם אביה מהללאל‪ .‬את שם‬                ‫העזתי‪ ,‬נביאו של שבתי צבי‪ ,‬אנו שומ­‬
‫יוסף ^*י*♦‬                                       ‫משפחתה נמנע אברהם גראציאני מלכ­‬             ‫עים מפי ר׳ יעקב ששפורטש‪ ,‬שאירח‬
                                                 ‫תוב ומשאיר את המקום ריק‪ ,‬אולי‬               ‫את אלישע״חיים אשכנזי בזמן שליחו­‬
‫די ל־ ריינה <»‪1‬י‬                                 ‫מחמת כבודה‪ .‬היא נשארה נאמנה לדתה‬
                                                 ‫ולא יצאה אחרי בעלה מירושלים‪ .‬היא‬                                           ‫תו‪ ,‬וסיפר‪:‬‬
‫י‪J L .‬‬                                           ‫ביקשה שישחררנה בגט ולא עלה הדבר‬             ‫״ושלחתיו )את אלישע‪-‬חיים( לעיר‬
                                                 ‫בידה‪ ,‬אלא כעשר שנים אחרי השתמדו‪-‬‬            ‫ארג׳יל )בצפון אפריקה(‪ ...‬ונתעכב שם‬
‫‪ kJ !5‬״י•‬                                        ‫תו‪ ,‬משבאה לעיר ריג׳ייו באלול תל״ג‬           ‫בארג׳יל וחזר לכאן לאמשטרדם‬
                                                 ‫)אוגוסט ‪ .(1673‬ג׳ינטלא בושה במעשיו‬          ‫והאמבורגו‪ ,‬והפסיד כל ממון השליחות‬
        ‫לו סרו^ןוו אה לה א״כטאנפה‬                ‫של בעלה וביקשה שנתינת הגט לא‬                ‫ביען שחברו שלמה נאוארו‪ ,‬שהיה חכם‬
                                                 ‫תהיה בעזרת‪-‬נשים של בית‪-‬הכנסת‪,‬‬               ‫ומקובל וחסיד‪ ,‬בבואו לעיר ריג׳ו‬
‫ח׳םעוהסי־רדדי‪5 2 1 :‬‬                      ‫^‬      ‫כמנהג המקום‪ ,‬אלא בבית‪-‬המדרש של‬              ‫באיטאליא‪ ,‬שם חשק גויה אחת ונשאה‬

                 ‫נדפס‬                                               ‫ר׳ ישראל נסים פואה‪.‬‬                  ‫והמיר דתו י״ש״)ימח שמו(‪.‬‬

    ‫־ כקישטאנרינה‬                                          ‫חייב לתת גט‬                                ‫מדוע השתמד?‬

