Page 23 - etmol 83

‫בקול נמוך אמרה‪ :‬״אני אשתו של ‪ I‬מגנס‪ ,‬ברויאר וא״ד גורדון(‪ .‬ר׳ בנימין‬ ‫רג חשש מפני השתתפותו של שטיינב­‬
‫רג‪ ,‬שכן הוא נודע כבר אז כ״שמאלי״‬
‫שטאנאלדרוב‪ ,‬חודשים רבים כבר כלוא עמד בקשרי מכתבים עם שטיינברג‪,‬‬ ‫ופעיל בס״ר‪ .‬אותה שנה נערך משפטם‬
‫של שני יהודים‪ ,‬אב ובנו‪ ,‬בשם‬
‫בעלי בפטרופבלוסק‪ ,‬שלא בצדק ואמר עליו‪ :‬״איש קדוש היה‪ ,‬אחד‬ ‫וואלטשאק‪ ,‬שנאשמו ברצח אדם‪ .‬גם זו‬
‫לא היתה אלא עלילת־דם‪ .‬שטיינברג‬
‫מטילים עליו את כל חטאי המשטר מאחרוני בני‪-‬הנביאים״‪.‬‬ ‫אירגן קבוצה גדולה של עורכי״דין‪,‬‬
‫שהוכיחו לבית‪-‬המשפט את צדקת היהו­‬
‫הקודם‪ ,‬והרי הוא לא היה אלא שלוחו מברלין עבר לשווייץ‪ ,‬משווייץ‬
‫דים הנאשמים‪.‬‬
‫של הצאר‪ .‬אנא‪ ,‬אל‪-‬נא ינקום בו לאנגליה‪ .‬אז כבר הוטל על אירופה הצל‬ ‫בשנת ‪ 1914‬פרצה מלחמת‪-‬העולם‪.‬‬
‫שטיינברג נטש את עבודתו כעורך‪-‬דין‬
‫אדוני״‪ .‬האשה הוסיפה ובקשה הכבד של היטלר וקולו כמעט ולא נשמע‬ ‫והתמסר כל‪-‬כולו למפלגתו‪ ,‬המפלגה‬
‫הסוציאל‪-‬ריוולוציונרית השמאלית‪,‬‬
‫משטיינברג לחוס ולרחם על בעלה‪ ,‬עוד‪ .‬הוא עוד ניסה לארגן תנועה דתית‪-‬‬ ‫נאם מטעמה וערך את עתונה‪ ,‬ועם פרוץ‬

