Page 11 - ETMOL_46

‫בדיר אל‪-‬קמר‪ ,‬ויהודי המקום ניצלו בז­‬ ‫קהילת חצביה גרה בשכונה מיוחדת‬ ‫השדה ואורבים‪ .‬זה עשרים שנה יצא‬
‫כות שוחד רב ששולם לנוצרים‪.‬‬ ‫שנקראה ״חארת אל‪-‬יהוד״ והיא שכנה‬ ‫נערה יהודיה בעיר חספיא )חצביה( עם‬
‫בקרבת המצודה והארמון של מושלי‬ ‫צאנה בשדה וקשתה במותנה‪ ,‬והנה בא‬
‫לאחר שנת ‪ ,1860‬עת פרצה מלחמה‬ ‫ישמעאלי אחד לענותה‪ ,‬כי בשדה מצאה‬
‫גלויה בין הדרוזים לנוצרים‪-‬המרונים‪,‬‬ ‫בית שיהאב‪.‬‬ ‫ואין מושיע לה‪ .‬ותזהירה אותו לאמר‬
‫והתעללויות ושחיטות היו מעשי יום‪-‬‬ ‫ליהודי חצביה היה קבר קדוש‬ ‫אל תיגע בי‪ ,‬כי מות תמות מידי‪ ,‬ולא‬
‫יום‪ ,‬החלו היישובים היהודים בכפרים‬ ‫שנקרא ״הנביא ראובן״‪ ,‬שאותו העריצו‬ ‫שמע אליה‪ .‬ותיקח ותשליך עליו בכלי‬
‫להידלדל‪ .‬אם‪-‬כי הדרוזים לא פגעו‬ ‫גם הדרוזים והנוצרים במקום‪ .‬על‪-‬פי‬ ‫המשחית וימת לעיניה‪ .‬וכאשר בא‬
‫ביהודים לרעה‪ ,‬פחדו הם פן יהיו השעיר‬ ‫הסיפורים היה ראובן תלמיד חכם‪ ,‬איש‬ ‫הדבר לפני השופטים ויהללו בשערים‬
‫לעזאזל‪ ,‬ואילו הנוצרים האשימו את‬ ‫טוב ומיטיב שהיה אהוב על כל תושבי‬
‫חצביה‪ .‬באביב היתה נערכת על קברו‬ ‫מעשיה‪.‬״‬
‫היהודים בשיתוף‪-‬פעולה עם הדרוזים‪.‬‬ ‫הילולה דנביא רובין‪ ,‬בה לקחו חלק‬
‫בחצביה נטבחו באותו זמן ‪ 780‬נוצ­‬ ‫נשים יהודיות‪ ,‬דרוזיות ונוצריות‪ .‬על‬ ‫בשנת ‪ 1831‬שלח האמיר לבית שיה־‬
‫רים‪ .‬היהודים החלו לנטוש את בתיהם‬ ‫קברו הודלקו נרות‪ ,‬ביקשו בקשות‬ ‫אב כ״סס! לוחמים מדיר אל״קמר )שגם‬
‫ועברו לדמשק‪ ,‬ביירות‪ ,‬צידון ומקומות‬ ‫שם היתה קהילה יהודית( וחצביה לעזר­‬
‫אחרים‪ .‬יהודי חצביה פנו לעזרתו של‬ ‫ונתנו צדקה‪.‬‬ ‫תו של עבדאללה פשה שנלחם עם מור­‬
‫שמעיה אנגל‪ ,‬מעשירי קהילת דמשק‬ ‫אחת האגדות מספרת שהאמיר סעיד‬ ‫דים בהרי שכם‪ .‬הלוחמים היהודים‬
‫ונכבדיה‪ .‬הוא שלח את אנשי מג׳דל‪-‬‬ ‫א‪-‬שיהאבי‪ ,‬מחשובי הכפר‪ ,‬לעג פעם‬ ‫כבשו את מבצר סנור בו התבצרו‬
‫שמם‪ ,‬שם היו לו עסקי מסחר‪ ,‬ואלו‬ ‫להילולה של נבי רובין ובלילה בא ראו­‬ ‫המורדים‪ ,‬מעשה שעורר התפעלות‬
‫העמיסו את בני הקהילה ורכושם על‬ ‫בן לחונקו‪ .‬האמיר ביקש על חייו‪ ,‬וכ­‬ ‫והערצה לגבורתם‪ .‬הפטריארך המרוני‬
‫‪ 400-300‬פרדים והובילו אותם לדמשק‪.‬‬ ‫אות תודה הקים על קברו של ראובן‬ ‫אנטון בוטרוס ערדה מציין בספר על‬
