Page 20 - etmol 93
P. 20
דרכה של הציונות המדינית ,התנגד דוד וולפסון ,מגן וידיד לשווא .מבחינה הגיונית ועסקית היה
קאן להעדפתה של העבודה המעשית הצדק עם קאן ,שכן הרצל הפריע לסד
בארץ-ישראל ותבע זהירות בניסויים רי הבנק ולביסוסו ,אך מבחינה רגשית
בלתי מבוססים .לא פעם ביקר את וציונית הבין וולפסון גם את חוסר
וולפסון בשל מתינותו והססנותו ותבע סבלנותו של הרצל ,שאצה לו הדרך
מדיניות של יד חזקה .הוא ראה בעצמו ורצה בכל מחיר לראות במהרה בבנק
איש ביצוע בעל גישה מפוכחת .קשה
היה לו לרכוש ידידים ולא כל שכן את המכשיר הכספי המיוחל של התנועה
להשפיע על המונים ,ואת עיקר פעילותו הציונית .קשה היה לו לוולפסון לעמוד
ראה מאחורי הקלעים .הוא התנגד בתווך ,בין מנהיגו הנערץ לבין ידידו
לדמוקרטיזציה היתירה ,לדעתו ,של הטוב ,וצר היה לו לראות איך הרצל
התנועה הציונית ובחל בריבוי המלל מגרש את המומחה הבנקאי היחיד שהיה
לתנועה .קאן ניסה להקל עליו וכתב:
של הקונגרסים. ״אם עליך לבחור ביני לבין הרצל ,בחר
וולפסון ,נשיא ההסתדרות הציונית, בהרצל .אינך יכול אחרת ...אולי אינני
מצא בקאן ידיד נאמן .קאן השתדל מעורה די הצורך ביהדות ,כדי להיות
להיות לוולפסון מה שהיה וולפסון להר
צל ,ואולם שלא כוולפסון לא ביטל קאן שותף להערצת הרצל .אתה תלך עמו,
את דעתו מפני ידידו ,אלא עמד עליה לאן שירצה .מעריך אני אותך ומקנא
בתוקף ולא פעם קיבלה וולפסון ,גם אם
לבו לא היה שלם עמה .יחד עם וולפסון אני בהרצל שיש לו ידיד כמוך.״
פיקח על כל פעולות אפ״ק .בימי המש
בר הקשים שבין הקונגרס התשיעי של ״האוצר״ ,ושהיה מעתה לבנק של
והעשירי עודד קאן את רוחו הנכאה של
וולפסון ושימש לו משענת נאמנה גם התנועה הציונית .בפעולתו בשני
כאשר נטשוהו ידידיו האחרים .לקאן
היה חלק בהתפתחות הגדולה של המוס מוסדות אלה ראה קאן את עיקר ייעודו
דות הכספיים של התנועה הציונית, וולפסון הוסיף להיוועץ בקאן בחשאי בתנועה הציונית.
ובמרוצת הזמן נתגלה לא רק כאיש
ביצוע אלא גם כנושא חזון .הוא לא בענייני הבנק ולטפח את הידידות שבי אולם לא רק בכך .עם אחרים הקים
נבהל מתוכניות גדולות בעלות סיכויים, ניהם למורת רוחו של הרצל שתבע את קאן את ההסתדרות הציונית בהולנד
אבל פסל תוכניות שאין להן יסודות של ניתוק הקשרים .וולפסון ניסה פעמים ובשנת ,1905בקונגרס השביעי ,נבחר
ממש .בלעג מסוים התייחס להתלהבותם אחדות להביא לפיוס בין הרצל לקאן ,קאן להנהגת התנועה הציונית ,לצדו
של ״הציונים המעשיים״ מרוסיה, אך בלי הצלחה .שניהם נהגו בעיקשות של וולפסון ,יורשו של הרצל ,ופרופ׳
שחפצו בקידום הפעולות בארץ בכל מרובה .בסוף 1901נתרצה קאן -אוטו וארבורג .שלישיה זו הנהיגה את
מחיר ,אולם נענה ברצון לבקשה בהסכמתו בשתיקה של הרצל -לחזור התנועה הציונית במשך שש שנים,
לרשום על שמו אדמות רבות שנרכשו ולהשתתף בעבודת הבנק .נראה שלב כששניים ממנה ,וולפסון וקאן ,היו בדרך
על-ידי הקרן-הקיימת ,לרבות אדמות
תל-אביב ,ולשמש כתובת מגן לעסקי סוף ביקש הרצל לקרבו מחדש ,ובפב כלל בדעה אחת ואילו וארבורג היה
רואר 1904כתב לקאן :״רוצה אני למעשה בודד בהנהגה ואף לא הובא
קרקעות.
להחזיר אותך למטה הכללי שלי .יש בסוד עניינים רבים.
נגד פשרנות לשער כי בשנים אלה נעשינו שנינו כבר בסכסוכיו עם הרצל נתגלה קאן
נבונים יותר .היית יכול לשמש לי היטב במידותיו האופייניות ,שבלטו עוד יותר
כמעין ראש-מטה כללי פיננסי.״ אולם בתקופת חברותו בהנהגת התנועה
חודשים אחדים אחר-כך מת הרצל .הציונית .הוא היה תקיף בדעתו ,עקשן
באוגוסט ,1904לאחר פטירת הרצל ,ושתלטן ,פעל פעמים רבות בתוקפנות
הסכים קאן לחזור לדירקטוריון של ובכעס ולא נרתע מפני איש .רחוק היה
״אוצר התיישבות היהודים״ ושל בנק מדרך של פשרות ולא פעם תבע שהדין
אפ״ק ,שנוסד בשנת 1903כחברת-בת ייקוב את ההר .משוכנע באמיתות
ב 1908-נערך ביוזמתו הקונגרס סניף הבנק הציוני -אפ״ק -בירושלים
השמיני בהאג ,הקונגרס היחיד שנערך
בהולנד ,והוא זכה למספר הקולות הרב
ביותר בבחירות להנהגה .בתשומת לב
מרובה ליווה את צעדיו הראשונים של
המשרד הארץ-ישראלי ביפו שנוסד
כנציגות התנועה הציונית העולמית.
חילוקי דעות עקרוניים נתגלעו בינו
לבין הנשיא וולפסון בשאלת הפעילות
המדינית בטורקיה .קאן שלל לחלוטין
את דרך הפשרנות שבאמצעותה קיוותה
ההנהגה הציונית להגיע להידברות עם
״הטורקים הצעירים״ שעלו אז לשלטון,
ותבע לחסל את הנציגות ואת הבנק
שהקימה התנועה הציונית בקושטא.
בקונגרס התשיעי בהמבורג ב1909-
הרצה קאן בפעם הראשונה על במת
הקונגרס בנושא ״מסחר ותעשיה
בארץ-ישראל״ וסיים את נאומו :״בר
צוננו להיות שוב עם שלם -החקלאות
20