‫שכן עומד הוא לפני חבל‪-‬התליה‪ .‬לרגע סוציאליסטית‪-‬יהודית‪ ,‬ולא הצליח‪ .‬הוא‬ ‫המהפכה נתמנה כשר המשפטים‪.‬‬
‫סיפרו עליו כי בתוך המשטר החדש‬
‫חש שטיינברג את רגש הנקמה‪ .‬הוא נסע לארצות‪-‬הברית והחל לפעול‬ ‫שנהג באכזריות רבה במתנגדיו ניסה‬
‫שטיינברג לנהוג ברחמים‪ .‬ויכוח תמיד‬
‫סיפר‪ :‬״לרגע הסתכלתי בה‪ ,‬וראיתי במסגרת אירגון ״פריי‪-‬לאנד״‪ ,‬שביקש‬ ‫היה לו עם פליקם דז׳רדז׳ינסקי‪ ,‬ראש‬
‫המשטרה החשאית‪ ,‬הצ׳קה‪ ,‬האכזרית‪,‬‬
‫שבעיניה העששות חבוי הפחד מפני למצוא מדינה ליהודים מחוץ לארץ‬ ‫והוא ניסה להציל מידיו אסירים וחשו­‬
‫דים שעמדו בסכנת מוות‪ ,‬אבל ללא‬
‫נקמה יהודית‪ .‬דוקא זה הניעני לנהוג ישראל‪ .‬הוא הרבה לכתוב‪ .‬בשנת ‪1931‬‬ ‫הצלחה‪ ,‬המהפכה אכזרית היתה‪ .‬סיפרו‬
‫גם על שטיינברג שהוא המשיך לשמור‬
‫כלפיה במידת הרחמים״‪ ...‬שטיינברג פירסם את ספרו ״אלימות וטירור‬ ‫את מצוות הדת היהודית גם בהיותו שר‬
‫משפטים בממשלתו של לנין‪ ,‬שמר‬
‫ציווה להעביר את האסיר לבית‪-‬סוהר במהפכה״‪ ,‬שנתיים לאחר‪-‬מכן ‪ -‬מחזה‬ ‫שבת‪ ,‬התפלל שלוש פעמים ביום‪,‬‬
‫ונשמר מאוכל בלתי כשר‪ .‬בנו של‬
‫אחר‪ ,‬קל יותר‪ ,‬ואיפשר לבני‪-‬משפחתו בשם ״מריה ספירודונובנא״‪ .‬לאחר‪-‬‬ ‫שטיינברג‪ ,‬ליאו‪ ,‬סיפר לימים‪ ,‬כי פעם‬
‫טייל עם אביו וידידים בשבת לפנות‬
‫לבקרו‪ .‬מאמציו של שטיינברג לא מכן‪ ,‬ספר בשם ״המלחמה על האדם‬ ‫ערב בחוצות‪ .‬הגיע זמן מנחה‪ ,‬אביו‬
‫ביקש את סליחת מלוויו‪ ,‬נפנה אל עמוד‬
‫הועילו‪ .‬בסופו של דבר ‪ -‬הוצא גם שר והיהודי״‪ .‬לאחר זמן לא רב נבחר‬
‫חשמל‪ ,‬נשען עליו והתפלל מנחה‪.‬‬
‫לעמוד בראש ה״פריי‪-‬לאנד״‪.‬‬ ‫זה להורג‪.‬‬ ‫אחרים סיפרו כי נכנסו אליו למשרדו‬
‫בעניינים שונים ומצאוהו‪ ,‬חובש כובע‪,‬‬
‫שטיינברג החזיק בתפקידו כשנה מעטים מראשי התנועה הציונית באו‬
‫עומד בתפילה ועצום עיניים‪.‬‬
‫בלבד‪ .‬הוא הוכרח להתפטר על רקע עמו במגע‪ .‬בביתו שבניו‪-‬יורק ביקרוהו‬
‫נקמת היהודי‬
‫חילוקי דעות עם לנין ושאר מנהיגי העתונאי הישראלי אייזיק רמבה‪ ,‬שסי­‬
‫בין השאר סיפרו כי יום אחד הוצאה‬
‫המהפכה בקשר לשלום עם גרמניה‪ .‬פר‪ :‬״בחדר רחב‪-‬ידיים‪ ,‬גדוש ניירות‬ ‫פקודה לאסור את כל מנהיגי ה״קאד‪-‬‬
‫טים״‪ ,‬אנשי מפלגה דימוקראטית‬
‫ב‪ 1919-‬נאסר‪ ,‬והיה צפוי לעונש קשה‪ ,‬וספרים‪ ,‬בקומה העשירית שבאחד‬ ‫רוסית‪ ,‬ולהעמידם לדין כאויבי העם‪.‬‬
‫שטיינברג כשר המשפטים‪ ,‬התנגד‬
‫מגורדי השחקים הניו‪-‬יורקיים‪ ,‬ישבתי‬ ‫אך בפקודת לנין שוחרר‪.‬‬
‫לפקודה זו‪ ,‬ובלחצו ‪ -‬בוטלה הפקודה‪.‬‬
‫מול גבר עטור זקן נאה‪ ,‬גבה‪-‬קומה‬ ‫פעם אחרת ניתנה פקודה לאסור את‬
‫כל המשתתפים באסיפה בלתי‪-‬חוקית‬
‫ובעל פנים טובות‪ ,‬ועיניים מפיקות‬ ‫אחד מבני הנביאים‬ ‫של הסוציאל‪-‬דימוקראטים‪ .‬שטיינברג‬
‫נסע לאסיפה‪ ,‬ופקד על ראשי המשטרה‬
‫חסד‪ .‬היה זה ד״ר שטיינברג‪ ,‬דמות‬ ‫לשחרר את האסורים‪ .‬למחרת היום‬
‫דרש בישיבת הממשלה לאסור כליאת‬
‫אגדית כמעט‪ .‬יהודי שהיה בין יוצרי‬ ‫אדם ללא אישור שר‪-‬המשפטים או‬