‫יישר תחת מיו׳זלח י^יוייו היזלו שולטז ! ‪2‬‬  ‫^‬      ‫ר׳ אברהם גראציאני כותב על שלמה‬              ‫דברי ר׳ יעקב ששפורטש‪ ,‬שר׳‬
‫‪Zt‬‬                                               ‫נאוארו שהיה ״אהוב אצל מעלת הדוב‪-‬‬            ‫אלישע‪-‬חיים ״הפסיד כל ממון השלי­‬
    ‫םוסטא‪8‬היר־ה‬                           ‫?‪X‬‬     ‫סית ממודונא ואצל השרים וההגמון‬              ‫חות״ שקיבץ בגלל השתמדותו של‬
                                                 ‫החוקר״‪ ,‬כלומר ראש האינקוויזיציה‪.‬‬            ‫חברו לשליחות‪ ,‬סתומים הם וחתומים‪.‬‬
‫‪ X X‬י‪:‬יז יקי־תי ה־ ' ►*••ל*‪X‬‬                     ‫כלום קדמה קירבה זו להמרתו‪ ,‬והדבר‬            ‫כלום נצרך להוציא כספים אלה כדי‬
                                                 ‫השפיע על מעשיו‪ ,‬או שמא נפגש עמם‬             ‫להשיב את נאוארו ליהדות? ושמא היו‬
    ‫הספר בו הופיע סיפור דילה ריינה לראשונה‬                                                   ‫כל הכספים בידי נאוארו והוא לקחם‬
                                                              ‫אחרי המרתו? איננו יודעים‪.‬‬      ‫לעצמו? מדברי ששפורטש אנו למדים‪,‬‬
‫האם נכנסו אתו בוויכוח או שעצרו‬                   ‫כפי הנראה שם נאוארו מכשולים‬                 ‫שבעודו בשליחותו המיר נאוארו את‬
‫ברוחם ולא האריכו עמו בדיבור וכל‬                  ‫לפני אשתו כדי לחמוק מלתת לה גט‪,‬‬             ‫דתו והסיבה לכך היתה ש׳׳חשק גויה‬
‫מגמתם היתה להציל את אשתו מעיגון;‬                 ‫שם עצמו רב ופוסק ורצה לכוף את‬               ‫אחת‪.‬״ לעומת זאת אומר נאוארו‪ ,‬שה­‬
‫או אולי החליפו ביניהם דברי נימוסין‬               ‫אשתו לקבל גט בנוסח אחר‪ ,‬שהוא‬                ‫מיר דתו אחרי שחזה חזיונות והירהר‬
                                                 ‫חיברו‪ .‬אפשר שזה הטעם לזמן הרב‬               ‫כמה הירהורים‪ ,‬עד שגמר בליבו לקבל‬
     ‫ואולי דברי כיבושין? איננו יודעים‪.‬‬           ‫שעבר מעת שהשתמד ועד שגירש את‬                ‫עליו דת הנצרות‪ ,‬וביום ‪ 25‬ביוני ‪1664‬‬
‫ולעצם העניין מאחר שעדותו של‬                      ‫אשתו‪ ,‬ואולי גם משום שסירב לתת לה‬            ‫נטבל בעיר ריג׳ייו‪ .‬אשתו עמדה ביהדו­‬
‫שלמה נאוארו בעניין אשתו הוכחשה‪,‬‬                  ‫נדונייתה‪ .‬כדי לאלצו לתת גט כשר‪,‬‬             ‫תה אבל לא זמן רב‪ .‬שישה שבועות‬
‫כלום רשאים אנו לדונו כבדאי שאין‬                  ‫הוצרכה ג׳ינטלא לפנות אל ״הדיין מה­‬          ‫אחריו‪ ,‬ביום ‪ 6‬באוגוסט‪ - ,‬לדברי נאוא‪-‬‬
‫שומעים לו‪ ,‬וגם ״הודאתו״‪ ,‬שהוא עצמו‬               ‫עיר״‪ ,‬שפסק‪ :‬״שהדין נותן בדינם שיתן‬          ‫רו ‪ -‬התנצרה גם היא ובהיותם‬
‫חיבר את המעשה ברבי יוסף דילה‬                     ‫המומר הנ״ל הגט לאשתו הנ״ל כדי‬
‫ריינה אין בה ממש‪ ,‬ואולי היה לפניו רק‬             ‫שתוכל על פי דיננו להנשא לאיש אחר‪,‬‬                           ‫בנוצריותם נולד להם בן‪.‬‬
‫נוסח מסויים והוא עיבדו ועשה בו כר­‬               ‫ולתת לה נדונייתה אם אפשר לו״‪.‬‬               ‫על כך שואל גרשם שלום‪ :‬״האם‬
                                                 ‫משמע‪ ,‬שגם לפי חוקי העיר חייב הבעל‬           ‫שיקר נאוארו בסיפורו‪ ,‬או האם השמו­‬
                                    ‫צונו?‬        ‫לתת לה גט‪ .‬ואמנם נתן לה לבסוף‬               ‫עות שהגיעו אל ששפורטש לא היו אלא‬
        ‫תעלומה היא שעומדת בעינה‪.‬‬                 ‫המומר גט כשר‪ ,‬כפי שכתבוהו חכמי‬              ‫לזות‪-‬שפתים להבאיש את ריחו של‬
                                                                                             ‫המומר?״ ומשיב ש׳׳אין לעת עתה חומר‬
‫לעיון נוסף‪ :‬למע שה ד יוסף דילה‬                                                     ‫ריג׳ייו‪.‬‬
‫ריינה ‪ -‬ג‪ .‬שלום ב״ ציו ך תרצ״ג‪.‬‬                                                                    ‫מספיק ונאמן כדי להכריע בדבר‪.‬״‬
‫מעשה נורא מרבי יוסף דילה ריינה ‪-‬‬
‫מ‪ .‬בניהו‪ ,‬״א ר ש ת״ ה; ״מחברו של‬
‫מע שה דילה ריינה״ ‪ -‬מ‪ .‬בניהו ״ תר­‬

                             ‫ביץ״ תשמ״ב‪.‬‬
   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12