Page 15 - etmol 93
P. 15

‫סיסמתו של הכליף עומר ״לא תהיינה‬
                                                                                ‫שתי דתות בחיג׳אז״ עמדה תמיד לנגד‬
                                                                                ‫עיניהם של שליטי תימן‪ ,‬ואלמהדי‬
                                                                                ‫בקנאתו לאיסלאם ביקש להגשים‬
                                                                                ‫סיסמה זו הלכה למעשה‪ .‬חיים חבשוש‪,‬‬
                                                                                ‫שסיפר על המאורע הרבה שנים אחריו‪,‬‬
                                                                                ‫כתב כי מקור הגזירה הוא טענת האימ­‬
                                                                                ‫אם שתימן קדושה כמכה ויש לטהר את‬
                                                                                ‫הארץ מן היהודים ״הטמאים והמתוע־‬
                                                                                ‫בים״‪ ,‬ולפיכך גזר עליהם מיתת סיף או‬
                                                                                ‫שמד‪ .‬מכיוון ששפיכת דם יהודים‬
                                                                                ‫עלולה היתה‪ ,‬לפי אמונת העם‪ ,‬להמיט‬
                                                                                ‫על תושבי הארץ מכות מידי שמים‬
                                                                                ‫והואיל והיהודים סירבו להמיר את‬
                                                                                ‫דתם‪ ,‬הסכים האימאם להצעת פשרה‬

                                                                                                  ‫להגלותם לארץ גזירה‪.‬‬

‫האזור‪ :‬״תהאמה מחרידה מחומה‬            ‫דעות שנפלו בין שליטי תימן ויהודי‬          ‫שבזי מזכיר בפיוטיו ״כתב שטנה״‬
‫הנורא‪ .‬במשך ימים נשארת מידת החום‬      ‫תימן דימו להיבנות מהם‪ .‬נראה שמוש­‬         ‫ו״איגרת שקר״ כגורמים לגלות‪ .‬אבן‬
‫‪ 50‬מעלות בצל‪ ,‬ללא הפסק‪ .‬הבדואים‪,‬‬      ‫לי כ׳בת אלבקר‪ ,‬כ׳בת רדעאן ומהג׳ם‪,‬‬         ‫אלאסבאל אומר באחד משיריו שהסיבה‬
‫הלמודים באקלימים שונים‪ ,‬אינם מעזים‬    ‫שנקבעו כאזורי הגליה על‪-‬ידי השלטון‬         ‫לגזירה היא טענת השליטים כי היהודים‬
‫לחצות את רצועת החוף שבין ים סוף‬       ‫המרכזי‪ ,‬סירבו לקלוט את הגולים‬             ‫מתירים את היין ומכשילים מוסלמים‬
‫להרי תימן כי אם לאחר השקיעה‪ ...‬מי‬     ‫מחשש שהמעמסה תיפול עליהם לבדם‪,‬‬            ‫בשתייתו‪ .‬אחת האגדות תולה את הגזי­‬
‫תהאמה הזעומים מלוחים ולא יצלחו‬        ‫ואחרי דין ודברים בין הצדדים הוסכם‬         ‫רה ביהודי ששמו פקעה שזנה עם בתו‬
‫לשתיה‪ ,‬לפחות לבני אירופה‪ ,‬משום כך‬     ‫שמוזע תשמש מקום הגלות‪ .‬אקלימה‬             ‫של האימאם‪ ,‬ובכעסו של המלך על‬
‫מוכרחים למשל‪ ,‬להעביר את כל מי‬         ‫של תהאמה‪ ,‬מחוז הגירוש‪ ,‬כפי שהוא‬           ‫היהודים לאחר שהרג את בתו שזנתה‪,‬‬
‫השתיה לעיר הנמל חודידה מן ההרים‬       ‫תואר בשירים מאותם ימים‪ ,‬היה חם‬            ‫הוציא את גזירת הגירוש‪ .‬אותו פקעה ‪-‬‬
‫הרחוקים כשמונים מיל‪ .‬מכל רחבי חצי‬     ‫ולוהט ולא כל מי שגולה לשם זוכה‬            ‫לפי האגדה ‪ -‬נהרג לעיני כל קודם‬
                                      ‫לחזור‪ .‬תושכיה של תהאמה כיום הם‬            ‫שגורשו היהודים למוזע בקרב שפרץ‬
‫האי ערב‪ ,‬האקלים של תהאמה הוא‬          ‫שבטי רועים נודדים‪ ,‬וקצתם ממוצא‬            ‫בינו ובין מלאך מוסווה שיצא להילחם‬
‫המזיק ביותר לבריאות‪ .‬תדיר נפוצה בה‬    ‫חבשי‪ .‬לפי תיאוריהם של נוסעים‬              ‫בו בדמות מוסלמי קנאי‪ .‬הריגתו של‬
‫מלריה מסוג קשה ההורסת את בריאות‬       ‫שביקרו בתהאמה מתברר שלילותיה‬              ‫פקעה לא כיפרה על מעשהו וכל ישראל‬
‫התושבים בהדרגה‪ .‬גם הרופאים‬            ‫קרים ושימיה חמים‪ .‬בחום היום אין‬           ‫נשאו בעונשו ויצאו לגולה‪ .‬לסיפור זה‬
‫האיטלקים הנמצאים בחודידה אינם‬         ‫אדם יכול להציג את כף רגלו על החול‬         ‫אין זכר במקורות ונראה שאין הוא אלא‬

