Page 23 - etmol 93

‫‪f‬‬ ‫‪■A‬‬ ‫לוי לפראנסיסקו שהוא יהודי‪ ,‬ולאחר ששיכנע אותו בכך‬
‫הסכים פראנסיסקו להובילו לסף ארץ האינדיאנים היהודים‬
‫‪Dtrigidc a losfenores Parnafi/n de/K/K‬‬ ‫^‬
‫‪T ALMVD T ORA.‬‬ ‫וזהו המשך הסיפור‪:‬‬
‫״‪...‬וכך צעדו כל אותו שבוע‪ ,‬עד שהגיע יום־השבת‬
‫‪E N A M S T E R D AM.‬‬ ‫למנוחה‪ .‬ושוב יצאו לדרך והלכו ביום ראשון וביום השני‪,‬‬
‫וביום השלישי בשעה שמונה בבוקר‪ ,‬כאשר קרבו לנהר‬
‫‪En la Imprenfion de‬‬ ‫הגדול מן הדוארו )נהר בספרד(‪ ,‬אמר האינדיאני‪ :‬כאן‬
‫תראה את אחיך! הוא הכין דגלון משתי חתיכות כותנה שהיו‬
‫‪SiMVEt B in I srael SofluO.‬‬ ‫קשורות לחגורתו‪ ,‬הרימו ואותת בו‪ .‬לא יצאו אלא דקות‬
‫ספורות והנה עמוד־עשן התרומם מולם‪ .‬אמר האינדיאני‪:‬‬
‫‪AAo‬‬ ‫‪0‬‬ ‫כבר הם יודעים שאנחנו פה‪ .‬לאחר שחזרו ואיתתו בדגלונם‬
‫הופיעו שלושה אנשים ואשה אחת‪ ,‬ששטו בדוגית לעברם‪:‬‬
‫שער ״מקוה ישראל״‬ ‫האשה עלתה על היבשה‪ ,‬ואילו שלושת האנשים נותרו‬
‫בדוגית‪ .‬אחרי שיחה ממושכת עם פראנסיסקו בשפה בלתי'‬
‫בני ישראל ממקומות״מושבותיהם וישתלטו על ארץ זו‬ ‫מובנת למונטיזינוס‪ ,‬שבה האשה אל שלושת האנשים‬
‫כבימים עברו‪ ,‬ואם יש ביניכם מי המבקשים לקחת חלק‬ ‫שבדוגית ומסרה להם מה ששמעה מפיו‪ .‬לאחר שהתבוננו‬
‫במונטיזינוס בשימת־לב מרובה‪ ,‬קפצו מן הדוגית ונפלו על‬
‫בהצלחה זו‪ ,‬יעלו ויצטרפו׳‪.‬״‬ ‫צווארו וכן עשתה האשה‪ .‬אחד מהם חזר לדוגית ושניים‬
‫פראנסיסקו סיפר כי אבותיו מששמעו את הדברים מפי‬ ‫נותרו במקום‪ ,‬יחד עם האשה‪ .‬משהתקרבו השניים אל‬
‫המוהאנים־המכשפים של השבט‪ ,‬שיגרו משלחת של חמישה‬ ‫האינדיאני פראנסיסקו‪ ,‬נפל לרגליהם‪ ,‬אבל הם הרימו אותו‬
‫אנשים שיצאה לפגוש את השבט הזר‪ ,‬אולם אלו לא נתנו‬ ‫במחוות של חסד ואהבה ודיברו אתו פנים אל פנים‪ .‬אז פנה‬
‫להם לבוא בגבולם ורק הסכימו כי מדיי ״שבעים חודש‬ ‫פראנסיסקו אל מונטיזינוס ואמר לו‪ :‬אל תשתומם ואל תדאג‬
‫יבואו חמישה אנשים מבני הקאז׳קים )ראשי השבט של‬ ‫ואל תהיה סבור שאנשים אלו יחזרו לפנות אליך בטרם‬
‫פראנסיסקו( או מיורשיהם לדרוש בשלומם ואיש זולתם לא‬ ‫ירדת לסוף דעתם בעקב פנייתם הראשונה‪ .‬השניים התייצ­‬
‫יבוא לראותם‪.‬״ וכך היה‪ .‬עברו שנים רבות‪ ,‬שבטו של‬ ‫בו מימינו של מונטיזינוס ומשמאלו‪ ,‬ובעומדו בינותם פתחו‬
‫פראנסיסקו שמר את הסוד‪ .‬בינתיים באו הספרדים וכבשו‬ ‫לומר פסוק ד׳ בפרק ד של ספר דברים‪ :‬עזמע ישךאל ה׳‬
‫את אמריקה‪ ,‬והם עדיין מקווים‪ ,‬כי אותו שבט זר‪ ,‬היהודים‪,‬‬ ‫אלהינו ה׳ אחד‪ .‬פראנסיסקו שימש כמתרגם וממנו למדו‬
‫יבואו ויגאלום מידי הספרדים‪ .‬לוי סיים את דברו בסיפור‬
‫על שלושה אינדיאנים שבאו אליו בשעה שחזר לנמל‬ ‫לדעת איך אומרים פסוק זה בספרדית‪.‬״‬
‫בהונדה‪ :‬״שלושת האינדיאנים חיבקו את מונטיזינום‬