‫שלטון‪-‬הסובייטים ברוסיה‪ ,‬שר‪-‬‬ ‫משרדו‪.‬‬
‫יום אחד היתה לו ההזדמנות לראות‬
‫שטיינברג יצא לברלין‪ ,‬התקרב המשפטים בממשלת לנין הראשונה‪,‬‬ ‫בנקמה‪ :‬שר‪-‬המשפטים של הצאר‬
‫הרוסי‪ ,‬אנטישמי ידוע בשם‬
‫למוסדות ולאישים יהודים‪ ,‬ערך עתון‪ ,‬שהתאכזב מן המשטר הקומוניסטי‪.‬‬ ‫שטאשנאלדרוב‪ ,‬נאסר בידי משטרת‬
‫המשטר החדש‪ ,‬כשם שנאסרו כל‬
‫עסק בפעולות תרבות וכפי שנמסר‪ ,‬מיניסטר סובייטי‪ ,‬שהיה יהודי דתי‪,‬‬ ‫השרים‪ .‬הוא נכלא בכלא פטרופבלוסק‬
‫ועמד להיות מוצא להורג‪ .‬באחד הימים‬
‫בעל לב יהודי חם‪ ,‬ויחד עם זה מתנגד‬ ‫המשיך ושמר על מצוות הדת‪.‬‬ ‫נפתחה דלת משרדו של שטיינברג‬
‫ולחדר נכנסה אשה לבושת בגדי‪-‬אבל‪.‬‬
‫הסופר ר׳ בנימין )יהושע רדלר‪ -‬לציון‪ .‬איש ריאליסטי מאוד‪ ,‬ורוב ימיו‬

‫פלדמן( סיפר כי שטיינברג בא למועדון ^ חי בעולם של דמיונות ואשליות״‪.‬י‬

‫העברי בבירה הגרמנית‪ ,‬כדי להאזין אחיו של הד״ר שטיינברג‪ ,‬ד״ר אהרן‬
‫להרצאתו אודות הבעייה הערבית‪ .‬ר׳ שטיינברג מלונדון‪ ,‬סיפר כי אחיו אירגן‬

‫בנימין מפליג בהערכתו את שטיינברג בשנת ‪ 1950‬חוג לגמרא‪ ,‬שהיה מתאסף‬

‫ורואה אותו כאחד מ״בני‪-‬הנביאים״ בביתו ללימוד בצוותא‪.‬‬

‫שבדורו )בצדם של הרצל‪ ,‬בירנבוים‪ ,‬בשנת ‪ 1957‬נפטר בניו‪-‬יורק‪.‬‬

‫האיגרות המצולמות של מונזון‬

‫איסוף גלויות־דואר מצולמות ומצויירות נפוץ עתה מאוד‪ .‬האספנים מקדישים עצמם‬
‫לנושאים מסויימים ‪ -‬ארצות‪ ,‬עמים‪ ,‬אישים‪ ,‬פולקלור וכדומה‪ .‬בין הנושאים מקובלים‬
‫מאוד גלויות דואר ״יהודיות״ וכן גלויות מצולמות של ארץ־ישראל‪ .‬דוד פרלמן מאנגליה‬
‫הוא אחד האספנים והחוקרים של גלויות הדואר היהודיות והארץ־ישראליות‪ .‬הוא מוציא‬
‫לאור קטלוגים וחוברות על נושאים אלו‪ ,‬עוקב אחרי מחירי השוק שלהם‪ ,‬ומחקריו‬
‫מהווים תוספת מעניינת לתולדות ארץ־ישראל ובעיקר למראה של הארץ‪ ,‬ישוביה‬

‫ותושביה במאה השנים האחרונות‪.‬‬
‫הגלויה הראשונה הוכנסה לשימוש דואר בשנת ‪ 869‬ו ‪ .‬מאז שנות התשעים של המאה‬
‫ה־‪ 9‬ו נוספו אליהן‪ ,‬בצידן השני‪ ,‬גם צילומים וציורים‪ .‬בין השנים ‪ 900‬ו ‪ 4 -‬ו ‪ 9‬ו הגיע‬
‫איסוף הגלויות המצויירות לשיא‪ .‬היה זה השגעון של אותו זמן ורבים‪ ,‬ילדים ומבוגרים‪,‬‬

‫אספו גלויות־דואר שראו אור בכל הארצות‪.‬‬
‫פרלמן מציין כי בשנת ‪ 892‬ו החלו להופיע הגלויות המצויירות הראשונות של ארץ־‬
‫ישראל‪ .‬שנת ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם בארץ ‪ 898 -‬ו ‪ -‬היוותה שיא בפירסום‬
‫גלויות הארץ‪ .‬לכבוד אותו ביקור‪ ,‬לפניו ולאחריו‪ ,‬יצאו לאור כ־‪ 300‬גלויות מצולמות‪ .‬דוד‬
‫פרלמן גילה ‪ 2‬ו גלויות המכונות בפיו ״גלויות בק״ ו־‪ 20‬גלויות של האחים מונזון‪ ,‬בעלי‬
‫הליתוגרפיה הראשונה בארץ‪ ,‬שיצאו לאחר ביקור הקיסר‪ ,‬ב־‪ , 1898‬ועליהן ציורים של‬

‫ירושלים ושכונותיה והמושבות הראשונות בארץ‪.‬‬

‫‪23‬‬