‫חלק מהמשפחות נשארו בערי לבנון‬ ‫בניין גדול‪ ,‬בעל קמרונים‪ ,‬בו יכלו‬ ‫האמיר בשיר את שמותיהם של שני‬
‫החוגגים למצוא לעצמם מחסה מגשם‬ ‫מפקדים יהודים בצבאו של האמיר‪ :‬יוסף‬
‫וחלק קטן חזר לחצביה‪.‬‬ ‫ומשמש‪ .‬גם לאחר שעזבו היהודים את‬ ‫בן חצבני ומרדכי בן שמעון מדיר אל‪-‬‬
‫חצביה נערכה עדיין על קברו של‬ ‫קמר‪ .‬הראשון נפצע בכיבוש סנור‬
‫הברון רוטשילד עוזר‬ ‫הנביא ראובן ״זיארה״)עליה על הקבר(‬
‫והשני נפל במערכה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1888‬נעשה נסיון אחרון לחזק‬ ‫שנתית‪.‬‬ ‫יהוסף שוורץ מוסר‪ ,‬כי אנשי חצביה‬
‫עת קהילת חצביה‪ .‬לפי המסופר עבר‬ ‫יהודי חצביה היו מתחתנים עם יהודי‬ ‫קוברים את מתיהם בכפר אבלא אל‪-‬‬
‫הברון רוטשילד בהרי הלבנון והתפלא‬ ‫הכפרים בגליל‪ .‬י‪ .‬בן‪-‬צבי מעלה את‬ ‫כרום‪ ,‬שהוא מעבר לנחל חצבני משום‬
‫למצוא קהילה יהודית בכפר על מורדות‬ ‫ההשערה שמשפחות שמס וזינתי מפקי­‬ ‫המסורת שהנחל הוא גבול ארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫החרמון ושאל למבוקשם‪ .‬הם ביקשו‬ ‫עין‪ ,‬מוצאן מחצביה‪ .‬החוקר יוסף‬
‫לתקן את בית‪-‬הכנסת ולקבוע להם‬ ‫ברסלבי מביא הוכחות‪ ,‬על‪-‬פי פנקסי‬ ‫כמנהג הדרוזים‬
‫מלמד‪ .‬רוטשילד תרם ‪ 170‬לירות זהב‬ ‫הקהילות‪ ,‬שיהודים מדיר אל‪-‬קמר וחצ‪-‬‬
‫לתיקון הבניינים‪ .‬אז כנראה החל גם‬ ‫כפי שנמסר במקורות שונים עוסקים‬
‫לפעול להעברת שרידי הקהילה לראש‪-‬‬ ‫ביה עברו לפקיעין במאה ה‪.19-‬‬ ‫יהודי חצביה בכל מלאכת השדה‪ .‬הם‬
‫מקובלים על הדרוזים שכניהם ומצטיי­‬
‫פינה‪ ,‬בה יסד בית‪-‬חרושת למשי‪.‬‬ ‫שתי סיבות לנטישת הכפרים‬ ‫נים בחוסן גופם ואומץ ליבם‪ .‬הם מגד­‬
‫מראש‪-‬פינה הגיעו שני שליחים ‪-‬‬ ‫לים תבואות‪ ,‬כרמים‪ ,‬צאן ובקר וסוסים‪.‬‬
‫יוסף פרידמן ורוזן‪ ,‬והציעו לבני חצביה‬ ‫על פי העדויות שבידינו היו שתי‬ ‫הם היו בעלי קומה גבוהה והגברים‬
‫היהודים לבוא לראש‪-‬פינה לעבוד‬ ‫סיבות עיקריות לנטישת כפרי החרמון‬ ‫לבשו ״קומבזים״ מעל מכנסים מזרחיים‬
‫בבית‪-‬החרושת‪ .‬היהודים הסכימו להצ­‬ ‫רחבים ועל ראשיהם חבשו תרבושים‬
‫עה וארבע משפחות ותיקות מבני חצ‪-‬‬ ‫והלבנון מיושביהם היהודים‪:‬‬ ‫עטורי מצנפות‪ .‬הם גידלו שפם וזקן‪ ,‬אך‬
‫ביה עברו לצפת ואחר‪-‬כך לראש‪-‬פינה‪:‬‬ ‫א‪ .‬שרשרת עלילות הדם הנוצריות‬ ‫גילחו ראשם‪ ,‬כמנהג הדרוזים‪ .‬הנשים‬