‫ושאלוהו‪ :‬מי אתה? כיוון שענה שעברי הוא משבט לוי וה׳‬ ‫אסור לעבור את הנהר‬
‫הוא אלוהיו ועוד הוסיף‪ ,‬חזרו ונפלו על צווארו וחיבקוהו‬
‫ואמרו‪ :‬יום יבוא ותראנו ולא תכיר אותנו‪ ,‬שאנשים אחים‬ ‫האינדיאנים הודיעו בשפתם‪ ,‬בתרגומו של פראנסיסקו‪,‬‬
‫כולנו‪ ,‬ואל תהיה מוטרד בגלל הארץ הזאת‪ ,‬שכן כל‬ ‫כי הם בני ״אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב־ישראל וראובן״‪ ,‬מסרו‬
‫האינדיאנים סרים למשמעתנו‪ ,‬ולאחר שנגמור עם הספרדים‬ ‫פרטים בלתי מובנים על בני עמם היהודים‪ ,‬ושהו עם אהרן‬
‫‪ -‬נצא לגאול אתכם מן השעבוד שבו אתם שרויים‪ ,‬ודברו‬ ‫לוי ופראנסיסקו חמישה ימים‪ .‬מפעם בפעם התחלפו ארבעת‬
‫האינדיאנים באחרים וכך פגש בכ״‪ 300‬מהם‪ .‬אולם הם‬
‫יקום כי דברו לא ישוב ריקם‪.‬״‬ ‫סירבו לענות על שאלותיו ולא נתנו לו לעבור את הנהר‪.‬‬
‫וכאן תם סיפורו של אהרון לוי־מונטיזינוס ובן ישראל‬ ‫ביום חמישי נפרדו מאהרון לוי‪ ,‬נתנו לו מתנות ומצרכי‬
‫מביא מכאן באריכות ראיות והוכחות על מציאות עשרת‬ ‫מזון‪ ,‬וחזרו לארצם מעבר לנהר‪ .‬לוי שב למקומו עם‬
‫השבטים‪ ,‬ומעלה את ההשערה שהם הוגלו מהארץ דרך‬ ‫פראנסיסקו והפציר בו לספר לו את כל הידוע לו על‬
‫טארטאקה וסיביר ועברו לצפון אמריקה וירדו למטה‪ ,‬עד‬
‫להרי האנדים‪ ,‬והיו הראשונים באמריקה‪ ,‬ויושבים שם‬ ‫אינדיאנים אלו‪ ,‬ופראנסיסקו עשה כבקשתו‪:‬‬
‫מבוצרים בין האינדיאנים‪ ,‬ויום אחד יקומו ויעזרו ליהודים‬ ‫״ועתה דע לך‪ ,‬שאחיך בני ישראל‪ ,‬אלוהים הביאם‬
‫לארצות אלו‪ ,‬ועשה להם נסים ונפלאות‪ ...‬כאשר אנחנו‬
‫בעולם כולו לחז‪1‬ר לארצם‪.‬‬ ‫האינדיאנים באנו לארצות אלו‪ ,‬נלחמנו בהם ועשינו בהם‬
‫שפטים יותר משעשו בנו הספרדים‪ .‬לפי הוראות המוהאנים‬
‫‪23‬‬ ‫)מכשפי השבט( שלנו פלשנו אחר״כך לארצות‪ ,‬שבהן פגשנו‬
‫את אחיך‪ ,‬שלחנו מספר רב של חיילים כדי להילחם בהם‪,‬‬
‫אלא שמכל אלה שהגיעו לשם אף לא אחד חזר חי‪ .‬ושוב‬
‫אספנו חיל גדול שנשלח לארצותיהם‪ ,‬אבל גם הפעם מתו‬
‫כולם‪ .‬בשלישית‪ ,‬כנסיון אחרון‪ ,‬השמדנו את כל האוכלוסין‬
‫ולא הותרנו מהם אלא נשים‪ ,‬זקנים וילדים‪ ,‬אבל גם הפעם‬
‫אבדו כל החיילים‪ .‬המעטים שנותרו בחיים טענו כי המוהא'‬
‫נים הוליכום שולל וכי מחמת עצתם הרעה נהרגו אנשים כה‬
‫רבים‪ ,‬ועל״כן אך צדק ייעשה בהם אם גם הם ייספו‪ .‬או אז‬
‫נהרגו רבים מן המוהאנים‪ ,‬אבל אלה שנשארו ‪ -‬בקשה אחת‬
‫היתה בפיהם לתת להם לחיות עוד זמן מועט כדי למחוק את‬
‫התרמית ולגלות את האמת‪ .‬כאשר נענו להם סיפרו את‬

‫הדברים הבאים‪:‬‬
‫׳אלוהי ישראל הוא אלוהי האמת וכל מה שכתוב על‬
‫לוחות־האבן שלהם אמת ויציב‪ ,‬ובאחרית הימים יהיו הם‬
‫אדוני כל העמים‪ ,‬ולארץ הזאת יבואו אנשים‪ ,‬אשר יביאו‬
‫איתם שפע דברים‪ ,‬ולאחר שתתמלא הארץ מכל טוב יבואו‬