Page 19 - etmol 93
P. 19

‫הבנקאי של הציונות‬

‫יעקונוס קאן מהולנד עמד נוא ש הבנק הציוני‪ ,‬ו ג עס הוצל ותנע מדיניות וזקיגה‬

                                                    ‫מאת מרדכי אליאב‬

‫המנהלים‪ .‬הרצל מצדו התאונן על קאן‬                    ‫הוא שמע לעצותיו וגילה לפניו את‬             ‫יעקובוס הנריקוס קאן‪ ,‬המומחה הפיננ­‬
‫שהוא איטי מדי בפעולותיו ואינו מתח­‬                      ‫צפוני לבו ואת תוכניותיו הכמוסות‪.‬‬
‫שב בצרכיה הדחופים של התנועה‬                                                                    ‫סי הראשון של התנועה הציונית‪ ,‬היה‬
                                                              ‫ידידות קרובה‬                     ‫נצר למשפחת בנקאים ותיקה שמוצאה‬
                                 ‫הציונית‪.‬‬                                                      ‫בפרנקפורט ושהשתקעה בהולנד במח­‬
‫התערבויותיו של הרצל בעסקי הבנק‬                      ‫בארכיון וולפסון ובעזבונו של קאן‬            ‫צית המאה ה״‪ .18‬את פעילותה הבנק­‬
‫תכפו‪ ,‬וכל תלונותיו של קאן על הנוהג‬                  ‫המצויים בארכיון הציוני המרכזי‬              ‫אית החלה בשנת ‪ 1806‬ועד מהרה‬
‫הנפסד של מתן הוראות כספיות מעל‬                      ‫בירושלים‪ ,‬תופסת ההתכתבות התכופה‬            ‫כבשה מקום בשוק הכספים וניירות‬
‫ראשי המנהלים לא נענו‪ .‬הרצל רצה‬                      ‫בין השניים‪ ,‬שנמשכה כ‪ 15-‬שנים‪ ,‬מקום‬         ‫הערך ועסקה גם בתחומי מסחר שונים‪.‬‬
‫לראות בקאן מעין ״קצין בחזית״ ובעצ­‬                  ‫נכבד ביותר‪ .‬לעתים שוגרו מכתבים‬             ‫יעקובוס קאן‪ ,‬נינו של המייסד הירשל‬
‫מו את ״המפקדה המרכזית״‪ .‬כאשר‬                        ‫בכל יום או יומיים‪ ,‬כשבהם משתקפת‬            ‫קאן‪ ,‬נקרא לעמוד בראש עסקי הבנק‬
‫ציווה הרצל לערוך ביקורת על פנקסי‬                    ‫העשיה הציונית של הימים ההם‪ .‬אף‬             ‫המשגשג עם פטירתו הפתאומית של‬
‫הבנק כאילו אין לו אמון במנהליו‪,‬‬                     ‫נעימת המכתבים מעידה על הידידות‬
‫שיגר קאן במאי ‪ 1900‬מכתב התפטרות‬                     ‫העמוקה‪ ,‬שבין ״יעקובוס היקר״ לבין‬                     ‫אביו מורים‪ ,‬והוא בן ‪ 19‬בלבד‪.‬‬
‫חריף‪ .‬הרצל סירב לפרסם את הנוסח‬                      ‫״דאדה היקר״‪ ,‬כינויו האינטימי של‬            ‫יעקובוס הצעיר הספיק לקבל רק‬
‫המלא של מכתב ההתפטרות והשמיט‬                                                                   ‫הכשרה מעשית מועטה בגרמניה‬
‫ממנו את המשפט ״אשתתף שוב באופן‬                                                       ‫וולפסון‪.‬‬  ‫ובהולנד‪ ,‬אך בתוך זמן קצר התגלו‬
‫פעיל‪ ,‬אם כל מה שהושג על‪-‬ידי עבודה‬                   ‫סמוך לקונגרס השני נבחר קאן‬                 ‫כשרונותיו הפיננסיים ועלה בידו‬
‫קשה ורצינית יוגן מפני התערבות‬                       ‫לסגנו של וולפסון‪ ,‬ששימש יושב ראש‬           ‫לעשות את הבנק למוסד מודרני בעל‬
‫בלתי״אחראית מצד חובבנים״‪ .‬הרצל‬                      ‫הוועדה המכינה את הקמת הבנק‪ .‬בסוף‬           ‫מוניטין‪ ,‬שרווחיו עלו עד ‪ 50‬אלף‬
‫ראה במלים אלו עלבון אישי‪ .‬כל מאמ­‬                   ‫ספטמבר ‪ 1898‬ביקר הרצל בהאג‪ ,‬כדי‬            ‫פלורינים לשנה‪ ,‬סכום גדול בימים‬
‫ציו של וולפסון לפשר בין השניים היו‬                  ‫לדון עם וולפסון ועם קאן בענייני‬            ‫ההם‪ .‬בין היתר‪ ,‬הופקד בידי הבנק גם‬
                                                    ‫הבנק‪ .‬מהאג המשיכו השלושה ללונדון‪,‬‬          ‫הטיפול ברכושה של מלכת הולנד‬
                                       ‫יעקובוס קאן‬  ‫להתייעצות נוספת על הבנק‪ .‬חרף‬               ‫וילהלמינה‪ .‬כניסתו של איש‪-‬כספים לא‪-‬‬
                                                    ‫הסתייגויותיהם המפורשות של בנקאים‬           ‫יהודי‪ ,‬סימון הוכרזייל‪ ,‬כשותף לבנק‬
                                                    ‫יהודים שונים‪ ,‬תבע הרצל להחיש את‬            ‫בשנת ‪ ,1899‬איפשרה לקאן להתפנות‬
                                                    ‫ההכנות‪ .‬הוצע תקנון‪ ,‬נתמנה מזכיר‬