‫משפחת שחדי זרחיה‪ ,‬אברהם זרחיה‪,‬‬ ‫נגד היהודים בלבנון ובסוריה באמצע‬ ‫לבשו את בגדי הדרוזיות ופניהן רעולות‬

‫אברהם לוי וחיים זרחיה‪.‬‬ ‫המאה הי״ט‪.‬‬ ‫באריג מלמלה דק‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1913‬ביקר החוקר‬ ‫ב‪ .‬המלחמה שבין הדרוזים והנוצרים‬ ‫לפי מקור אחד‪ ,‬היה בידי יהודי חצ‪-‬‬
‫הארצישראלי יצחק גולדהאר בחצביה‬ ‫והפרעות שבאו בעקבותיהן ושיאן טבח‬ ‫ביה המונופול על ייצור סבון משמן זית‪,‬‬
‫ומצא שם שלושה יהודים‪ .‬פסח בר‪-‬אדון‬ ‫שיווקו ומכירתו לכל תושבי לבנון‪ .‬גי­‬
‫מספר שהשוחט הזקן‪ ,‬חיים חצבני לבית‬ ‫‪.1860‬‬ ‫דול תולעי המשי וצביעת בגדים‪ ,‬שהיא‬
‫חיאט‪ ,‬שמת סמוך לשנת ‪ ,1915‬היה‬ ‫כבר בשנת ‪ 1840‬נאסר יהודי מחצ‪-‬‬ ‫מלאכה יהודית קדומה‪ ,‬הנזכרת אצל‬
‫אחרון היהודים בחצביה‪ .‬אחרי מותו‬ ‫ביה בעלילת‪-‬הדם שרקם הכומר הנוצרי‬ ‫רבי בנימין מטודלא בתיאורו את יהודי‬
‫הועברו ספרי התורה מבית‪-‬הכנסת‬ ‫תומס )עלילת דמשק(‪ .‬בשנת ‪1847‬‬ ‫הרי הלבנון והחרמון‪ ,‬היתה נפוצה גם‬
‫בחצביה לידי הקהילה היהודית בצידון‪.‬‬ ‫פרצה עלילת״דם קשה בדיר אל‪-‬קמר‪.‬‬ ‫במאה ה״‪ 19‬בקרב כפרי החרמון היהוד­‬
‫ילד נוצרי בשם יוסף נעלם ערב חג‬
‫כיום מצויים בחצביה כ‪ 20-‬אלף‬ ‫הפסח‪ .‬יהודי הכפר נאשמו ברציחתו‪.‬‬ ‫יים‪.‬‬
‫תושבים‪ .‬בחארת‪-‬אל‪-‬יהוד גרים דרו­‬ ‫נאסרו תשעה מנכבדי הקהל‪ .‬את העלי­‬ ‫על פי סיפורים ששמע ורשם הנשיא‬
‫זים‪ .‬קבר ראובן מטופל היטב והוא‬ ‫לה הפיחו וניפחו מוסדות נוצריים גם‬ ‫המנוח יצחק בן‪-‬צבי נתון היה מונופול‬
‫מקום עליה לרגל לדרוזים‪ .‬מבית‪-‬‬ ‫מחוץ ללבנון‪ ,‬ועיתונים בצרפת ואנגליה‬ ‫גידול תולעי המשי בידיים יהודיות‪ .‬גם‬
‫קיבלו אותה כאמת‪ .‬לבסוף נמצא הילד‬ ‫זקני חצביה טענו שבידיהם נתון היה‬
‫הקברות היהודי לא נותר זכר‪.‬‬ ‫מת בשדה‪ ,‬ולא הוברר טיבו של הרצח‬ ‫המסחר במשי ובשנת ‪ 1800‬עסק בזה‬
‫או המוות‪ .‬אך גם אז לא פסקה עלילת‪-‬‬ ‫יעקב זרחיה‪ .‬ודאי שאין זה מקרה‬
‫ארמון שיהאב כיום‪ ,‬למרגלותיו השתרעה השכונה היהודית‬ ‫הדם ומשה מונטיפיורי נאלץ לכתוב‬ ‫שבשעה שהתחסל הישוב היהודי בכפרי‬
‫מכתב גינוי ל״טיימס״ הלונדוני על‬ ‫החרמון‪ ,‬עברו אנשי חצביה לעבוד‬
‫בבית‪-‬החרושת למשי שיסד הברון‬
‫הפצת הבדותה‪.‬‬
‫יוסף ברסלבי אומר כי שנתיים אחר‪-‬‬ ‫בראש‪-‬פינה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬ב‪ ,1849-‬פרצה עלילת‪-‬דם שניה‬