           ‫יכולים לפעול כנגדה הרבה‪.‬״‬                                    ‫הלוהט‪.‬‬                               ‫אגדה בלבד‪.‬‬
                                                                                ‫הגזירה נמסרה לידי נשיא יהודי‬
‫יהודי צנעא היו הראשונים לגלות‪.‬‬                  ‫‪ 50‬מעלות בצל‬                    ‫צנעא‪ ,‬סלימאן אלנקאש‪ ,‬והוא העביר‬
‫גירושם של יהודי צנעא נבע ממגמתו‬                                                 ‫אותה לכל קהילות תימן על‪-‬ידי שליחים‬
‫של אלמהדי לסלק קודם כל את היהודים‬     ‫בחירת שפלת תהאמה למקום הגירוש‬             ‫מיוחדים‪ .‬אלו מסרו את ההוראות לרא­‬
                                      ‫מלמדת על מזימת ההכחדה שזמם‬                ‫שי הקהל והללו הקהילו את יהודי‬
‫מהבירה‪ .‬הגזירה ניתנה סמוך לב׳‬         ‫אלמהדי נגד היהודים‪ .‬אחד התיירים‬           ‫המקום והודיעו להם על הגזירה‪ .‬בו‬
                                      ‫שעבר במקום בשנת ‪ 1934‬מתאר כך את‬           ‫בזמן יצאו גם שליחי האימאם לרחבי‬
‫באלול תל״ח )‪ (1678‬ואת הימים הנור­‬                                               ‫הארץ ובידם פקודות לראשי המחוזות‬
‫אים עשו היהודים בד׳מאר מהלך שלו­‬                                                ‫לגרש את היהודים ממקומותיהם ולא‬
‫שה ימים מצנעא‪ .‬לאחר יציאתם מצנעא‬                                                ‫להרשות לנודדים להתגורר ביישובים‬
‫פלשו השכנים הערבים לשכונתם ושדדו‬                                                ‫שבדרכם אלא לשלחם ממקום למקום עד‬
‫את מה שנותר בבתים‪ .‬סלימאן אלנקאש‬                                                ‫שיגיעו למוזע‪ .‬ליהודים ניתנה ארכה‬
‫יצא בהסכמת האימאם למוזע לבדוק את‬                                                ‫למכור את בתיהם ואת נכסיהם‪ ,‬אך לא‬
                                                                                ‫הכל הצליחו למכור את הרכוש‪ .‬מה‬
                                                                                ‫שלא נמכר הועבר לרשות אוצר המדינה‬
                                                                                ‫ללא תמורה‪ .‬הכסף שקיבלו תמורת‬
                                                                                ‫הרכוש שימש למגורשים לכלכלתם‬

                                                                                ‫בדרך נדודיהם‪ .‬ביישובים היהודיים‬
                                                                                  ‫שהתפנו הושיבו השלטונות מוסלמים‪.‬‬

                                                                                ‫בשירים נזכרים מקומות הגלות‬
                                                                                ‫האלה‪ :‬תהאים‪ ,‬מוזע‪ ,‬כ׳בת אלבקר‬

                                                                                ‫)חבל ארץ מצפון לתהאמה(‪ ,‬כ׳בת רדע‪-‬‬
                                                                                ‫אן)אולי דרעאן( ומהג׳ם‪ .‬אין לדעת אם‬
                                                                                ‫הוגלו למוזע בלבד או גם למקומות‬
                                                                                ‫אחרים‪ .‬מן האמור בשני שירים עולה‬
                                                                                ‫שבתחילה נקבעו כ׳בת רדעאן ומהג׳ם‬
                                                                                ‫למקום הגלות ואחר‪-‬כך נצטוו היהודים‬
                                                                                ‫לצאת מהם‪ .‬שבזי מספר על חילוקי‪-‬‬

‫‪15‬‬
   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20