                                                    ‫ונשכרו משרדים‪ .‬פעולות ההכנה החלו‬              ‫לעסקי ציבור‪ ,‬בעיקר בתחום הציוני‪.‬‬
                                                    ‫בהדרכתו של קאן‪ ,‬הבנקאי היחיד‬               ‫אין אנו יודעים בבירור כיצד התוודע‬
                                                                                               ‫יעקובוס קאן לציונות‪ .‬לפי זכרונותיו‬
                                                               ‫שהסכים להטות שכם למפעל‪.‬‬         ‫המאוחרים התעניין בתנועת חיבת‪-‬ציון‬
                                                    ‫בדצמבר ‪ 1898‬נעשתה הוועדה‬                   ‫כבר בימי נעוריו‪ .‬הוא התרשם מאוד‬
                                                    ‫המכינה של הבנק למועצת‪-‬מנהלים‪ ,‬אך‬           ‫למקרא ״מדינת היהודים״ של הרצל עם‬
                                                    ‫עד יוני ‪ 1899‬נחתמו רק ‪ 200‬אלף‬              ‫הופעתו‪ ,‬והחליט לבוא לקונגרס הציוני‬
                                                    ‫לירות‪-‬שטרלינג ועדיין היו חסרות ‪50‬‬          ‫הראשון בבאזל ב‪ .1897-‬קאן עקב אחר‬
                                                    ‫אלף לירות להשלמת הסכום המינימלי‬            ‫דיוני הקונגרס מן היציע וכדבריו‪:‬‬
                                                    ‫הדרוש לפתיחת הבנק‪ .‬הרצל האיץ‬               ‫״נזקקתי לזמן‪-‬מה כדי להרהר בכל אשר‬
                                                    ‫בוולפסון ובקאן‪ ,‬אולם קאן התרעם על‬
                                                    ‫הלחץ הבלתי פוסק ותבע שלא להיחפז‬                               ‫ראיתי ושמעתי שם‪.‬״‬
                                                    ‫בהכנות‪ ,‬וזאת כדי להבטיח לבנק בסיס‬          ‫משנודע לו על ההכנות לייסוד בנק‬
                                                    ‫עסקי איתן‪ .‬ברגע האחרון‪ ,‬בסוף יוני‬          ‫של ההסתדרות הציונית פנה במאי‬
                                                    ‫‪ ,1899‬נחתם הסכום במלואו‪ ,‬ואפשר‬             ‫‪ 1898‬ללשכה הציונית בוינה‪ ,‬ולבקשת‬
                                                    ‫היה לרשום את הבנק כחוק‪ .‬אולם‬               ‫הרצל שיגר דוד וולפסון‪ ,‬שריכז את‬
                                                    ‫היחסים בין קאן להרצל נשארו‬                 ‫ההכנות להקמת הבנק‪ ,‬חומר לקאן על‬
                                                    ‫מתוחים‪ ,‬וולפסון התקשה יותר ויותר‬           ‫הבנק המיועד‪ .‬וולפסון הזמינו לקלן‪.‬‬
                                                    ‫לפשר בין השניים‪ ,‬ובייחוד להרגיע את‬         ‫קאן‪ ,‬איש העסקים הזהיר‪ ,‬עבר ביסו­‬
                                                    ‫רוחו של קאן‪ ,‬שהתאונן מרה על‬                ‫דיות על התוכניות להקמת הבנק והודיע‬
                                                    ‫התערבויותיו המרובות של הרצל‪ ,‬חסר‬           ‫כי השתכנע שאין זה רעיון דמיוני‪,‬‬
                                                    ‫הנסיון בבנקאות‪ ,‬ועל נסיונותיו לתת‬          ‫והביע את הסכמתו להירתם אישית‬
                                                    ‫הוראות למזכיר הבנק אגב עקיפת‬               ‫לפעולה‪ .‬קאן סיפר אחר‪-‬כך שהוקסם‬
                                                                                               ‫מאישיותו של וולפסון‪ ,‬מצניעותו‪,‬‬

                                                                                               ‫מכנותו ומהגיונו‪ .‬מאז התקשרו השניים‬
                                                                                               ‫בעבותות־ידידות ובמשך השנים לא זזה‬
                                                                                               ‫ידו של וולפסוו מידו של ידידו בהאג‪,‬‬
   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24